אולי צריך להיות ציניקן של ממש כדי לחשוב שרעש האדמה, שפקד את נפאל, משחק עכשיו לידיהן של חברות הביטוח, אלא שזו, מסתבר, האמת. כמו בכל רעש, זה או אחר, גם הפעם נבנות החברות מהאסון של הטבע. זו הרי שעתן היפה כדי לצוד לחיקן לקוחות חדשים, בתירוץ השבלוני שביטוח נחוץ, אם רוצים להקדים רפואה למכה עתידית.
לקהל-לקוחותיהן הפוטנציאלי יודעות, כמובן, חברות הביטוח להבטיח הרים וגבעות. אלא שבבוא יום-פקודה, חלילה וחס, יתברר בסופו של דבר שכל שהובטח הוא עורבא פרח.
זהו הרגע לרשום לפניכם: אם באמת תתרחש רעידת-אדמה קטלנית, כמו צונאמי, הצפויה על-פי התחזיות הסיסמולוגיות - קיים רק סיכוי קלוש ביותר, אם לא באמת מבוטל בתכלית, לקבל מהחברות את הפיצוי ההולם.
הומור שחור? - לא בהכרח! חברות הביטוח, מכל מקום, עלולות להתנער מכל חובת-תשלום בעת שצרה שכזו חלילה תבוא.
מחדל-שאננות
כי זאת לדעת: רעידת האדמה הקטלנית, הצפויה במוקדם או במאוחר, היא, אומנם, בחזקת "כוח עליון", שאיננו מטבע הדברים בר-שליטה. עם זאת ניתן בהחלט להיערך לקראתה במועד ולצמצם עד מאוד את נזקיה.
הצרה הגדולה היא בכך שישראל, היושבת על קו השבר הסורי-אפריקני, אינה ערוכה למכה שכזו. העובדות שבשטח מורות בבירור שבעשור האחרון הקציבה הממשלה סכום של 40 מיליון שקל בלבד להיערכות לקראתה, על-אף הצורך במיליארדים רבים. רק קומץ-מבנים עברו חיזוק מינימלי, ומשום מה קוצצו עשרות מיליונים, שנועדו לביסוסם של מבנים חיוניים, כמו בתי-ספר ובתי-חולים.
במדינה מתוקנת, כמו יפן למשל, המצויה בפיקוח הדוק של שלטונותיה, דואגת הממשלה, מבעוד מועד, לסכנה הצפויה, מה גם שבתיה בנויים בנייה מאסיבית, ממש לדוגמה. זו בהחלט גם הסיבה שהנזקים בה - גדולים ככל שיהיו - מוזערו, יחסית, עד למינימום. בישראל, לדאבון הלב, חוגג בגדול מחדל שאננות הבנייה כעוד אחד ממחדלים רבים אחרים. במדינה כמו שלנו, שבה אין הקפדה יתרה על איכות הבנייה, עלול גם רעש, קטן בעוצמתו בהרבה, לגרום לאסונות גדולים בנפש וברכוש. בניינים, שנבנו על יסודות בלתי-מוצקים, עם בניית-ביניים דלילה, עלולים אז לקרוס כמגדל של קלפים. זו גם ההזדמנות להזכיר
מתכון לקריסה
למרבה הצער מתגוררת מרבית האוכלוסייה בארץ במבנים ישנים, שאינם עונים על התקן הדרוש. ברבים מהם, בעיקר באזור המרכז, מצויים אפילו רבי-קומות, שחלק גדול מחזיתם משולב, בשל צווי האופנה, ב...זכוכית! מדובר, בעיקר, בבנייני-משרדים, שבכל אחד מהם מרוכזים מאות עובדים, אך גם בבתי-מגורים - מתכון טוב מאין כמוהו לקריסה. ואלה יהיו, מן הסתם, הבתים הראשונים לטעום את טעם המכה הראשונה הצפויה.
ברעידות האדמה, הקלות יחסית, שפקדו בשנים האחרונות את ישראל, נתפסנו תמיד בלתי-מוגנים. הן הוכיחו, קבל עם ועדה, שאין בנמצא שום הוראות המבהירות את מה שיש לעשות במקרה של רעש-אדמה. תחזיות הסיסמולוגים, מכל מקום, צופות רעש-אדמה גדול בארץ במרוצת חמישים השנים הקרובות. הן מבוססות על ההיסטוריה של האזור שבו אנו חיים, והמצוי במערכת השבר האפריקנית - מערכת הנוטה לייצר רעידות-אדמה חזקות.
אפקט הדומינו
כל המומחים תמימי-דעים למדי שקשה יהיה להימלט מרעש גדול הצפוי בעתיד. הסיסמולוגים יודעים להצביע על ארבעה גורמים המשפיעים על תוצאות רעידת האדמה: עוצמת הרעש, קרבת המבנה למוקד הרעש, איכות המבנים והתשתיות שלהם. על-פי תרחישים שכבר נעשו, ברור למדי שאם, למשל, תתרחש רעידה חזקה בים המלח - ניתן יהיה לצפות לנזקים גם בתל אביב.
משום מה נוטים בארץ לטמון את הראש בחול ולהסתיר את הנתונים על תרחישים מבהילים שכאלה, בין השאר כדי לא להכניס את התושבים לפאניקה מיותרת. אבל את האמת אין להסתיר: רוב האוכלוסייה בארץ עדיין מתגוררת בתים ישנים, שנבנו ללא שום התחייבות לסכנה של רעידות-אדמה. בתל אביב, למשל, מרבית הבניינים הם בעלי סיכוי גבוה להיפגע ולקרוס, פשוט משום שנבנו על-פי שיטות-בנייה מיושנות. אלא שבאיזורים אחרים, במיוחד סמרכז, המצב אינו שפיר יותר.
באשר לבנייה הרעועה, מסתבר שכבר מאוחר מדי. כל התוספות לחיזוק המבנים שכבר בוצעו, הן לדעת מומחים על כרעי-תרנגולת ואינן יותר מאשר אחיזת-עיניים לשמה, באשר היסודות עצמם אינם מוצקים די-צורכם. לא פחות מצערת העובדה שהמדינה כלל אינה מוכנה לפצות את אזרחיה על נזקי רעידת האדמה, בעוד היא נוטלת אחריות דווקא על נזקי רכוש ממלחמה ועל נזקי החקלאים בעת אסון-טבע.
