על-רקע הקיפאון בתהליך המדיני עם הפלשתינים ועליית רף הסיכונים הביטחוניים לישראל עקב התגברות כוחם של גורמים איסלאמיים רדיקליים וההסלמה בקונפליקטים שבהם הם מעורבים, גוברים הקולות בציבור הישראלי אשר קוראים להתייחס בחיוב ל'יוזמת השלום הערבית' כבסיס למשא-ומתן בין ישראל לשכנותיה. ערב הסעודית ומדינות המפרץ, מצדן, לפחות ברמה ההצהרתית, לצד גורמים בקהילה הבינלאומית, מבקשים להחיות את היוזמה ולהציגה לישראל כבסיס מתאים לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. במקורה, הצעת הליגה הערבית דורשת מישראל נסיגה מלאה מכל השטחים שנכבשו ב-1967, לרבות רמת-הגולן, לגבולות ה-4 ביוני 1967 (ובכלל זה יתרת השטח הלבנוני הכבוש בדרום לבנון); השגת פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים הפלשתינים, בהסתמך על החלטת עצרת האו"ם 194 (תוך דחיית הסדר שלפיו הפליטים יתאזרחו במדינות המארחות); הסכמה להקמת מדינה פלשתינית עצמאית וריבונית בשטחים שנכבשו החל מ-4 ביוני 1967 בגדה המערבית ורצועת עזה, עם מזרח ירושלים כבירתה. בתמורה, מדינות ערב יצהירו על סיום הסכסוך הישראלי-ערבי, יחתמו הסכם שלום עם ישראל ויקיימו עמה יחסים 'רגילים' (עלאקאת עאדה - בערבית, תוך הימנעות מהשימוש 'נורמאליים' - טביעיה). ערב הסעודית עצמה הייתה פאסיבית למדי לאורך השנים אשר לקידום היוזמה - בבחינת עדות לכך, שייתכן שהיוזמה הייתה למעשה ניסיון סעודי לשפר את דימוי הממלכה אשר נפגע לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. התוכנית הועלתה בפסגת הליגה הערבית בביירות ב-28 במרס 2002 על-ידי יורש העצר, לימים מלכה של ערב הסעודית, עבדאללה בן עבד אל-עזיז, ואושרה בה. בלחץ אמריקני אושררה היוזמה מחדש בכינוס הליגה הערבית ב-28 במרס 2007. ב-2013 הודיעו מדינות הליגה הערבית, כי הן מוכנות עקרונית לחילופי שטחים במסגרת הסכם שלום ישראלי-פלשתיני (מבלי ששינו את נוסח היוזמה הרשמי), אולם סירבו לנקוט "צעדים בוני אמון" נוספים כלפי ישראל במסגרת ניסיון לייצר אווירה אזורית התומכת בתהליך המדיני, בטענה, כי "הכדור נמצא כעת בצד הישראלי". בגדר תכתיב? שאלה מהותית בהקשר זה, היא עד כמה היוזמה נותרה בגדר תכתיב? הליגה הערבית מתנה את כינון היחסים עם ישראל במימוש עקרונות היוזמה, ולא לפני שאלה ייושמו או תוך כדי תהליך יישומם, ואינה נכונה, לעת עתה, לנהל הידברות עם ישראל לצורך שינוי נוסח היוזמה או גיבוש נוסח שישראל תסכים לו. אמנם, לאחר המערכה שהתחוללה בין ישראל לחמאס בקיץ 2014 - מבצע 'צוק איתן' - אותתו הסעודים כי היוזמה, מבחינתם, נמצאת עדיין 'על השולחן' וכי ניתן לערוך בה שינויים בהתאם למציאות האזורית המשתנה, ובכלל זה לשלב בה את העיקרון של חילופי שטחים. עם זאת, אין כל עדות לכך שהליגה הערבית מוכנה לראות ביוזמה בסיס לדיון משותף עם ישראל על אודות שינויים בעקרונותיה. יוזכר כי, על-פי פרסומים זרים, ישראל כבר מקיימת קשרים ושיתופי-פעולה עם כמה מהמדינות הערביות החשובות, שאיתן אין לה הסכמי שלום. עד כה, מדינות אלו נהנו מהיתרונות שבקשרים עם ישראל בלי שנדרשו לשלם על כך מחיר בדעת הקהל הערבית, המתנגדת לקיום קשרים עם ישראל בכלל, ובפרט כל עוד לא חלה התקדמות בתהליך המדיני עם הפלשתינים. לפיכך, ניסיון להפוך את הקשרים הללו לגלויים, ללא התקדמות של ממש במשא-ומתן מול הפלשתינים, עלול לפגוע בהם. זאת ועוד, ניתן להעריך, כי גם אם המשא-ומתן עם הפלשתינים יואץ, העדפתן הברורה של אותן המדינות תהיה ללוות את התהליך "מבחוץ". בהקשר זה עולה השאלה, עד כמה 'רכיבי נורמליזציה' שונים, דוגמת אפשרות לחברות תעופה ישראליות לטוס מעל חצי-האי הערבי או פתיחת נציגויות מסחריות במדינות ערב, ייחשבו בדעת הקהל הישראלית כעדויות מספקות לנכונות להתקדם לקראת כינון יחסים. אחרי הכל, מחיריו של הסדר עם הפלשתינים ופוטנציאל הסיכון שיהיה גלום בו יהיו גבוהים לאין ערוך מבחינת ישראל, ביחס להשלכותיהם ולמחיריהם של הסכמי השלום שנחתמו בינה לבין מצרים וירדן. מצרים וירדן הן מדינות ריבוניות ואחראיות שחתמו על הסכמי שלום, בעוד המדינה הפלשתינית, שתהיה תוצר של הסכם, תיאלץ ללכת עוד דרך ארוכה - אם אכן תוקם - עד שיוכחו כוונותיה ויכולתה לנהוג על-פי התחייבויות בינלאומיות והסכמים. לכן, נכון יהיה כי ישראל תצהיר על ראייתה את היוזמה הערבית כבסיס למשא-ומתן, שבו יידונו ויגובשו עקרונות מוסכמים להסכם אזורי, שיושתת על משטר ביטחון אזורי, כשהסוגיה הפלשתינית, היא נדבך או חלק במכלול האזורי הרחב ולא סוגיה העומדת בפני עצמה. את ישראל צריכה להנחות שאיפה להפוך את היוזמה הערבית המוסכמת, לאחר משא-ומתן בין הצדדים והתאמות מתחייבות (כדוגמת התייחסות רמת הגולן בהקשר של סוריה המתפרקת), לסוג של היגיון מערכתי חדש, שבין היתר יחייב את העולם הערבי לקבל אחריות משמעותית לגבי הסוגיה הפלשתינית. יוזמה ערבית מוסכמת עשויה לשאת משמעות אסטרטגית חיובית, אם תניע את המדינות הערביות הפרגמטיות, בהובלת מצרים, ערב הסעודית וירדן, לעשות את הסוגיה הפלשתינית רכיב "נשלט" במערכת האזורית החדשה המתעצבת, כלומר: הן תקבלנה על עצמן אחריות למנוע סטייה או עריקה פלשתינית מההסדר המתהווה. דילמה מהותית עדיין, דילמה מהותית שתישאר על סדר היום, בוודאי מבחינת ישראל, תהיה המציאות האזורית המשתנה. גם אם הצדדים יגיעו להסכמות והסדרים, כלל לא ברור באיזו מידה ממשלות בעולם הערבי, במצבן הנוכחי, יוכלו לעמוד בהם. רבות מהן נחלשו בשנים האחרונות ואחרות עלולות להיחלש בעתיד, כך שיקשה עליהן למלא את חלקן בהסכם עם ישראל, אם אכן יושג על בסיס היוזמה. אמנם, חולשת העולם הערבי כיום נתפשת בעיני אחדים כשעת כושר וכהזדמנות אסטרטגית לשיפור מעמדה האזורי של ישראל באמצעות קידומם של שיתופי פעולה עם כמה מהמדינות הערביות, החולקות עמה חששות ואינטרסים דומים לגבי אירן, הציר השיעי שבהובלתה, וכן לגבי כוחות מדינתיים ולא-מדינתיים המזוהים עם האיסלאם הרדיקלי. לעומתם, אחרים סוברים שחולשת המדינות הערביות, בעיצומה של התפוררות הסדר האזורי, משמעותה, כי אין זו העת לנסות ולקדם עמן הסדרים ארוכי-טווח משום שהן צפויות להתקשות לממש הסכמים עם ישראל - אם יושגו. יתר על כן, בשלב זה, כלל לא ברור עד כמה ישפיעו התהפוכות האזוריות על מידת הגמישות, שהעולם הערבי נכון יהיה לגלות בנוגע ליוזמה. עדיין, האינטרס האמור להנחות חתירה ישראלית להגיע לנוסח מותאם ומוסכם של היוזמה הערבית נותר בעינו. נוסח זה עשוי להפוך להיגיון המארגן של מערכת אזורית יציבה יותר, המכילה גם הסדר מוסכם לסוגיה הפלשתינית. נכונות ערבית לדון ביוזמה ולהתאימה למציאות המשתנה במזרח התיכון גם תקל על ישראל לנקוט צעדים בוני אמון משמעותיים מול הזירה הפלשתינית ולנתב את התמיכה הבינלאומית העקרונית בהסדר ישראלי-פלשתיני לכיוון של הסדר אזורי, ישראלי-ערבי, על יסוד תפישה רב-צדדית. נראה כי גישה רב-צדדית, בהתבסס על היוזמה הערבית בנוסח מעודכן ומוסכם, תהיה עדיפה על פני התמקדות בערוץ הישראלי-פלשתיני הבילטראלי, שבנסיבות הנוכחיות דומה שתוחלתו נכזבה.