מתחם ג'י, הקניון בשטחי מגדלי יו המתרבים ונוסקים אל על בשנים האחרונות, מתעורר מתרדמתו בעיקר בימי שישי ובערבי חג. רוב דיירי המגדלים וגם התושבים החיים "בפרובינציה" במגדלי פנקס, או בבבלי, קופצים לשם, להשלים את קניותיהם לסוף השבוע. השכונה עמוסה במסעדות פופולריות, מרכז מסחרי סולידי, סופרמרקט מגוון, חנות יינות המאפשרת טעימות בימי שישי וכן בוטיקי מותגים וגם כמה סניפים של חברות יותר "עממיות" ואיך לא, חנות ספרים קטנה ומטריפה.
תורים רבים נשרכים ליד המסעדות וגם לקניית תבשילים מוכנים לאלו העצלנים (שאני נמנית עליהם מידי פעם) או לאלה שאורחים בלתי צפויים הגיעו לארוחת שבת.
היום, יום שישי הקצר לאחר יום העצמאות, אני מארחת את המשפחה וגם אני "חוטאת" בבחירת מעדנים מסליה ורביבה... כאשר הושלמה המשימה, חשקה נפשי בקפה הפוך "על רגל אחת" והמקום האידיאלי הוא "הקיוסק" בקומה השנייה, שם אפשר להזמין סנדוויצ'ים קלילים עם משקאות קרים כחמים. הנהלת הקניון העמידה שולחנות קטנים וכסאות מסביב למעקות הקומה השנייה וכך אפשר לשבת חינם עם הטעימות שנקנו בדוכן ולהשקיף על הנוף האנושי...
עם ספל הקפה בידי תרו עיניי לשולחן פנוי, אך כמו בכל יום שישי בית הקפה היה עמוס לעייפה ואני הייתי בדרכי החוצה. לפתע גבר חבוש כיפה הציע לי להצטרף לשולחנו. הסכמתי. כמובן פתחנו בשיחה, איך לא? הוא התחיל בצרפתית והבין מיד ששפה זו עילגת בפי ונותרה עם שאריות של זיכרונותיי מבית ספר התיכון... עברנו לעברית, ודווקא השפה הייתה שגורה בפיו.
נוגע ללב
"אז אתה לא מאותם הצרפתים הרבים שהגיעו לאחרונה לישראל והתמקמו במגדלים" שאלתי. לא, ענה לי. "אני למעשה מבלגיה, וכבר מספר שנים בארץ". הסתבר שהוא גר "בפרובינציה"... במגדלים אחרים ברחוב ויצמן מול בית החייל... לא קשה היה לדובב אותו, והוא פתח בווידוי אישי, נוגע ללב.
הוריו נולדו בפולין. בפרוץ המלחמה ברחו תחילה לבלגיה ומשם לדרום צרפת. כאשר טבעת הנאצים החלה להתהדק, עברו לפורטוגל ולאחר שגם במקום זה לא הרגישו בטוח, עלו על אוניה והפליגו לקובה. הוא נולד בהוואנה, שם שהה עם משפחתו עד לסיום המלחמה, בהיותו בן ארבע. הוריו החליטו לחזור לבלגיה והחלו לעסוק ביהלומים, תעשיה שהקהילה היהודית השתלטה עליה. והנה, בשנים האחרונות, האנטישמיות גברה גם שם, והוא החליט לעלות ארצה עם משפחתו. כאן, המשיך לעבוד בתחום היהלומים, והיום, למרות שכבר יצא לפנסיה, עדיין, במזג אוויר טוב, צועד הוא מפנקס עד הבורסה ועוסק במישור זה בקטנה...
אשתו עוסקת בנדל"ן בעיקר בהשכרת דירות בתל אביב, שניקנו על-ידי צרפתים "ליתר ביטחון" ועדיין לא הגיעו להחלטה הסופית, לגור בארץ.
חשתי שלא הצד העסקי מעניין אותו אלא החיבור לישראל. כאדם מסורתי הוא חש התעלות וקשר מיוחד לארץ הקודש, אוהב את תושביה ונהנה להיות בחברתם גם אם אינו מכיר אותם ורק צופה בהם משולחנו בבית הקפה.
יכולתי לשבת בחברתו עוד זמן רב אך זמני אץ לי. הודיתי לו על הזמנתו להצטרף לשולחנו ונפרדתי ממנו באיחולי הצלחה. הוא הביע תקווה שנשמור על קשר.
עוד סיפור אחד מיני רבים, על קצה המזלג, או על ספל קפה במקרה שלי, על היהודי הנודד בשורה של ארצות: פולין, בלגיה, דרום צרפת, פורטוגל, הוואנה קובה, עד הסופית והמרכזית ישראל.
