נתניהו, לא שמעת על תורת המשחקים?

בראיונות שהעניק לתקשורת לאחר השבעת הממשלה החדשה, דחה ראש הממשלה בנימין נתניהו את הביקורת שנשמעה על הדרך שבה ניהל את המשא-ומתן הקואליציוני וטען כי הוא ניהל את המשא-ומתן הקואליציוני באופן מצוין. גם השרים זאב אלקין ויריב לוין, שניהלו ביחד עם נתניהו את המשא-ומתן, טוענים כי המו"מ השיג את התוצאה הטובה ביותר שאפשר היה להשיג במסגרת השיטה הנוכחית, המאפשרת למפלגות הקטנות לסחוט ויתורים גדולים מראש הממשלה המיועד. ייחוס כישלונו של נתניהו במו"מ לשיטת הבחירות היא דרך אחת להסתכל על הדברים. נקודת ראות אחרת תייחס את הכישלון לבחירה שגויה של טקיטות לניהול מו"מ. על-מנת לקבל מושג רב יותר באשר לסוגיה זו, ניתן להיעזר בתיאוריות מקובלות העוסקות בניהול משאות ומתנים, כדוגמת תורת המשחקים, שהפכה למוכרת יחסית בשנים האחרונות.

באיזו מידה המהלכים הטקטיים של נתניהו במהלך המו"מ הקואליציוני מתיישבים עם עקרונות תורת המשחקים?

