בשר על האש, המוכר אצלנו יותר כ"מנגל", רחוק מלהיות המצאה ישראלית. מקורו בארגנטינה, ארץ הבשר מספר אחת בעולם. בארץ הפמפס מכינים אותו בשלל ואריאציות ומגוון טעמים. מלבד האסדו, ששמו מהלך לפניו בקרב הקרניבורים הישראלים, מצויים עשרות אופני-הכנה נוספים לבשר הצלוי נוסח ארגנטינה. וכך, למשל,מוג'חאס ולומו, מטמברה וצ'וריסו הינם רק קומץ קטן ממגוון הבשרים על האש של בית היוצר הארגנטינאי.
בית המקדש הבשרי של ארגנטינה ממוקם במתחם פוארטו-מאדרו - הוא נחשב גם למתחם המגורים היוקרתי של בואנוס-איירס. המתחם הזה מאוכלס ברובו במסעדות-צמרת, בסגנון של "אכול כפי יכולתך", כשמעדני הבשר צועדים, כמובן, בראש הסולם הקולינרי. מדי יום נוהרים למסעדות האלה לא רק תושבים מקומיים, שיכולים להרשות לעצמם ליהנות מארוחה של שחיתות - אלא גם המוני תיירים, כמונו למשל, המנצלים עד תום את כוחו של הדולר כאן אל מול מטבע הפזו המקומי העלוב.
ארוחה דשנה
המסעדות המומלצות ביותר במתחם פוארטו-מאדרו הן פורטוניו, ביסטקה, פרולויה, רודיסיו וציגה לה ואקה..פירושה העברי של זו האחרונה הוא "לך בעקבות הפרה", ויש בו כדי לסמל, בעצם, גם את מה שכל מסעדה ארגנטינאית יכולה להציע.. בכל אותן מסעדות מוצעת ארוחה דשנה במזנון חופשי, ללא הגבלה, סביב שולחנות עטורי מפות צחורות, במחירים מצחיקים, הנעים סביב ה-20 דולר לנפש. היא כוללת כל מה שניתן לאכול: בשרים ודגים, פסטות ופשטידות, ירקות וסלטים, וגם מבחר עצום של קינוחים - רק תבוא ותיקח. בסיומה של כל ארוחה מוגשת לאורח כוסית-לימונצ'לו, כמשקה הבית, על חשבון הברון.
עולם ומלואו
מסעדות עממיות יותר זרועות בכל פינת רחוב. בכולן מוגשות ארוחות בנות שלוש מנות, בכמות ובאיכות שאין למעלה ממנה, במחיר של 8 עד 10 דולר לנפש. חרף היותן מסעדות עממיות - הן לעולם לא יביישו את הפירמה. רבות מהן אפילו מתחרות, בהצלחה יתרה, במעדני הגורמה של מסעדות הצמרת, רק שאופן הגשת המאכלים בהן הוא צנוע יותר. כאלה, למשל, הן מסעדות "נזרין", "אל סלמון" או "אסקלריטה", שבמרכז בואנוס-איירס. זו האחרונה, שבה מוגש מדי יום תפריט משתנה, נתגלתה כחביבה ביותר בעינינו. התוספות הנלוות בה למעדני הבשר הן פצצה של בריאות: מחית של דלעת או תרד.
הקינוחים הם עולם ומלואו בפני עצמו: יש פנקיק-תפוחים עם רום, סלט-פירות טרי, המתחדש בכל רגע; מרקחת-מרנג, מגוון של עוגות ורקיקים, גלידות על בסיס של חלב וסורבה, אגסים ביין, תאנים ממולאים, מוס-שוקולד, קרם קרמל וקרם ברולה, פנה-קוטה; תפוח ממולא, צלוי על האש, המכיל אגוזים ומרקחת-פירות, ופודינג של לחם המטריף בטעמו.
לעת ערב אוכלים כולם אמפנדות, שכמו הפאלאפל אצלנו הן נחשבות למאכל הלאומי של ארגנטינה. המדובר בבצקיות אפויות בתור והממולאות בבשר, בעוף, או בירקות, וטעם כולן - שפתיים ישק.