הטור של פריצי

בשנת 1969, שנתיים לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש הגדה המערבית, הוציא צה"ל צו שהגדיר שטח מסוים בין הגבול עם ירדן לבין גדר המערכת הישראלית כשטח צבאי שאסור להיכנס אליו. סביר להניח שהיו לכך סיבות ביטחוניות מוצדקות. בינתיים יש לנו כבר שלום עם ירדן, ועולה ספק אם יש עוד הצדקה להמשך הצו, וכאן התגלה הסיפור: בשטח שנסגר ישנם 5,000 דונם של אדמות פרטיות של פלשתינים, פרטיות ללא מחלוקת, כאלה שרשומות על שמם כדין עוד מימי הטאבו הירדני. כל השנים שהשטח היה סגור נמנע מהבעלים מלגשת לאדמותיהם. ניחא. אולם בינתיים התברר שמדינת ישראל העבירה את השטח לידי ההסתדרות הציונית, וזו החכירה אותו למתנחלים יהודים בבקעה שנטעו בשטח מטעי תמרים, למרות חוות דעת של משרד המשפטים שהזהירה כבר אז שהמעשה אינו חוקי ושמדובר באדמות פרטיות שהמדינה אינה רשאית לקחתן מבעליהם ולהעבירן למישהו אחר. עכשיו הפרשה בבג"ץ, כשבעלי הקרקע מבקשים לקבל חזרה את אדמתם. לטענתם, מרגע שהצבא מאפשר לחקלאים לטעת בשטח הזה מטעים ולעבדם חקלאית, ומרגע שהצבא מסכים שהגבול עם ירדן אינו מהווה יותר איום ומותר לאזרחים לגשת לאדמות הללו ולטעת בהן, הם מי שזכאים לגשת ולעבד את אדמתם הפרטית, ולא אחרים. פרקליטות המדינה מתנגדת וטוענת בבג"ץ כי אי-אפשר להתעלם עכשיו מהעובדה שהקרקע משמשת מזה זמן רב את המתנחלים, שאמנם קיבלוה שלא כדין ושהיא אכן קרקע פרטית של אחרים, אך הם הנהנים ממנה. כן טוענת הפרקליטות שמדובר בסוגיה מדינית ולכן היא צריכה להיות מובאת בפני הממשלה, ושהיא שתחליט. ישנם רגעים שבא לך להקיא. זו תחושת הגועל על שמי שמייצגים אותי ואת אזרחי המדינה, ומי שמדברים בשם החוק והיושר והצדק של מדינת היהודים הזו מעזים לטעון טיעונים של גנבים וגזלנים. הפרקליטות מודה שזו קרקע פרטית של פלשתינים, מודה שזו קרקע הרשומה בטאבו על שם בעליה הפרטיים ושלא מדובר באדמות מדינה, מודה שהמדינה מנעה מהם כל השנים גישה לשטח בטיעונים ביטחוניים (מוצדקים או לא - לא חשוב עכשיו), ומאשרת שעכשיו אפשר לעבד את הקרקע, אבל היא מתעקשת שלא בעלי הקרקע יקבלו אותה, אלא מי שקיבלוה לשימושם בשנים האחרונות שלא כדין, ועוד טוענת כי זו סוגיה "מדינית". סוגיה מדינית? ככה קוראים היום לגניבה? ככה קוראים היום לגזל? ככה קוראים היום למעשה גזילת כרם נבות, בשם המלכות והממלכה, רק כי מישהו חמד וגנב וגוזל את ענביו של האומלל והדל? ומי שלא מבין למה יותר ויותר סתם אנשים הגונים ברחבי העולם התרבותי מתחילים להסתייג ממדינת ישראל ואזרחיה, למה היא מצטיירת בארצות המערב כמדינה בעלת משטר המאבד כל יסודות של מוסר, שיתבונן בסוגיה זו. היא לא מסובכת. היא לא מדינית. היא פשוטה. היא ברורה. היא שקופה: לקחתם אדמה פרטית ורכוש של אנשים פרטיים, העברתם אותה לידי ההסתדרות הציונית שמחכירה אותה ליהודים, ועכשיו אתם מסרבים להחזיר את הקרקע הגזולה לבעליה. ולכל המדברים ונואמים כאן בשם המורשת היהודית, תרבותה וערכיה: זכרו ששום נביא תנ"כי לא היה נותן לכם אפילו רגע אחד של חסד בגין המעשה. אני מצטער, אבל אתם לא יכולים, לפחות מרגע זה, לעצום עיניכם או לסכור פיותיכם ולומר כי לא ידענו, לא ראינו ולא ידינו היו בגזילה הזו. אלה ידינו שלנו - ידי המדינה והפרקליטות שלה. אלה חוקינו שלנו, החוקים שאנו העברנו ומעבירים בכנסת שאנו בחרנו ובוחרים בה, ואלה עובדי הציבור שלנו וכל המעשים הללו נעשים מטעמנו, בשמנו ובסמכותנו.

