1. חשוב להתעכב על נאומו של
יצחק הרצוג בליל השבעת הממשלה. שלא בטובתו, נמתח קו בין דבריו לבין נאום הקמעות של
יאיר גרבוז. כל מילה שהרצוג הטיח בנתניהו ש"קנה שלטון בשקר" הופנתה גם כלפי בוחריו ו"שותפיו הטבעיים". אחר כך יזהיר שלא לפגוע בישראל החופשית והדמוקרטית. בסדר.
כמה מיץ אפשר לסחוט מדברי נתניהו על "המצביעים הערבים"? הרצוג: "היסטריה, הסתה, מדנים, הפליית בני אדם רק בשל דתם". את זה אומר מי ששותפתו להנהגה,
ציפי לבני, אמרה כי "
המחנה הציוני" מונע מ"החשש שנתניהו מוביל אותנו למדינה ערבית" וכו'. מי פה מתייחס לערבים כאיום הגדול על ישראל? לעומתה, נתניהו דיבר על "המצביעים הערבים" - המשתייכים לרשימה הערבית המבקשת לשנות את זהותה של ישראל ולכן חיוני להתמודד איתם. בקלפי. היכן ראית "אפליה על בסיס דתי"? אגב, הרצוג הצהיר שיוביל "אופוזיציה שלעולם לא תהיה נגד מדינת ישראל" - האם דבריו מייצגים גם את הרשימה הערבית המאוחדת?
2. "מההדר הבית"רי לא השארת רגב על רגב" אמר הרצוג, וירה בכינון ישיר אל שרת התרבות
מירי רגב. זאת הרוח הנושבת במחנה השמאל, התנשאות ריקה שריח גזענות עולה ממנה. אז רגב מחאה כפיים והביאה דגל, קטעים, "בהמה שכמוה" ניבל פיו בגסות גברי בנאי, ובייש את מורשת הגששים. מישהו שם לב לחרפה הזאת בדברי הרצוג? לא נשמעה מחאה מצד ארגוני הנשים, כשם שלא נשמעה דייה כלפי הסקסיזם הבזוי של יוסף פריצקי ביחס לשרת המשפטים
איילת שקד. התנהגות דומה נרשמה פעם מצד ח"כ
אחמד טיבי כשכינה את ח"כ אנסטסיה מיכאלי "אנסטסיה השופכת". גם אם דמן של נשות הימין (ו
שרה נתניהו בראשן) מותר בקרב השמאל, מדוע הימין שותק?! זה לא רק גברי בנאי; זה יצחק הרצוג!
3. "תנועתי (העבודה) היא התנועה שהכריזה על הקמת המדינה". באחת ייחס הרצוג - ובעצם ניכס - את הכרזת המדינה ל
מפלגת העבודה. הרצוג יודע מה משמעותו של "שליח ציבור" - באותו יום שישי הרה-גורל,
דוד בן-גוריון לא עמד שם כנציג מפלגה כלשהי, אלא כמנהיג העם היהודי לדורותיו ורק מכוח העם כולו הכריז על חידוש מלכות ישראל השלישית. בכל זאת בחר הרצוג לומר את הדברים החמורים הללו. עוד אמר: "אני עומד בראש תנועת העבודה שאיחדה את ירושלים בירתנו הנצחית". שוב ניכס למפלגתו את שחרור ירושלים. בשדות הקרב של מלחמת העצמאות וששת הימים לא נלחמו ונפלו רק מצביעי מפא"י.
בכל מקרה, הלוואי שאפשר היה להאמין להרצוג. אבל רק לפני שנתיים וחצי, בראיון ל
ידיעות אחרונות, אמר דברים שהיום היה שמח להסתירם: "אני רואה את ירושלים כמשמשת שתי בירות פוליטיות: במזרח ירושלים, בירת המדינה הפלשתינית; ובמערב העיר, בירת המדינה היהודית. ככה אני רואה את המוצא". הוא נשאל האם ירושלים תישאר כולה עדיין בטריטוריה ישראלית והשיב: "אני לא יורד לדקויות ולא מנהל כאן מו"מ. הכותל יישאר בידי ישראל. לגבי השאר, צריך להיות יצירתיים". מחנה ציוני, אבל בלי ציון.
4. לבסוף קרא הרצוג לנתניהו ללמוד מבן-גוריון שהכריז על הקמת המדינה נגד כל הסיכויים המדיניים והצבאיים והפוליטיים - ולשנות את "ההווה והעתיד ולחולל היסטוריה". הוא התכוון ל"מהלך מדיני" ולהקמת מדינה פלשתינית שתהיה מבוא לח'ליפות איסלאמית במרחק יריקה מלב הארץ. בדיוק הפוך: לו רץ נתניהו ל"מהלך מדיני" כזה, היה העולם מוחא לו כפיים, כולל התקשורת הישראלית ומפלגת העבודה. אבל דווקא "בן ההיסטוריון" מבין שיש לו אחריות כלפי עתיד העם היהודי בארצו, ולא חוזר על הטעויות הפטאליות שסיכנו את קיומנו. כך רואים את הסכנה ובוחרים בתקוות החיים. כדאי שהרצוג ישנן את עצת אבטליון ב"אבות": "חכמים היזהרו בדבריכם".