ניתן לראות בנתניהו שחקן ראשי, שנדרש לנהל מו"מ מול מספר שחקנים נוספים (שחקני משנה) במטרה להרכיב ממשלה. על-פי אחד מעקרונות תורת המשחקים, הצלחתו של צד מסוים במו"מ תלויה ביכולתו לזהות את המטרה של כ"א מהצדדים האחרים. האם נתניהו איבחן נכונה את מטרותיהם של שותפיו למו"מ? נראה שלא. לטענת פרשנים מטרתו האמיתית של ליברמן הייתה הישארות מחוץ לממשלהוהחלפת נתניהו כראש ממשלה ולכן מהלכיו נועדו להחליש את נתניהו. אם צודקים הפרשנים, הרי שנתניהו לא השכיל לאבחן את מטרת ליברמן, עובדה שלפי תורת המשחקים חיבלה בסיכויו להצליח במו"מ עם כלל המפלגות. לו נתניהו היה מבין את מטרותיו של ליברמן, הוא היה מתחיל את המו"מ איתו רק לאחר שחתם הסכם עם יתר המפלגות והרכיב ממשלה של 61 מנדטים. בנוסף, לא היה מציע לליברמן ויתורים גדולים כפי שהציע. בצורה כזאת סירובו של ליברמן להצטרף לממשלה לא היה מעלה את רף הדרישות של מפלגות אחרות ומונע או מצמצם את הנזק התדמיתי שנגרם לנתניהו. מנהיגים רבים המנהלים מו"מ להרכבת ממשלה נעזרים בשיטת המכרז ההפוך, הקשורה לתורת המשחקים. השיטה, שיעילה גם במשאות ומתנים מסוימים בעולם העסקים, מתנהלת כך. המנהיג אינו חייב לצרף לממשלתו את כל יתר המפלגות - דבר המעניק לו יכולת להוזיל את הדרישות המתקבלות. המנהיג שואל את יתר המפלגות לדרישותיהן ומודיע למפלגה בעלת הדרישות הגבוהות ביותר כי דרישותיה מופרזות ועליה להתפשר או שתישאר בחוץ. אם המפלגה מורידה את דרישותיה, המנהיג עובר למפלגה שדרישותיה דורגו במקום השני, ואומר לה דברים דומים. הריטואל הזה חוזר על עצמו מול מפלגות נוספות, עד שמורכבת ממשלה במחיר נמוך ככל שניתן. שיטה זו הייתה אמורה להעניק לנתניהו כוח מיקוח גדול מסך 30 המנדטים שקיבלה מפלגתו. שכן, עבור המפלגות הקטנות התפשרות על דרישות רבות עדיפה על הישארות באופוזיציה. אולם, גם במקרה הזה נתניהו פעל באופן שאינו מתיישב עם תורת המשחקים. כדי להשתמש ביעילות במכרז ההפוך, היה על נתניהו להגדיל את מספר המפלגות המשתתפות במו"מ, כדי להגביר את התחרות. נתניהו יכול היה לנהל מו"מ רציני עם המחנה הציוני ויש עתיד. לפחות למראית עין, ואף אם אין בכוונתו לצרפן. רבין ז"ל נהג כך כשהרכיב ממשלה בשנת 92', כאשר ניהל מו"מ עם רפול ז"ל, אף שלא רצה אותו בממשלתו. נתניהו לא פעל כך ונותר לנהל מו"מ עם חמש מפלגות בלבד, שארבע מהן היו חיוניות לו כדי להרכיב ממשלה. וכך קרה שנתניהו חיבל במו ידיו ביכולתו להפיק תועלת מקסימלית משיטת המכרז ההפוך. לפי תורת המשחקים, השימוש שעושה השחקן הראשי - במקרה שלנו נתניהו - בשיטת המכרז ההפוך, יוצרת בקרב יתר השחקנים - המפלגות - דילמה הידועה כ"דילמת האסיר". זוהי הדילמה שעומדת בפני שני אסירים שנחקרים ע"י חוקר. אם האסירים ישתקו בחקירה, שניהם ייצאו בעונש מינמלי. אם אחד מהם ילשין, הוא ייצא ללא עונש וחברו ייצא בעונש מקסימלי. ואם שניהם ילשינו זה על זה, שניהם יקבלו עונש בינוני. מצב המפלגות דומה למצב האסירים ונתניהו ניצב בעמדת החוקר. למפלגות עדיף לשתף פעולה זו עם זו, שכן כך אף מפלגה לא תתפשר והן יקבלו את מבוקשן מנתניהו. ברם, כל מפלגה נמצאת בתחרות עם המפלגות האחרות. כל מפלגה חוששת שמפלגה אחרת תקדים אותה, תתפשר עם נתניהו, ותיכנס לממשלה על חשבונה. גם במקרה של דילמת האסיר נתניהו לא הצליח להפיק תועלת מהמצב. נתניהו לא התאפק ועוד טרם פתיחת המו"מ הוא הבטיח הבטחות לארבע מפלגות: האוצר הובטח לכחלון, ליהדות התורה ולש"ס הובטחו תקציבים לחרדים ושינוי בחוק הגיוס, ולליברמן הובטח תיק הביטחון. ברור, כי ההבטחות הבהירו לארבעת המפלגות שנתניהו מעוניין בהן והן לא צריכות לחשוש למקומן בממשלה. עובדה זו סיכלה כל אפשרות לתחרות בין המפלגות על הכניסה לממשלה. וכאשר מפלגה אחת לא חוששת שנתניהו יעדיף מפלגה אחרת במקומה, איזה תמריץ יש לה להתפשר? ואכן, כל ארבעת המפלגות קיבלו כמעט את מלוא דרישותיהן מנתניהו, אשר פעל שוב באופן שאינו תואם את עקרונות תורת המשחקים. בחינה זו של דרך ניהול המו"מ הקואליציוני של נתניהו והשוואתה לעקרונות תורת המשחקים מדגימה היטב טענה בה מחזיקים לא מעט יועצים עסקיים. את כישלונו של צד מסוים בניהול מו"מ יש לייחס בראש ובראשונה לבחירה בלתי מוצלחת של טקטיקות לניהול מו"מ. נתניהו הוא היחיד מבין מנהיגי המפלגות עימן ניהל מו"מ שהוא בעל השכלה בתחום הכלכלי - תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת אם איי טי - והוא הפוליטיקאי היחיד מבין ראשי המפלגות השונות שכיהן בתפקיד הכלכלי הרם ביותר - שר האוצר. לאור כך, תמוהה במיוחד העובדה שדווקא הוא מבין כולם ניהל את המו"מ בדרך כל כך שלומיאלית ורוויית טעויות.