עם כניסתה של המלחמה בסוריה לשנתה החמישית, מסתמנות מספר התפתחויות העשויות לשנות את מאזן הכוחות והסטטוס-קוו בין משטר אסד ו'הציר השיעי' התומך בו, לבין ארגוני המורדים, שרובם נמנים על המחנה הסוני. קרבות משמעותיים מתחוללים בחזיתות השונות ומציירים תרחישים אפשריים בנוגע לעתידה של סוריה. כתבה זו ממפה את ההתפתחויות ומנתחת את המשמעויות וההשלכות הפנימיות והאזוריות של המגמות המסתמנות, בכלל זאת כלפי מדינת ישראל.

תמונת מצב: ארבע חזיתות, ארבעה צבאות

באחרונה מתנהלים הקרבות בארבע חזיתות עיקריות (ללא הכוחות הכורדים), כאשר בכל חזית פועל כוח דומיננטי של המורדים במשטרו של בשאר אל-אסד. מול המורדים ניצבים הכוחות התומכים באסד - צבא סוריה המתפורר, כוח קודס האירני (טהרן היא הפטרון של משטר אסד הקורס), לוחמי חיזבאללה (כחמשת אלפים מהם לוחמים על אדמת סוריה), וכן אלפי מתנדבים, שזרמו לסוריה והשתלבו במיליציות שיעיות. להלן החזיתות: 1. החזית המזרחית - הכוח המרכזי הפועל בה הוא ארגון דאעש - 'המדינה האיסלאמית', אשר השלים את השתלטותו על מזרח סוריה ומעברי הגבול בין סוריה לעירק, ובשבוע האחרון כבש גם את העיר תדמור. 2. החזית הצפונית, שבמרכזה העיר חלב - ארגון המורדים הבולט בלחימה נגד כוחות אסד בחזית זו הוא 'ג'בהת אל-נוצרה'. באחרונה הצליח ארגון זה לארגן מסגרת-על של מספר ארגוני מורדים איסלאמיים בשם 'ג'יש אל-פתח' (צבא אל-פתח) לכבוש את הערים אידלב וג'יסר אל-שע'ור, הממוקמת על הציר המקשר בין חאלב ללאד'קיה בחוף - אזור השליטה של העדה העלאווית, שעליה נמנה הנשיא אסד. 3. החזית המרכזית - נפרסת לאורך הציר המרכזי חמאה-חומץ-דמשק. גם בחזית זו, כוח המורדים העיקרי הוא 'ג'בהת אל-נוצרה', הנאבק מול חיזבאללה בהרי קלמון על השליטה בגבול סוריה-לבנון, במעברי הגבול ובנתיבי האספקה בין סוריה ללבנון, וכן על השליטה בציר העיקרי מדמשק לצפון סוריה ולגזרת החוף. 4. החזית הדרומית - המרחב שבין דמשק לדרעא בדרום, סווידא במזרח וקוניטרה במערב. המורדים כוננו בגזרה זו כוח משותף - 'ג'יש אל-איסלאם' (צבא האיסלאם), הכולל את 'ג'בהת אל-נוצרה', צבא סוריה החופשית, החזית האיסלאמית וארגונים נוספים. כוח זה, שהוא כיום החזק ביותר בגזרה, הצליח לעצור את מתקפת הנגד של כוח משולב של הצבא הסורי, כוח קודס האירני ולוחמי חיזבאללה. כיום חולש 'צבא האיסלאם' על מרבית השטח בגזרה זו ומנסה לבסס את אחיזתו בה, תוך השתלטות על מובלעות המזוהות עם משטר אסד.

התלכדות של כוחות המורדים והמדינות הסוניות התומכות בהם

במקביל לשינוי בחזיתות הלחימה ולנכונות של ארגוני המורדים הסוניים לתאם ולשלב כוחות (בשלב זה, על בסיס זמני ואזורי) במסגרת 'צבא האיסלאם' ו'צבא אל-פתח', חל שינוי באינטרסים של המדינות התומכות בכוחות המורדים. ערב הסעודית וירדן הגיעו להבנות עם טורקיה וקטר, התומכות ב'אחים המוסלמים' (ובעקיפין גם ב'מדינה האיסלאמית'), בדבר איחוד כוחות ומאמצים במטרה להפיל את משטר אסד תחילה ודחיית הטיפול בבעיית 'המדינה האיסלאמית' ובכך לפגוע באינטרס האזורי האירני. ארבע המדינות הסכימו ביניהן על אימון וחימוש צבאות המורדים על אדמות ירדן וטורקיה, בסיוע מימון סעודי וקטרי. בד-בבד מושקעים מאמצים בשכנוע כוחות מורדים סוניים להתלכד. על כוחות אלה נמנים בעיקר גורמים המזוהים עם 'האחים המוסלמים' ואל-קאעידה, שמטרתן, לגבש צבא מורדים אחד, עם הנהגה וכתובת מוסכמת על מרבית הארגונים הלוחמים בשלטון אסד. כוחות אלו נשענים על הארגון החזק ביניהם, ג'בהת אל-נוצרה, שהוא שלוחה של אל-קאעידה. לפיכך, המדינות הסוניות מנסות 'להכשיר את השרץ' באמצעות הקמת ארגון צבאי אחוד, בעל זהות סורית ייחודית, ובתוך כך לטשטש את טביעת האצבע של אל-קאעידה ולהגביר את הסיכוי, שהמהלך ייתמך על-ידי ארצות הברית.

