אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה. המשנה במסכת אבות מצווה אותנו: "דע מאין באת, ולאן אתה הולך". לפני כחודש נפלה בחלקי זכות גדולה - להישבע אמונים לכנסת ישראל. לצד הזכות הגדולה יש גם אחריות עצומה, שכן כחברים בכנסת ישראל יש בידנו את היכולת לקדם סדר-יום, לקבל החלטות שיחזקו אותנו ברמה הביטחונית והאזרחית, לקבוע חלוקת משאבים ראויה, ולבנות תשתית לפיתוח עתידי לדורות הבאים. הכל במטרה ליצור חברה משגשגת הנשענת על יסודות איתנים, הן בהיבט הכלכלי-חברתי והן בהיבט הביטחוני.
את חיי התחלתי בעיר חולון; שורשי נטועים בה. גדלתי בשכונה שהייתה חלק מפרויקט שיקום שכונות שאותו קידם ראש הממשלה הנערץ
מנחם בגין, זיכרונו לברכה. המקום שבו גדלתי הוא זה שהשפיע עלי יותר מכל בהחלטה להצטרף לחיים הציבוריים. ראיתי את מי שהצליחו על-אף המקום שממנו התחילו, אבל ראיתי רבים אחרים שלא הצליחו פשוט כי לא הייתה להם הזדמנות אמיתית.
אני באופן אישי זכיתי להצליח, על-אף שלא הגעתי מבית שהיה משופע באמצעים או בקשרים. אולם הסיפור שלי לרוב לא מעיד על הכלל. ראיתי את הכוח שיש למדינה לסייע ולשקם, אבל גם את המקרים שבהם מעורבותה הייתה כל-כך נחוצה אך היא לא הייתה שם.
חברים, כמי שרוצים בשגשוגה של מדינת ישראל, חובה עלינו לקדם חברה שנותנת כלים לכל ילד להצליח ולממש את עצמו ללא קשר למדרג הסוציו-אקונומי שממנו הוא הגיע.
הבחירה שלי לעבור מהמגזר העסקי, הנוח והמתגמל, לחברות בכנסת, הייתה כרוכה בלא-מעט לבטים. השיחה שלי עם
משה כחלון ערב ההחלטה לעשות כן, באומרו לי שזו הזדמנות, הזדמנות אמיתית לעזור למאות אלפי משפחות, הניחה בצד כל שיקול אחר. ראיתי לנגד עיני את חובתי לכל אותם ילדים שגדלים היום ושואפים שתהיה להם הזדמנות אמיתית לחיים טובים ואיכותיים.
את משה כחלון אני מכיר כבר יותר מעשור, על-רקע חקיקה שהוביל לטובת זכאי הדיור הציבורי בתחילת דרכו הפוליטית. עם הזמן גיליתי אדם מוכשר, צנוע, נעים הליכות, איש המחנה הלאומי, הנחוש ליצור כאן חברה בריאה וצודקת יותר. לכן הצטרפותי אליו הייתה עבורי אך טבעית.
הדרך לצמצום הפערים החברתיים שהלכו והתרחבו בשנים האחרונות, עוברת בראש ובראשונה במערכת החינוך. חוק חינוך חובה הוא כבר מזמן לא חינם. הירידה בשיעור הוצאות הממשלה ניכרת בכמות הגופים הפרטיים שנכנסים לחלל אשר מותירה הממשלה, בעיריות מבוססות שמעשירות את רמת החינוך ביחס לאחרות, ובהורים שבאופן פרטי דואגים לבצע השלמות למערכת החינוך הממלכתית. הפערים באים לידי ביטוי באוניברסיטאות ובחוגים המובילים בארץ הנהנים מסבסוד ממשלתי, שבהם ההטרוגניות של התלמידים משכבות האוכלוסייה הולכת ויורדת. ילד שהוריו לא יכולים לממן לו שיעורים פרטיים או ספרי עזר, ואין לו חדר משלו בשביל לעשות שיעורי בית, בחלק גדול מהמקרים יישאר מאחור.
אותו תלמיד יפתח יום אחד עיתון ויגלה שתוצאות המיצ"ב שלו נמוכות יותר מילדים שגרים באזורים מבוססים, והוא יחשוב שהוא באמת לא מסוגל ליותר. אין מחשבה יותר מסוכנת מזו. אתם רוצים להגיד לי שילדים להורים עם פחות אמצעים הם פחות מוצלחים? שטויות. הם רק נזנחים בידי המדינה.
