הליכי פשיטת רגל אינם מונעים קיום התמחות

פסק-דינה של שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, צילה צפת, שניתן לאחרונה בעניינו של מתמחה שהועד המרכזי של לשכת עורכי הדין סירב לרשום אותו כמתמחה, לפי חוק לשכת עורכי הדין ולהכיר בהתמחותו כמחייבת, בשל היותו מצוי בשלב של הליכי פשיטת רגל, כאשר ניתן צו כינוס נכסים בעניינו והדוחה עמדה זו של הלשכה, מהווה ציון דרך ותקדים חשוב בנושא זה של סמכות הועד המרכזי של הלשכה, לאשר ולהכיר בהתמחות כמחייבת, אם לאו. המתמחה "הדחוי" הגיש עתירה מנהלית נגד לשכת עורכי הדין, בדרישה לחייב הלשכה לרשום אותו כמתמחה ולהכיר בהתמחותו כמחייבת, לפי הוראות חוק לשכת עורכי הדין. העותר פנה ללשכה בבקשה להכיר בו כמתמחה ולאשר רישום התמחותו, תוך שציין בפנייתו זו, כי פתח בהליכי פשיטת רגל וניתן נגדו צו כינוס נכסים, בתיק פשיטת רגל שנפתח בעניינו. בתגובה לפנייתו קיבל העותר הודעת דואר אלקטרוני מטעם המנהל המקצועי במערך ההתמחות אצל הלשכה, המבהירה לו כי הלשכה, כמדיניות, אינה מאשרת התמחות למי שמצוי בכינוס נכסים ובהליכי פשיטת רגל, עד לקבלת הפטר סופי. לכן, הוצע לו למשוך בקשתו, תוך שהודגש שבקשתו אינה מאושרת, בשלב זה. במקביל נאמר לו כי קיימת לו זכות לקיום שימוע. לאחר קיום שימוע לעותר, בפני ועדת ההתמחות הארצית של הלשכה, שבפניה הופי הוא מיוצג בידי עורך דין, החליטה ועדת ההתמחות שלא לאשר לעותר להירשם להתמחות. זו לשון המלצת ועדת ההתמחות: "מדובר במבקש אשר הסתבך לפני כעשור בחובות עסקיים והיה מוכרז תקופה כחייב מוגבל. לאחרונה הגיש בעצמו בקשה להכרזה כפושט רגל, והיום הוא מבקש מהלשכה להתחיל התמחות. כפי שנקבע בהחלטות קודמות ברור שמי שהוכרז כפושט רגל לא יכול להיות עורך דין. נגד המקש (צ"ל-המבקש- צ.צ) ניתן צו כינוס בחודש ינואר 2014. היקף החובות מעל מיליון שקלים וחצי. אנו מאמינים כי למבקש נימוקים להיות פושט רגל, אלא שהחוק לא מאפשר לפושט רגל להיות עורכי דין. משקבע סעיף 27 לחוק שאם נתגלו עובדות שאין המבקש ראוי להיות עורך דין ניתן לסרב לבקשתו. קביעה זו ישימה בעניינו, גם אם יתמחה ויעבור את המבחן ממילא לא יוכל להיות עורך דין כל עוד לא הופסקו או ההליכים נגדו או שניתן הפטר. יצוין כי לפי צו הכינוס מונה למבקש מנהל מיוחד. לאור האמור לעיל, בנסיבות אלו לא נוכל לאשר למבקש להתחיל התמחות ועליו לטפל בחובותיו". (ההדגשה במקור- צ.צ) הוועד המרכזי של הלשכה, החליט לאמץ המלצת ועדת ההתמחויות ולכן עתר העותר בעתירה מנהלית נגד הלשכה. ביני לביני המשיך העותר בהתמחותו ולאחר הגשת העתירה, שב ואישר הועד המרכזי החלטתו שלא לאשר התמחות העותר בשלב זה. השופטת, צילה צפת, מבית המשפט המחוזי, בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קובעת בפסק-דינה, כי התערבות בית המשפט במעשה המנהלי הנה מצומצמת והנטייה היא, שלא להתערב אלא מקום שנפל בו שנפל פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. במקרה דנן, נמצא כי נפל פגם משפטי בהפעלת שיקול דעתה של המשיבה בעת קבלת ההחלטה לסרב לרשום את התמחות העותר. השופטת קובעת, כי הלשכה היא זו האמונה, על השמירה על רמת וטהרו של מקצוע עריכת הדין ובין יתר תפקידיה אחראית היא על רישום מתמחים, פיקוח על התמחותם ובחינתם. התנאים לרישומו של מתמחה במשפטים קבועים בסעיף 26 ו- 26א לחוק הנ"ל, שעיקרם סיום לימודי משפטים. סעיף 27 מסמיך את הלשכה שלא לאשר רישומו של מתמחה, על-אף כשירותו הפורמלית: "הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה שלא לרשמו כמתמחה על-אף כשירותו לפי סעיף 26, אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך דין. סירבה הלשכה לרשום מתמחה, תודיע למועמד את נימוקיה בכתב". סעיף 27 הנ"ל אינו קובע מה הם הקריטריונים לקבוע אם אדם ראוי לשמש עורך דין, קובעת השופטת, צילה צפת, בפסק-דינה. לעניין זה קובעת היא, כי הפסיקה קבעה שיש להחיל את סעיף 44 לחוק, הקובע את מי רשאית הלשכה שלא לקבל כחבר, שכן ראוי להחיל את אותם שיקולים ונימוקים הקבועים בחוק המצדיקים אי-רישום מועמד, גם בעת שקילת רישומו כמתמחה. השופטת קובעת, בפסק-דינה, כי סעיף 44 לחוק קובע דברים, כדלקמן: "הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לקבלו כחבר הלשכה, על-אף כשירותו -