שיבוש התוכניות של אירן וחיזבאללה

עד לפני כחודשיים נראה היה שהכף במלחמה בסוריה נוטה לטובת אירן וחיזבאללה ורב הסיכוי שכוחותיהם יצליחו להשתלט על דרום סוריה, גזרת רמת הגולן וגבול סוריה-לבנון. בהנחיה אירנית ובהובלת קאסם סולימאני, מפקד כוחות קודס של משמרות המהפכה, רוכזו כוחות של הצבא הסורי, לצד כוח קודס, יחידות של חיזבאללה ומיליציות שיעיות, הפועלות בהשפעה אירנית, כדי לייצר מאסה קריטית לכיבוש דרום סוריה ורמת הגולן מידי המורדים. מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה הכריז על "איחוד גאו-אסטרטגי של דרום סוריה ודרום לבנון" וכי "דין דרום סוריה כדין דרום לבנון". אולם, המאמץ המשולב של 'הציר' אירן-סוריה-חיזבאללה סוכל, שכן המורדים ניצלו את ההזדמנות שנוצרה עם ריכוז כוחות 'הציר' בגזרת רמת הגולן ובדרום סוריה לתגבור כוחות ומאמצים בחזיתות הלחימה האחרות - אידליב וחאלב, הרי קלמון (מעברי גבול ונתיבי אספקה בין סוריה ללבנון), מזרח סוריה ואף מזרח דמשק, שם בוצעה התקפה של 'המדינה האיסלאמית' על מחנה הפליטים הפלשתיני ירמוך. למעשה, כבר אז נראו סימנים לתיאום בין כוחות המורדים הסונים ולניהול מאמצים מקבילים על ידם בחזיתות הלחימה השונות. כתוצאה מכך, במקום פיתוח מאמץ התקפי בדרום לבנון נאלצו כוחות 'הציר השיעי' להתגונן ולתגבר כוחות בשאר החזיתות. צבא סוריה הסיג כוחות לדמשק ולאזור אידליב - ג'סר אל-שע'ור, חיזבאללה נאלץ להסיג 85% מכוחותיו מדרום סוריה ואף העביר כוחות מדרום לבנון לחזית המרכזית ונערך מחדש לקרב בהרי קלמון. עדות ללחץ הגובר של תומכי אסד הייתה בהכרזת נסראללה, כי "אם אסד ייפול, גם חיזבאללה ייפול", ומיד סייג אמירה זו בקביעה, כי "אין אפשרות שאסד ייפול". מאז, חיזבאללה מתמקד במערכה על הרי קלמון ולשם כך הוא מגייס לוחמים וכסף וכן מסתיר את מספר ההרוגים מבין אנשיו. חזית זו חשובה במיוחד לחיזבאללה משום ששליטה בה חיונית לבלימת גלישתם של הארגונים הסונים-סלפים, בעיקר 'ג'בהת אל נוצרה' ו'המדינה האיסלאמית' לשטח לבנון, להגנה על נתיבי האספקה מסוריה ללבנון ולשמירת השליטה בציר האספקה החיוני מדמשק לחומץ ומשם לצפון ולמערב סוריה.

האם הגענו לנקודת היפוך מבחינת שלטון אסד?