כ-350 אתרים ארכיאולוגים התגלו ותועדו כבר באזור בית שמש, החל באתרים מהתקופה הפרה-היסטורית, שזה האלף השביעי לפני הספירה (9,000 שנה לפני שנולדתם), עבור באתרי התיישבות הכנענית, היהודית, תקופות בית ראשון ושני, התקופה הביזנטינית, המוסלמית, הצלבנית וכך הלאה, קדימה ואחורה, עד קום המדינה. רוב האתרים הללו ייעלמו וייקברו בקרוב תחת 15,000 יחידות דיור חדשות הנבנות כיום בבית שמש עבור הציבור החרדי (צפי לכ-150,000 תושבים חדשים בעיר, כן ירבו שם). ולא. אין צורך למנוע בנייה חדשה בגלל עתיקות, אבל כן חובה ואפשר לשנות תכנון ולבנות בצורה שתשמר את העתיקות הללו. לא רק כי שם, בעמקי בית שמש, עדולם והאלה, מתחוללים סיפור התנ"ך, כיבוש כנען, המרדף אחרי שמש בגבעון, הר שוכה, פלישתים ודוד, פרשיות שמשון ארוך השער ושלוש הפלישתיות שלו, כיבוש ערי מבצר ואירועי מלחמה בבליים, מצריים, פרסיים, רומיים ויהודיים, החזרת ארון הברית, קרב ישראל ביהודה ומה לא, אלא כי שם מצויה ושמורה עדות חיה ומרשימה, החקוקה באבן ובחימר ובמטמוני עפר וראיות מדעיות, לתולדות האנושות בחלק ארץ זו. וכשיבוא היום והאזור יירגע, ומשהו מחלומם והבטחותיהם של שרי התיירות וראשי ממשלה וראשי ערים ומועצות בישראל, שהבינו כי 10 ואף 20 מיליון התיירים הצפויים לבקר אותנו בכל שנה יכולים לעשות את יושבי הארץ הזו מבוססים ועשירים כמו בעלי פנסיונים שוויצרים, תעלה השאלה להיכן בדיוק נוליך אותם לביקור? כבר היום, עם בקושי 2 מיליון תיירים לשנה, סימטת ה"ויאה דולורוזה" בעיר העתיקה של ירושלים כבר פקוקה מאנשים עד שקבוצות תיירים לא יכולות יותר לעבור בה בקיץ, ותורי הכניסה להר-הבית משתרכים לפעמים עד מחסן רימוני הגז והאלות של מג"ב, כשכל אוטובוסי התיירים תקועים בסימטאות ירושלים ומחפשים אפשרות חניה במעלה בית הקברות וראס אל עמוד. אז כשיבוא לארץ התייר ה-4 מיליון, שהובטח לנו כבר לפני עשור, הוא בטח ייתקע כבר בכניסה לשער הגיא. לכן, מדינה שמבינה מה מכניסה ומותירה לה תיירות (2,000 דולר בממוצע לגולגולת מ-10 מיליון תיירים הם הכנסת 20 מיליארד דולר, שזה יותר מכל ההוצאה הלאומית שלנו על תקציב הביטחון - או לחלופין זה פי 8 מכל תקציב סל הבריאות של המדינה), מדינה כזו חושבת קדימה ומתכננת להיכן יבואו התיירים לעתיד. מדינה חכמה לא קוברת ומשמידה אתרי תיירות היסטוריים עבור כמה שיכונים. האבנים העתיקות הללו יכולות להיות שוות זהב. ממשלת איטליה מרוויחה כיום בכל שנה מחורבות פומפי המתה, יותר מכל מה שכל הקיסרים הרומיים כולם גם יחד גבו ממנה כמיסים בכל השנים בהם היא הייתה עדיין חיה ותוססת. לקבלת פרופורציות, תשאלו בנתיבות ובשדרות כמה מרווחים כיום מסתם קבר של מת מודרני יחסית, ותבינו מה אפשר לעשות ולהכניס מכל חורבות התנ"ך ועתיקות שדה הקרב של דוד וגוליית. אבל אולי לא צריך לדאוג. כי כמו שממשלת ישראל מתנהגת וכמו שתיירי העולם מבינים לאיזה כיוון היא מוליכה, ייתכן שאנו לא צריכים להיות מודאגים מה יהיה בבואו של התייר ה-10 מיליון וגם לא מבואו של זה הארבעה מיליון. כי למרות שתעשיית התיירות העולמית מכפילה עצמה כל 6-5 שנים, לנו השנה יש בערך את אותו מספר תיירים שהיו לנו כבר לפני 7 שנים ולפני 10 שנים וגם לפני 15 שנים, בהבדלים סטטיסטיים קלים. נראה שיש כמה דאגות שכנראה לעולם לא צריכות להדיר שינה מעינינו: אפשרות של שלום, פריחה בתיירות, שלווה או רוגע. ותודה לממשלה.