מערכת החינוך, ובית-הספר במיוחד, אמורים לספק כלים לניידות חברתית. הבעיה היא שהמדינה לא מספקת פתרונות מלאים וברי-קיימא למציאות זו, ובחלק ניכר מהמקרים משמרת את הפערים החברתיים. הנתונים לצערנו מלמדים כי חינוך ברמה גבוהה וחיזוק במקומות שבהם המערכת חלשה נקנים לרוב בכסף.
חברה בריאה היא חברה שנותנת הזדמנות שווה לכל ילד וילדה – לא כזו שמקבעת מעמדות סוציו-אקונומיים. הפערים בחינוך הם איום אסטרטגי על ישראל, וחובה עלינו להבין שזה תפקיד מרכזי ומהותי של המדינה.
הפערים החברתיים טופחים על פנינו בעוצמה מדי כמה שנים באמצעות המחאות החברתיות והפגנות בכיכרות. הקושי הוא כבר לא נחלתן של השכבות החלשות, והוא הולך ומתרחב גם למי שמוגדרים כמעמד הביניים. אזרחים שתורמים כל חייהם למדינה: מתגייסים, עובדים ומשלמים מיסים, הם נאלצים היום לשלם גם על חינוך, על שירותים רפואיים, ועל דירה משלהם הם יכולים רק לחלום.
פערים חברתיים אלו שהלכו והתרחבו בשנים האחרונות, הם לא בהכרח נחלת העבר. אני יכול להעיד שלא עבר זמן רב מאז שהצלחנו אשתי ואני לרכוש דירה. הייתי אז קצין צעיר בצה"ל והמשכורות שלנו היו ממוצעות. היום רכישת דירה היא בגדר פנטזיה. ללא עזרת ההורים זה לא משנה אם אתה משרת את המדינה, עובד קשה ומשלם מיסים – הדירה נמצאת מעבר להישג יד. ואני שואל אתכם: האם כללי המשחק האלה הוגנים?
מתפקידנו לדאוג למי שסיימו לשרת את המדינה ואף לסכן את חייהם למעננו. אנחנו צריכים לדאוג להם לא רק לעצם החיים, אלא גם לאיכות החיים. אסור למדינה לספסר בקרקעותיה ואוי לה למדינה שבניה ובנותיה הנושאים בנטל אינם יכולים לרכוש דירה מבלי להיות משועבדים לבנקים ולמשכנתאות. אנחנו כאן כדי לתת תקווה למאות אלפי משפחות המבקשות לקנות לעצמן בית במחיר שפוי, ולאותם הורים שרוצים לראות את ילדיהם מתבססים, מקימים משפחה ובונים את בתיהם. נושאים אלה הם בנפשנו כיוון שאין לנו ארץ אחרת.
חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר לנתק את הסוגיות האזרחיות-חברתיות מהמגזר הכלכלי והעסקי, שכן סוגיית התעסוקה והשכר קושרות קשר עמוק בין העולמות. כשכך, אנו חייבים להסתכל על המגזר העסקי כי שם המנוע של כלכלה צומחת. לכן, חובתנו היא ליצור את כל התנאים שיאפשרו לתעשיות השונות והמשקיעים הפוטנציאליים לראות בישראל מקום אידיאלי לשגשוג ולצמיחה, כך שניצור מספיק מקומות תעסוקה בשכר ראוי.
לצערנו הרב, בשנים האחרונות אנו עדים לאווירה אנטי-עסקית שמדירה השקעות חדשות מצדם של גופים מקומיים ובינלאומיים. מאז "אינטל" לא הגיעה אף חברה בינלאומית דומה להשקעה מהותית בישראל. רבים מאלו ששקלו להשקיע, עשו אחורה פנה. כמו-כן, חלק לא מבוטל מהמיזמים שנוצרו על-ידי מיטב המוחות היצירתיים בארץ מעדיפים להמשיך ולהתפתח במדינות זרות מעבר לים במקום בארץ.
במסגרת תפקידיי הקודמים יצא לי להיפגש לא מעט עם משקיעים זרים שבאים לארץ, ובאופן טבעי ניסיתי לשכנע אותם להשקיע פה. מרביתם סירבו בנימוס מהשיקולים הביטחוניים והגיאו-פוליטיים. אבל לצערי חלק גדול בחר שלא להשקיע בגלל היעדר משילות, שינוי החוקים באופן תדיר והפופוליזם שתפס חלק נכבד מהשיח. משקיעים שאינם מחוברים לישראל מעצם היותם יהודים או ציונים פשוט לא משקיעים כאן.
