שיריה הרבים של עידית זכו ללחנים וביצועים מגוונים. מיטב הזמרים הקליטו שיריה ובניהם:, מתי כספי, גלי עטרי, חני ליבנה, הגבעטרון, הפרברים, אורנה ומשה דץ, דורית ראובני, רוחמה רז, גיתית שובל ואחרים. הלחינו את שיריה מלחינים יידועי שם ובהם סשה ארגוב, מתי כספי, נחום היימן, מוני אמריליו, אורי הרפז אורי קריב ומלחינים נוספים. חלק משירים שכתבה עידית(מילים) הלחינה היא בעצמה ומביני שירה ומוזיקה אומרים כי עדית לא הייתה רק משוררת נפלאה אלא גם מלחינה מחוננת. עידית, נולדה ב-10.6.1955 בבית החולים "מולדה" שעל הכרמל בחיפה, בת שלישית להוריה אהובה ויעקב חכמוביץ' זכרם לברכה . אביה יעקב (1920 -1990) יליד בסרביה שברומניה הצטרף כחבר לקיבוץ יגור בתחילת שנות ה-40. נישא לאהובה לבית זייברט. ההורים החליטו לקרוא לה בשם "עידית", שפירושו אדמה טובה ומשובחת. אחותה, נטע חכמוביץ' מנהלת ארכיון יגור מספרת: "כבר מגיל צעיר בלטה עידית באופייה המיוחד, ברגישותה הרבה ובאהבתה למילים. בכיתה ט' החליטה על דעת עצמה להפסיק את לימודיה כי" היה לה משעמם בכיתה" והלכה לעבוד בבתי ילדים. בגיל 16 בערך כתבה את שירה הרציני הראשון "שיר שבת" (שבת עולה אל מעוני זוהרת) ובמקהלת הקיבוץ המאוחד למדו את השיר וביצעו אותו לראשונה בכנס בבית השיטה. אחרי שירותה הצבאי כמורה-חיילת בכפר הנוער שפיה ישבה ולמדה בכוחות עצמה לבגרות, והוציאה בכל המקצועות ציונים גבוהים. יותר מאוחר למדה ספרנות כשומעת חופשית וגם כאן בלטה בכישוריה. השיר הראשון פרי עטה שהתפרסם ברדיו היה השיר, "אישה" למנגינה של מתי כספי. את השיר מבצעת בקולה המיוחד חני ליבנה . עידית הייתה צנועה וענווה .אחותה נטע חכמוביץ' מספרת, שכאשר מתי כספי הופיע באולם התרבות "יד למגינים" ביגור, היא הלכה בדחילו ורחימו אל מאחורי הקלעים מסרה לו מעטפה חומה ובה שני שירים שלה וברחה מהמקום מרוב מבוכה. לאחר פרק זמן לא ארוך שמענו ברדיו את שני השירים שהיו באותה מעטפה והולחנו ע"י כספי - "אשה" בביצוע של חני לבנה ו"הייתי אומרת" בביצוע גלי עטרי. שני השירים בוצעו גם ע"י מתי כספי עצמו. ארבעה משיריה של עדית חכמוביץ' הולחנו ע"י המלחין המיתולוגי סשה ארגוב לכבוד ערב משיריו שהכינה עידית. לאחר מכן כתב לה ארגוב עד כמה מצאה חן בעיניו הכתיבה שלה. כעשרה שירים שכתבה עידית הולחנו ע"י מלחין מיתולוגי נוסף- נחום היימן. בשנת 1993 השתתף שיר שכתבה(מילים)"בית בקצה הקשת" בתחרות קדם-אירוויזיון (לחן - אורי הרפז, זמרת - דורית ראובני) והגיע למקום השני עוד שירים של עדית שהתפרסמו הם: "נעורי זהב" שמבצעת מקהלת הגבעטרון, "קסם כלנית לעד" שנכתב לפי הזמנה לחג ה-25 של כרמיאל.(הלחין נחום הימן שרה חני ליבנה) "ערב שבת" בביצוע אורנה ומשה דץ. כמו-כן כתבה את השירים: "ונאהב לתמיד"-הפרברים. (לחן: אורי הרפז) "שערים לבא" בביצוע גיתית שובל ושירים נוספים רבים. לאחרונה כתבה והלחינה עידית את השיר "ארץ השירים שלי " אותו הקדישה לזכרה של נעמי שמר ושיריה, את השיר עיבד צבי שרף ומבצעת להקת "דומיננטה"

