ימין ושמאל - אז מה הפתרון?

יש לי חברים שבניגוד גמור אלי חדורי אמונה כי השלום עם אויבנו הוא אפשרי ובהישג יד למרות הכל. בגאווה הם מספרים לי כי הם משתייכים ל"מחנה השלום" ואני מבקש להצטרף למחנה שהרי אין כמותם המכירים אותי כאיש המשתוקק לשלום לא פחות מהם. הם דוחים את בקשתי ומודיעים לי כי לאור כמה מהצהרותי שהשמעתי לאחרונה ובהכירם את "דעותי הפוליטיות" לא יוכלו להנפיק לי תעודת חבר ב"מחנה השלום". ועדת הקבלה לא הסתפקה בדחיית בקשתי אלא קבעה גם כי אני מהווה "מכשול לשלום". חייב אני להודות כי סירובם אף שהיה צפוי גרם לי לעלבון רב עד לכדי הטלת ספק בחברות ארוכת השנים בינינו. הם הלא מכירים אותי היטב ויודעים כי אין כל קשר בין דעותי הפוליטיות לתשוקתי האמיתית לשלום. רק אידיוט גמור או בוגר בית ספר לשהידים לא ישתוקק לחיים היפים והרגועים של השלום ויתענג על זוועות המלחמה שהן מנת חלקו של כל מי שאין השלום נחלתו. למיטב הבנתי אם אבקש מידידי ווייז כי יואיל לנווט אותי אל היעד "שלום" הוא לא ידע כיצד וגם לא יפנה אותי אל חברי ב"מחנה השלום" ללמדני מהי הדרך. חברי חולקים עליו ואם רק תסכים להקשיב להם יפרטו בפניך את הדרך המדויקת ממקומך המזופת ועד ליעד הנכסף "שלום". שם תוכל להחנות את הגרוטאה החמודה שלך (כך הם מלגלגים עלי בציניות שמאלנית שובת לב ) ולנגב חומוס עם אחמד, חמדי, מחמוד, חמדן, חמיד וגם מוחמד. סע לשלום. המפתחות בפנים. הם ממתינים לך שם עם פיתות חמות וזעתר משובח. גם אני מכיר היטב את חברי ואין לי ולו ספק קל כי אמונתם בדרך היא אמיתית וכנה. כבר שנים שאינני מוצא כל טעם לטעון בפניהם כי דרכם אינה הדרך המובילה לשלום המיוחל. בכל ימי חיי לא זכיתי ולו פעם אחת לראות שניים המסיימים ויכוח בעניין זה כאשר אחד הצדדים מודה כי טעה ומרעיף חיבוקים על חברו שבזכותו התהפכה עליו דעתו... תמיד כל צד נותר בעמדתו וחילוקי הדעות באשר לדרך אל חלום השלום נותרים כפי שהיו. באותם ימי עבר בהם עוד התווכחתי איתם תמצית העניין הסתכמה בכך שהם הצביעו על "דרך" לשלום בעוד אני טענתי שאין דרך ולא יכולה להיות דרך בטרם יתמלאו מספר תנאים שכל אחד מהם הכרחי וכולם יחד יהיו מספיקים . את הדרך אותה התוו חברי תמצת עבורם המשורר הדגול ורב הפעלים של "מחנה השלום", יהונתן גפן, בשירו האופטימי העמוק, הנשגב ורב התהילה "יהיה טוב": "ואמרתי בא נשלימה ונחייה כמו אחים / והוא אמר קדימה, רק תצאו מהשטחים". כל כך פשוטה וברורה הדרך לשלום ולראיה פריחת השלום שהייתה כאן לפני שנכנסנו לשטחים. אם רק נצא מהם יחזור השלום ששיגשג כאן לפני ש"נכנסנו" אליהם... שיר השירים, השטחי להחריד, אשר ליהונתן. מתקנא אני בחברי על ידיעתם הוודאית באשר לדרך המובילה אל השלום בעוד שאני תקוע באין מוצא מאכזב של ממש. מה שהם קוראים "דעתי הפוליטיות" אין לו דבר ולא שמינית דבר עם המציאות העגומה וההיגיון הפשוט לפיו אינך יכול לכפות על איש דבר שהוא אינו מעוניין בו וכל שכן כשזה השלום המיוחל. מיותר לגמרי, חסר ערך וגם חסר סיכוי להסביר לחברי החביבים כי אך מהרהורי ליבם הם הוזים. תשוקתם לשלום כל כך חזקה שהיא כגל ענק המנפץ לרסיסים כל מנגנון הגנה שמעמיד ההיגיון הפשוט. כאשר הם שואלים את שאלות המחץ שלהם כגון "אז מה אתה מציע?", "אז מה הפתרון?", "אז מהו האופק המדיני?" בתוך שאלותיהם נחבאות הנחות יסוד נטולות כל יסוד ולפיהן קיים היכן שהוא "פתרון" ומציאתו תלויה אך ורק בנו. הסופר דוד גרוסמן, שליח הציבור המפורסם של המחנה אמר זאת מספר פעמים. האם זה שנכשלתי עד כה אומר שעלי להתייאש? -ההפך! עלינו להמשיך עד שנצליח. דברים מצוינים לרומן דמיוני הנרקם במוחו הקודח של סופר מוכשר ובה בעת דברי הבל במציאות המזרח תיכונית הממשית. אם תאמר כי אין פתרון ושניצניו יראו רק לאחר שגם "מחנה השלום" הערבי יוקם, יקרא וגם ישכנע את אחיו להכיר בזכות היהודים למדינה עצמאית משלהם - או אז ינחיתו עליך חברי המחנה את הפטיש המוכר ורב העוצמה של "הלנצח תאכל חרב?". ואין לטעות בסימן השאלה. זהו סימן קריאה בשאלה רטורית שנועדה להסביר לי מדוע אני "מכשול לשלום" והמאשימה אותי כי בגללי לנצח תהיינה כאן מלחמות. לראיה - אינני מציע כל "פתרון", "אופק", "תקווה" ושאר בלה בלה חסר כל משמעות מול אויב מר ואכזר שתקוותו היחידה היא להיות שהיד והפתרון היחיד שלו הוא לראות את כל היהודים מפנים את "השטחים" ומתמקמים במצולות אופק הים התיכון.