זהו מצב בעייתי שפוגע בחוסנה הכלכלי של ישראל. צריך לזכור שאנו נמצאים כיום בתחרות עם מדינות אחרות על משיכת משקיעים. אולם שלא תטעו, המשק הישראלי נהנה ממוניטין טוב, מהון אנושי מוביל וממספר גדול של חברות בינלאומיות המרוצות מפעילותן בישראל.
על-רקע הוצאות הביטחון הגבוהות שלנו, שהן כורח המציאות וכפי הנראה יישארו גבוהות בטווח הנראה לעין, עלינו לעודד השקעות של גופים מקומיים ובינלאומיים ולשווק את ישראל כיעד מועדף להשקעות. השקעות חדשות יסייעו בידינו להגביר את התחרות, ליצור מקומות עבודה חדשים בשכר גבוה, ולמשוך מפעלים איכותיים לפריפריות שכל-כך משוועות לכך. עלינו להיות אקטיביים ואטרקטיביים בעידוד השקעות בארץ אשר יובילו לצמיחה במשק.
אדוני היושב-ראש, בעולם העסקי אתה נבחן ובא על שכרך בהתאם לתוצאות שאתה מציג בסוף התהליך או בסוף התקופה, ולא על התחזית או ההצהרות בתחילת הדרך. אומנם אנחנו ב"פרלמנט" שמקורו במילה "פרלה", לדבר, אבל ראוי שגם כאן אנו נפעל להציג תוצאות ולקבל החלטות אמיצות, ולא רק דיבורים וסיסמאות במיוחד ערב בחירות.
בסקר שערך המכון הדמוקרטי נראה שככלל, מידת האמון שהאזרחים מביעים ברוב המוסדות ירדה עם השנים, כאשר גם האמון בכנסת נמצא במגמת ירידה. אני קורא לכולנו להחזיר את אמון הציבור לנבחריו. אני קורא לכם, חברי, בואו נהיה אחראים למה שאנחנו אומרים. ויתרה מכך, בואו נפעל לעמוד בהבטחות שעל בסיסן נבחרנו וזכינו לאמון הציבור, בואו ניצור פוליטיקה אחרת, כזאת שנבחנת בתוצאות, שחייבת לציבור ולו בלבד, ככתוב במסכת אבות: "עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה".
בהזדמנות זו אני קורא לעוד חברים מהמגזר העסקי, בעלי הצלחות מוכחות, שלנוכחותם כאן תהיה תרומה חשובה לחברה בישראל, לבוא ולהירתם לעשייה הציבורית שדרכה אפשר להשפיע לטובת הכלל באופן המשמעותי ביותר.
לסיום, אני רוצה לומר כי הקמתה של מדינת ישראל אינה דומה להקמתן של מדינות אחרות. מעטים מול רבים נלחמו בנינו ובנותינו כדי לממש את עצמאותנו על הזכות להקים מדינה יהודית ודמוקרטית לתפארת. עשינו דרך ארוכה ומרשימה לכל הדעות במהלך 67 השנים האחרונות. אני גאה להיות ישראלי, גאה במדינה החזקה והמבוססת שנבנתה, גאה בצבא החסון שלנו, במעצמה הטכנולוגית שאנחנו, במדענים, בסופרים ובחקלאים. גאה להיות ישראלי כפי שמתאפיין בישירות, בחום, בחריצות ובאומץ הלב. גאה בחוסן החברתי ובערבות ההדדית כפי שנתגלתה רק לאחרונה במבצע צוק איתן. אני גאה שנפלה בחלקי הזכות להיות אחד מ-120 נציגי העם בכנסת.
ואולם, בצד תחושת הסיפוק אנו מחויבים להביט במראה ולהסתכל על עצמנו, נבחרי העם, ביושר. ראוי שגם אנחנו, חברי הכנסת, נצדיק את האמון שנתנו בנו ונזכור את אלו ששלחו אותנו לכאן. אני תקווה שאנו, חברי הכנסת העשרים, ותיקים וחדשים, נשמע את קולם של אלו התולים בנו את תקוותם ונייצר מנהיגות הבאה מן העם ופועלת למענו. תודה רבה.
