פרופ' פ.מ. גוטהיל על הדמוגרפיה הערבית

מאמרו של פרד מ. גוטהיל הוא פרופסור לכלכלה בחוג לכלכלה של אוניברסיטת אילינוי ב-Middle East Quarterly, עוד מ-2003 בשם: "האקדח העשן: ההגירה הערבית לפלשתינה, 1922 - 1931". פרד.מ.גוטהיל הדגיש בפתיחה למאמרו שהדמוגרפיה הפלשתינית של שלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הפכה למכשיר במאבק בין שני עמים. הוא קבע שיש שני נושאים בהקשר לבעיה זו: הנושא הראשון הוא המספרים, מדידת שיעור גידול האוכלוסייה לאורך זמן. הנושא השני הוא אחוז הגידול כתוצאה מהגירה ואחוז הגידול כתוצאה מריבוי טבעי. עבור הפלשתנים הדמוגרפיה היא הבסיס לתביעה לירושה טריטוריאלית וריבונות לאומית. הצמיחה הכלכלית בארץ ב-1922-1931 משכה מהגרים אנשים בכל העולם נוטים להגר לארצות בעלות פוטנציאל תעסוקתי גבוה ממדינות בעלות פוטנציאל תעסוקתי נמוך. כלל זה ישים גם לגבי הגירה במזרח הקרוב. שני אירועים בראשית המאה ה- 20 הבדילו בין פלשתינה לשאר המזרח התיכון:

• ההגירה היהודית לפלשתינה הביאה בעקבותיה הון וטכנולוגיה מערביים.

• המנדט של ממשלת המנדט הבריטי כלל, בין השאר, פיתוח כלכלי של פלשתינה. שלטון המנדט הביא לארץ הון וטכנולוגיה בריטיים.