כמו לחברי גם לי יש מספר שאלות בנוסח "הלנצח?":

אם וכשיגיע אל סופו "נצח" זה של שאלותי אולי אז יגיע אל סופו גם נצח "התאכל חרב" שלהם ויתקיים בנו הכתוב " שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד עלינו ועל כל עם ישראל" קבלו כמה מקצתן:

• הלנצח לא יוותרו הערבים על שאיפתם לחסל את מדינת ישראל?

• הלנצח ישובו וינסו בפועל למחוק אותה מעל המפה כפי שניסו ונכשלו עד כה?

• הלנצח יזהמו הערבים את נפש ילדיהם בהערצת מוות ה"שהדה"?

• הלנצח תעלוזנה אימהות ערביות ותפצחנה בשירה וריקוד כשילדם, פרי בטנם, יפוצץ עצמו בקהל יהודים?

• הלנצח ילמדו הערבים את הדורות הבאים כי השטן הציוני דינו אחד ורק אחד - מוות?

• הלנצח לא יקום בעולם הערבי כולו "מחנה שלום" ולו קטנטן וזעיר שישאף לשלום אמיתי?

• הלנצח יאשימוני ב"הלנצח תאכל חרב" כאילו בי ורק בי תלוי הדבר?

• הלנצח ישאלו אותי "מהו הפתרון" כאילו חסרות בעולמנו בעיות ללא כל פתרון?

• הלנצח יסרבו יהודים להודות כי המפתח לשלום אינו מצוי בידם אלא רק בדמיונם?

• הלנצח נסרב לשמוע את הזאב המיילל בגלוי כי אין לו כל עניין לגור עם כבש אלא לטורפו חי?

• הלנצח נראה במי שמתאר את המציאות הכואבת אך הברורה כאור השמש כ"מכשול לשלום"?

• הלנצח ימשיכו חברי ההוזים לשקר לאחרים ובעיקר לעצמם כי הם "מחנה השלום" ובעזות מצח ילדותית גם לדרוש אותו "עכשיו"?

• הלנצח יסרבו חברי להודות כי השם הראוי למחנה עמוס הרגש ונטול ההיגיון שלהם הינו במקרה הטוב "מחנה החלום"?