(1) אם המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות העניין, משום קלון, והלשכה סבורה שלאור הרשעה זו אין הוא ראוי לשמש עורך דין;

(2) אם נתגלו עובדות אחרות-בין על-ידי פסק דין משמעתי או על-ידי התנגדות שהוגשה לפני סעיף 43, ובין בדרך אחרת - והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין המועמד ראוי לשמש עורך דין". בית המשפט המחוזי קבע, כי נפסק, לא אחת, כי "עובדות אחרות" משמען - כל עובדה המובאת בפני הלשכה, שיש בעוצמתה ובמשקלה כדי עשייתו של מועמד לבלתי ראוי להיות עורך דין, קרי- עוצמה ומשקל השוות לאלה הקיימות בעבירה שיש עמה קלון. השופטת, צילה צפת, קובעת - בפסק-דינה - כי הלשכה מבקשת למצב יריעת המחלוקת בין הצדדים ולהגדיר השאלה העקרונית באופן הבא: האם ניתן לסרב לרשום מתמחה שמצוי בהליכי פשיטת רגל. הלשכה סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב, לאור סעיף 48 לחוק שעניינו בפקיעת חברות בלשכה הקובע בסעיף קטן (3) כדלקמן:

"48. <חברותו של חבר הלשכה תפקע אם נתקיימו בו אחת מאלה:

