ברצוני להעלות 5 שאלות על-מנת לנסות ולהבין מה עומד ביסוד המדיניות של ממשל אובמה במזרח התיכון בכלל, ומול אירן ונושא הגרעין בפרט.
שאלה ראשונה: מההתחלה, אובמה הציב כיעד עיקרי את פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. התפיסה הרווחת הייתה שככלל הדבר יקדם את היציבות באזור ויאפשר לגבש ברית אסטרטגית של ישראל עם מדינות ערב "המתונות", בראשן סעודיה, נגד האיום האירני. היו כמה חוגים אצלנו שראו בכך משום ציווי קדוש. טוב ויפה. אבל, השאלה המתבקשת והפשוטה היא זאת: מה הפריע לממשל אובמה לגבש ברית הגנה מול אירן של מדינות ערב "המתונות", בלי ישראל? לשם מה צריך את ישראל? מדוע לא ראינו שום מאמץ אמריקני ממשי להקים ברית כזאת מול אירן? עובדה היא שלא היה שום ניסיון אמריקני כזה. במקום זה הוא התעסק בבניה בהר חומה שבירושלים. למה?
שאלה שנייה: בקיץ 2009 התקיימו בחירות באירן ו"חברנו". אחמדיניג'ד נבחר שנית. בין אם היו זיופים ענקים בבחירות, בין אם לא, באירן פרצה התקוממות המונים נרחבת שנודעה בשם "המהפכה הירוקה". היא איימה על שלטון האייתולות המדכא, והדעה הכללית הרווחת הייתה כי אירן עומדת בפני מפנה היסטורי והתקווה ל"שינוי משטר" באירן עומדת להתגשם. המשטר האירני של האייתולות נקט באמצעי דיכוי ברוטאליים. המפגינים ברחובות טהרן, כמו רבים אחרים בעולם הנקרא "נאור", ציפו שממשל אובמה, סמל הליברליזם, ייצא בתמיכה מוצהרת חד-משמעית במפגינים ונגד המשטר המדכא. אבל, אובמה שתק, המפגינים נטבחו, ו"המהפכה הירוקה" רוסקה ואחמדיניג'ד המשיך בכהונתו השנייה כנשיא אירן. למה שתק אובמה?
שאלה שלישית: לאירן אינטרס לאומי עליון בשימור משטרו של אסד בסוריה. הוא הציר המרכזי החיוני למרחב ההשפעה שלה עד לבנון של חיזבאללה. והנה, בקיץ 2013 הנשיא אובמה נמנע מלתקוף את סוריה שהפעילה באכזריות נשק כימי נגד אזרחיה. במקום זה הוא נענה להצעה רוסית לפרק את סוריה מנשק כימי, ובתמורה לכך אסד נשאר על כיסאו, ארה"ב חדלה למעשה לדרוש את סילוקו ללא תנאי, והוא מקבל היתר להמשיך ולטבוח בבני עמו בכל כלי הנשק הקונבנציונאליים. מסכין ועד חביות נפץ המושלכות ממטוסים. מדוע נהג כך אובמה, שידוע כמתאבל על כל ילד שנהרג בעזה, למשל?
שאלה רביעית: בהתמודדות של המערב מול תוכניות הגרעין האירניות בלטו בממשל אובמה שלושה מאפייני מדיניות: היסוסים בהפעלת סנקציות כבדות נגד אירן בהשוואה לאיחוד האירופי שהיה תקיף יותר; פחד של ממש מכך שישראל תתקוף את מתקני הגרעין האירניים, והפעלת מאמץ עילאי על-מנת למנוע ממנה לעשות כך; ההתחמקות בולטת מאיום גלוי בהפעלת כוח צבאי נגד אירן, והסתפקות באמירה הצמחונית ש"כל האופציות מונחות על השולחן". מדוע?
שאלה חמישית: במרס 2013 פתח ממשל אובמה בסדרת פגישות חשאיות ביותר עם אירן של
אחמדינג'אד. (רוחאני "החמוד" נהיה נשיא רק באוגוסט 2013). נושא הגרעין, לפי מה שפורסם, היה אחד מהנושאים שנדונו. דבר המפגשים הוסתר מכל בעלות בריתה של ארה"ב, כולל ישראל. מדוע?
כמובן שהתשובות לשאלות הן רבות ומורכבות. אני רוצה להצביע על תשובה אפשרית אחת: ממשל אובמה שם לו כיעד אסטרטגי להציב את אירן, הכוח העולה באזור, כגורם המרכזי שיביא ליציבות במזרח התיכון ויאפשר לארה"ב להתפנות לאזור המאמץ העיקרי שלה שהוא מול סין. יש לכך מלוא הסל משמעויות והשלכות, אך הראשונה והבולטת: ריצת האמוק לעבר הסכם הגרעין עם אירן. לדעתי, הכלי המרכזי באסטרטגיה של אובמה להפיכת אירן לבעלת ברית.