מעורבת בחיי התרבות ביגור

לאורך כל השנים הייתה עידית מעורבת בחיי התרבות ובעשיה התרבותית של יגור. היא כתבה והלחינה שירים רבים לחגים ולאירועי תרבות שונים בקיבוץ יגור. השיר "מראה מקום" (יָגוּר נוֹתֶנֶת לִי מָקוֹם לָנוּחַ), מלים ולחן: עידית חכמוביץ' בעיבוד דדי שלזינגר וביצוע ענת עוגן, כמעט הפך להמנון מקומי. הוא נכתב ב-1982 לחג ה-60 של יגור. לחג ה-70 בשנת 1992 כתבה עידית יחד עם יונה טפר את כל השירים למסכת החג ("הורה מים", "קשה להיות אשה", "שעה אבודה" ו"שיר היוֹבֵל"). עידית, הייתה במשך כמה שנים העורכת של בטאון הקיבוץ, "דפי יגור". לאחר שסיימה את תפקידה המשיכה לעשות הגהות ל"דפי יגור" ולתמלילי האספות הכלליות. "היה לה כישרון בלתי רגיל לשפה העברית וחברים רבים היו נועצים ונעזרים בה בנושא זה, מספרת אחותה נטע חכמוביץ' ומוסיפה: "באופייה הייתה עידית עדינה מאוד ביחסיה עם אנשים. קשובה ואוהבת לעזור לכל הפונים אליה. חברים היו גם פונים אליה בבקשה לעזרה בפתרון תשבצים וכן בבקשות לכתוב להם ברכות או למצוא עבורם קטעי שירה וקריאה לאירועים משפחתיים... " אחרי שנים של התלבטויות ארוכות הוציאה עידית בשנת 2012 את ספר שיריה הראשון "הייתי אומרת" ואת הדיסק הנלווה עם מיטב משיריה. את הספר מעטרים צילומיה של הצלמת והמעצבת הגרפית מיכל מלכין אף היא חברת יגור . עידית הסבירה התלבטותה הממושכת לגבי הוצאת ספר השירים בחששה "שזה לא יעניין אף אחד". עידית הופתעה מאוד מהביקוש הרב יחסית ומתגובות האנשים שקראו בספר והאזינו לדיסק.

דודו ברק על עידית: "משוררת מופלאה ומלחינה מחוננת"

המשורר והפזמונאי דודו ברק כותב על ספר שיריה ולחניה של עידית. במכתב ששלח לאחר מותה של עידית לאחותה, נטע חכמוביץ': "מזומנת חגיגת שיר וזמר נפלאה. התרשמתי שעידית לא רק הייתה משוררת ופזמונאית מופלאה, אלא גם מלחינה מחוננת. חבל שלא פרצה בתרועה רמה. אך גם המצאי נהדר הוא. נטע חכמוביץ', שלחה אלי לפרסום מכתב שכתבה העיתונאית והמשוררת אורה ערמוני מקיבוץ מלכיה, לרגל צאת ספר השירים של עידית חכמוביץ' "הייתי אומרת" בשנת 2012: וכך כותבת ערמוני: השירים של עידית מהלכים עלי קסם. אני מנסה לפענח את סוד הקסם הזה. מה בשיריה מדבר אלי כל-כך. מה יש בהם שמרגש ונוגע וקרוב. כשאני קוראת בספר שירים זה אני מוכרחה להודות שאני לא רק קוראת בשירים. אני גם מריחה אותם, טועמת אותם, נוגעת בהם, רואה את הצבעים, שומעת את הקולות. השירים האלה מפעילים את כל החושים. ...בשיריה של עידית יש היופי שאינו מתייפייף ויש בו הפשטות שאיננה פשטנות והחוכמה שאיננה מתחכמת, הרגישות שאינה רגשנות. ואף מילה לא מיותרת בו ואף שורה איננה מקרית, ואף חרוז אינו סתמי ואף דימוי אינו שָחוּק... אני קוראת בשיריה של עידית את האהבה לבית, ליגור, לכרמל, לטבע הסובב והמקיף. היא רואה את הקשר, את החום, את היופי שבחיים הללו ...כל-כך יפה, כל-כך נכון. ונוגע. ומרגש. נטע חכמוביץ', מספרת על התקופה האחרונה בחייה של אחותה עידית לאחר שהתגלתה בגופה המחלה הממארת: "היא שהתה ב"בית אחווה" בית סיעודי ביגור מוקפת בחברים והחברות, שישבו לידה וסעדו אותה ברגעיה הקשים. נטע: "ישבתי ליד מיטתה, אוחזת ומלטפת את ידה, שרתי לה בית מתוך השיר - "יגור נותנת לי מקום לנוח, בית קטן בצל" עידית פקחה את עיניה ודמעה נשרה במורד לחייה. עידית הובאה (21.1.15) למנוחות בבית העלמין בקיבוצה יגור בו נולדה ובו חיה למעשה כל חייה. אחותה נטע ספדה לה: "נוחי בשלווה, עידית אהובה שלנו, ליד ההורים שכל-כך אהבת ובתוך הנוף שהעשיר את עולמך. לא נשכח אותך ונמשיך להתפעם ממך ומשירייך.