(3) הוכרז פושט רגל" לדידה של הלשכה, היקש מסע' 48(3) - הכרזה כפושט רגל, עולה כדי "עובדה אחרת" המצביעה על כך שמועמד להתמחות שאינו ראוי לשמש עורך דין, מצדיקה גם את אי-רישומו של מתמחה. שאלה עקרונית, קובע בית המשפט המחוזי - בפסק-דינו - זו טרם נדונה בפסיקה, אשר רובה ככולה, מתמקדת באי רישום מתמחים בשל היבטים פליליים. עם זאת, סבר הוא, כי נסיבות המקרה דנן אינן מחייבות מתן הכרעה בשאלה אם פושט רגל רשאי להירשם כמתמחה שכן עסקינן בעותר שטרם הוכרז כפושט רגל. השופטת, צילה צפת, קובעת, כי המדובר בעותר שנקט בהליכי פשיטת רגל, ניתן צו כינוס בעניינו, ברם, טרם הוכרז כפושט רגל, ואף לא מתחייב כי יוכרז. פקודת פשיטת [נוסח חדש], תש"ם- 1980, מותירה לבית המשפט את שיקול הדעת אם להכריז על חייב פושט רגל אם לאו, ומכל מקום, לא למותר לציין, כי פעמים רבות חייבים מגיעים להסדר נושים במסגרת הליכי פשיטת רגל ואינם מוכרזים כפושטי רגל. בהקשר זה, סירב בית המשפט המחוזי לקבל עמדת הלשכה, לפיה די בייזום הליך פשיטת רגל מצד מתמחה כדי לשלול את אפשרות רישומו, שכן לטענת הלשכה: "אדם המעוניין להיות פושט רגל צריך להיות מוכן לכך שיתייחסו אליו ככזה". עם זאת קובע בית המשפט המחוזי, בפסק-דינו זה, כי אין להתעלם מהפן האחר של ההליך והוא רצונו של חייב להסדיר את חובותיו. הפגיעה בחופש העיסוק, קובע בית המשפט המחוזי, מחייבת פרשנות דווקנית ומצמצמת לדבר החקיקה עליו היא מתיימרת להסתמך (וזאת מבלי להידרש לשאלת תחולתו העקרונית של סעיף 48 על מתמחים). פרשנות הלשכה את הוראות החוק מפלה ופוגעת לרעה אך בציבור המתמחים, בעוד שפקיעת חברותם של עורכי דין תחול אך ורק במועד הכרזתם כפושטי רגל ולא ממתן צו כינוס. לא זו אף זו. השופטת, צילה צפת, קובעת - בפסק-דינה - שפרשנות הלשכה נוגדת העיקרון הבסיסי העומד כנר לרגליה של הלשכה כפי שנטען בגדרי העתירה, לפיו: "מי שאינו ראוי להיות עורך דין - אינו יכול להיות מתמחה". מכאן, על דרך החיוב, קובעת היא, יש לומר, כי: "מי שראוי להיות עורך דין- ראוי להיות מתמחה". כאמור, חברותם של עורכי דין בלשכה פוקעת על-פי סעיף החוק, אך לאחר הכרזתם כפושטי רגל, ולא במהלך הליכי פשיטת הרגל בטרם ההכרזה. לאור האמור, קובע בית המשפט המחוזי בפסק-דינו לא נמצא טעם ראוי, להחמרת יתר עם ציבור המתמחים, זאת על-ידי היקש מסעיף חוק שחל בעניינם של עורכי הדין, ותוך מתן פרשנות מרחיבה, באופן שאינו מחויב המציאות, לאמור בו. נוסף על כך, מצאה השופטת, צילה צפת, טעם לפגם בשיהוי הארוך במתן תשובת הלשכה לעותר. סירובו של הוועד המחוזי לאישור ההתמחות ניתן בחלוף שבעה חודשים, מיום הגשת הבקשה על-אף פניותיו החוזרות ונשנות של העותר ולאחר שסיים כבר חלק ניכר מתקופת ההתמחות, מציין בית המשפט המחוזי, בפסק-דינו. בהקשר זה, אין נפקא מינא לכך שהמלצת הוועדה המחוזית הועברה במועד מוקדם יותר, שכן הוועד המחוזי הוא בעל הסמכות הבלעדית והחלטתו היא המחייבת, חומת השופטת, צילה צפת, החלטתה, בהקשר לכך. לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי, כי החלטתה של הלשכה שלא לאשר רישום התמחותו של העותר נגועה בחוסר סבירות ומידתיות, באופן המצדיק את התערבות בית המשפט וקבלת העתירה. עתירת העותר נתקבלה ונקבע, כי על הלשכה לרשום התמחותו של העותר החל מתחילתה.