שני אירועים אלה הביאו לפעילות כלכלית שהעלתה את רמת החיים בפלשתינה לרמה שלא הייתה מקובלת במזרח התיכון. השוואה בין רמת החיים של האוכלוסייה הערבית במזרח התיכון בין השנים 1932 - 1936 מראה שלערבים בפלשתינה הייתה רמת החיים הגבוהה ביותר: הכנסה לנפש: מצרים - 12 לי"ש סוריה - 13 לי"ש עירק - 10 לי"ש פלשתינה - 19 לי"ש ראיות על הגירה ערבית הבעיה עם ההגירה הערבית לפלשתינה היא, שהיא הייתה בלתי- חוקית ועל כן אין רישומים רשמיים. אבל, יש ראיות שהגירה כזאת הייתה. (הפלשתינים נוטים להכחיש קיומה של הגירה ערבית לפלשתינה). היו גלי הגירה מארצות אחרות לפלשתינה. הצנזוס העות'מאני של 1905 לאזור חברון מעיד על הגירה ערבית לאזור מאסיה, אפריקה וטורקיה. ההגירה מאסיה הייתה 43% מכלל ההגירה לאזור, מאפריקה - 39% ומטורקיה - 20%. הסטטיסטקאי פרופ' רוברט בקי קבע שבין 1800 ל-1914 היה גידול שנתי ממוצע של 6,000 - 7,000 מהגרים ערבים לפלשתינה והעריך שלפחות 1/3 מגידול האוכלוסייה נבע מהגירה. הייתה גם הגירה מאזור לאזור בתוך פלשתינה. פרופ' בקי קבע שהפיתוח הכלכלי הגדול של שפלת החוף בשל ההגירה היהודית בשנים 1922 - 1931, 1931 - 1944 הביא לגידול רב יותר של האוכלוסייה המוסלמית והנוצרית בשפלת החוף לעומת אזורים אחרים. הגורמים: ירידה בתמותה בקרב האוכלוסייה הלא- יהודית והגירה מאזורים אחרים בארץ לשפלת החוף. ה"ספר הכחול" של ממשלת המנדט מ-1937 כלל מידע סטטיסטי על האוכלוסייה מתוך הצנזוס של 1922 ו-1931. מתברר שהייתה הגירה בלתי-חוקית של יהודים וערבים, אבל מטבע הדברים, אין עליה מסמכים רשמיים. ההיסטוריון גד גילברט כלל בספרו "פלשתינה העות'מאנית, 1800 - 1914, בעריכתו, מאמר של רות קארק, העוסק בהגירה הערבית. מתברר שהערים יפו וחיפה מכל שאר ערי החוף משכו ב-30 השנים האחרונות לשלטון העות'מאני אוכלוסייה מאזורים כפריים ועירוניים ומהגרים מחוץ לפלשתינה. ה-Royal Institute for International Affairs דיווח על הגידול באוכלוסיית פלשתינה בין שנות ה-1920 לשנות ה-1930: "מספר הערבים שנכנסו לפלשתינה באופן בלתי-חוקי מסוריה ומעבר הירדן אינו ידוע, אבל, כפי הנראה, היה משמעותי". מושל סיני מהשנים 1923 1936, ירביס כתב:"ההגירה הבלתי- חוקית נמשכת לא רק מסיני אלא גם מעבר הירדן וסוריה". גוטהיל ניסה להעריך את מספר המהגרים על-פי השוואת מספר התושבים ההתחלתי עם התחלת שלטון המנדט הבריטי ושיעורי הילודה והתמותה הרשמיים. הבעיה עם הנתונים הללו היא אם רישומי הלידות והמוות כוללים את המהגרים או לא. הנתונים הרשמיים: 1922 - שיעור גידול שנתי ממוצע של 2.5%, מ-589,177 ב-1922 ל-735,799. מכיני הנתונים אישרו שקיימת הגירה בלתי- חוקית ערבית, אבל אין להם היכולת להעריך את מספרה. אבל, קיימת הסכמה בין דמוגרפים, היסטוריונים, כלכלנים ופקידי ממשל, שהייתה הגירה מכפרים וערים בעלי אפשרויות כלכליות מצומצמות לאזורים בעלי אפשרויות כלכליות יותר טובות. ניתוח החומר הדמוגרפי לשנים 1922 - 1931 מוכיח, ללא ספק, שהייתה הגירה אזורית מהאזורים שלא עמדו להיכלל בישראל של 1948 לאזורים שנכללו בישראל של 1948. האוכלוסייה הערבית באזורים שהפכו לישראל ב-1948 גדלה מ-321,866 ב-1922 ל-463,288 ב-1931, כלומר גידול של 141,422 ערבים. חישוב גידול האוכלוסייה הערבית על-פי נתוני הילודה והתמותה מ-1922 ל-1931 הוא 398,498, כלומר גידול טבעי של 64,790 בלבד. הגידול הזה נובע או מהגירה בלתי-חוקית שאינה רשומה במסמכים הבריטיים, או מהגירה מאזורים ללא אוכלוסייה יהודית לאזורי אוכלוסייה יהודית. ההגירה לאזורים בעלי אוכלוסייה יהודית מייצגת 11.8% מכלל האוכלוסייה הערבית ב-1931 ומהווים 36.8% מגידול האוכלוסייה הערבית באזורים היהודיים בין 1922-1931. מסקנה, נתונים אלה מהווים ראיות נסיבתיות לקיומה של הגירה בלתי- חוקית לפלשתינה. סיפרו של יוסטין מקרטי, שיצא לאור ב-1990, "אוכלוסיית פלשתינה", שולל את התזה שהעלה גוטהיל מ-2003. מאחר שהנתונים של מקרטי מבוססים על נתונים רשמיים בלבד ברור שהוא הגיע למסקנה שלא הייתה הגירה בלתי- חוקית. מסקנתו של גוטהיל היא שהייתה הגירה לפלשתינה בתקופה העות'מאנית, 1800-1914 ותחת שלטון המנדט, 1919-1948. מסקנה זו מסתמכת על ההנחה המקובלת שקיימת הגירה מאזורים בעלי אפשרויות כלכליות מצומצמות לאזורים בעלי אפשרויות תעסוקתיות יותר טובות, ועל כך מעיד הפער בהכנסה השנתית הממוצעת בין פלשתינה הבריטית למדינות ערב אחרות. אבל, למרבה הצער, חסרים נתונים על היקפה של הגירה זו.