בשלב זה, נראה, כי הכוחות התומכים בשלטון אסד מתקשים לעצור את המתקפה של כוחות המורדים המאוחדים. עם זאת, צפוי, כי אירן וחיזבאללה יעשו את מירב המאמצים למנוע את נפילת דמשק לידי הארגונים הסוניים ואת סיום המשטר העלאווי, בן בריתם בסוריה. למרות שבסוריה אין רוב שיעי, אירן רואה בדמשק וגם בביירות, בדומה לבגדד, חוליות אסטרטגיות חיוניות ב'הסהר השיעי'. בראיית טהרן, בדומה לתפקידן של המליציות השיעיות בעירק, תפקידו של חיזבאללה הוא להגן על חוליות אלה. לכן, ניתן להעריך שגם אם תימשך מגמת הצלחותיהם של צבאות המורדים הסונים בסוריה, אירן וחיזבאללה יילחמו ללא פשרות למניעת נפילתה של דמשק לידיהם. גם אם אסד יצליח בסיוע 'הציר' להמשיך ולאחוז בדמשק, בפועל הוא שולט על כרבע משטחה של סוריה ואינו יכול להשיב לאחור את הגבולות החדשים שעוצבו על חורבות מדינתו. ארגון 'המדינה האיסלאמית' לא יוותר על אחיזתו ושליטתו במזרח ובצפון מזרח סוריה ועל הרצף הטריטוריאלי עם מערב עירק. נסראללה מצדו הביע בראיונות את חזון "לבנון הגדולה", שתכלול את מעוזי משטרו של אסד, מלאד'קיה דרומה לאורך גבול סוריה-לבנון, עד דמשק והגולן הסורי. אשר לדרום סוריה, קשה לתאר מצב שבו ירדן וישראל ישלימו עם השתלטות ופריסת כוחות אירניים וחיזבאללה במרחב. ירדן ואף ישראל - אם כי בעמימות, מעדיפות, כי באזורים שהשליטה בהם תילקח מידי אסד ישלוט כוח סוני, המאחד את ארגוני האופוזיציה, בהנחה שעם איחוד הכוחות תגבר הפרגמטיות על הקיצוניות האיסלאמית הראדיקלית - התפתחות שיכולה לתרום ליציבות האזור, לצד סימון כתובת אחראית אחת, במקום אוסף של כתובות שנלחמות ביניהן.

כיוונים להמשך

התלכדות כוחות המורדים הסוניים, לצד ההבנות שנרקמו בין המדינות הסוניות התומכות בהם וחותרות להפלת שלטונו של אסד, גרמו לשינוי במאזן הכוחות במלחמת האזרחים בסוריה והביאו לפריצת המבוי הסתום, שאפיין את הלחימה בשנה האחרונה. עם זאת, לא ניתן עדיין לקבוע, כי משטר אסד יתמוטט בקרוב וצפויה לחימה מרה ועיקשת בין כוחות המורדים הסונים לבין כוחות 'הסהר השיעי'. אין להסיק מכך שלא ייתכנו התפתחויות, שיהוו רקע ליוזמות מדיניות, בינלאומיות ואזוריות, שתכליתן תהיה הפסקת הלחימה בסוריה. אפשר שהצדדים הלוחמים יסכימו להגיע להבנות כלשהן לגבי תקופת מעבר, אך אין הם צפויים לוותר על הישגיהם בשדה המערכה, שמשמעותם התפרקות סוריה לארבעה מרחבים נפרדים - החבל הכורדי בצפון המדינה; מזרח המדינה, הנשלט בידי 'המדינה האיסלאמית'; הציר המרכזי דמשק-חומץ-לד'קיה, הנשלט בידי הכוחות התומכים באסד; שאר השטח, הנשלט בידי כוחות המורדים הסונים. מאפיין מרכזי של המלחמה בסוריה, עד עתה, היה הנטייה של ארגוני המורדים בסוריה להתחבר לשיתופי פעולה ולהתפצל על בסיס צרכים מקומיים ואינטרסים מיידיים. הפערים והיריבויות שבין ארגוני האופוזיציה השונים מקשים על התלכדות צבאית ומדינית לאורך זמן. כך גם ברמה האסטרטגית האזורית, קשה להניח, כי התגבשותה של קואליציית המדינות הסוניות נגד המשך שלטונו של הנשיא אסד ונגד הדומיננטיות האירנית בסוריה ובאזור בכלל, תוכח כבת תוקף לאורך זמן. כדי למסד את שיתוף הפעולה ביניהן, יהיה עליהן להתגבר על חילוקי הדעות העמוקים במגוון נושאים ולדחוק לשוליים יריבויות אידיאולוגיות, דתיות ומדיניות. הגורם המרוויח מהתמשכות ועלייה בעצימות הלחימה, הוא ארגון 'המדינה האיסלאמית', שינצל כל הזדמנות להשתלט על אזורים בהם כוחות אסד ומנגד כוחות המורדים, שחקו זה את זה. לאור המגמות המתהוות בסוריה ולצד אי-הוודאות לגבי השלכותיהן, מומלץ כי ממשלת ישראל תמשיך להימנע מסיוע ישיר לכוחות המורדים הנלחמים. לעומת זאת, ברמה האסטרטגית, נכון שישראל תפעל לבניית מנגנון תיאום עם 'ציר המדינות הסוניות', בעיקר כדי למנוע התפתחויות שליליות וזליגת האירועים לגבולותיה ברמת הגולן ובדרום לבנון. במסגרת זו, על ישראל להתמיד בסיוע לירדן ובתיווכה לחתור להבנות אסטרטגיות עם טורקיה וערב הסעודית, בנוגע לבלימת התרחבות ההשפעה האירנית במרחב, בד-בבד עם מניעת מצב בו ארגון 'המדינה האיסלאמית' ינצל את המצב בסוריה להרחבת שליטתו והשפעתו.