ההגדה בנושא הגז מכניסה את הציבור לסחרור וכתוצאה מכך לחוסר הבנה. כדאי לברר שני נתונים / מושגים חשובים. הראשון הוא המונופול. הרע אצל המונופול הוא שהוא אינו פועל בהתאם למודל של השוק החופשי המחייב הרבה ספקים והרבה קונים, כך שאף אחד מהם אינו יכול להשפיע על השוק.
בעוד עקומת ההיצע של מוכר בשוק החופשי בנויה לפי העלות השולית שלו, הרי המונופול מציע את סחורתו על-פי עקומת הפדיון השולי, עקומה זו חותכת את עקומת הביקוש במחיר גבוה יותר ובכמות נקנית נמוכה יותר. יוצא אפוא שהקונים ישלמו יותר ויקנו פחות. במילים אחרות, רווחתם נפגעת. המונופול יכול להכתיב את המחיר, אך אינו יכול להכתיב את הכמות שימכור.
דיויד גילה התעקש לפרק את המונופול והסתבך במבנים מורכבים ובהתנגדויות החברות המפיקות. הוא משפטן, אך אני מניח שלמד גם כלכלה. לא מובן מדוע אינו פותר את הבעיה מצד המחיר. בישראל נקבע מדי חודש מחיר הדלק לפי מחירו באירופה, תוך התאמות שונות. מחיר זה נקבע על-ידי משרד האנרגיה. עלות הובלת הדלק היא זניחה ושיטה זו של קביעת המחיר פועלת שנים רבות. לעומת הדלק, הובלת הגז יקרה מאוד. יצוא הגז הישראלי יכול להתבצע על-ידי הנחת צנרת תת-ימית או הנזלתו. שני התהליכים יכפילו, לפחות, את מחיר הגז בארצות היעד. מ-2.81 דולר לכ-5.60 דולר.
דלק ונובל אנרג'י דורשות ואף מקבלות את המחיר הגבוה, כאילו הן מובילות את הגז מאירופה ולא מפיקות אותו ליד החוף. כנראה שהאוצר הלוטש את עיניו לרווחים שינבעו לקופתו מהמחיר הגבוה מוחה על כך בקול ענות חלושה. במקום להסתבך עם דרישות של פירוק בעלויות גבוהות שלא יקרבו למודל השוק החופשי, עקב זאת שמספר הספקים יהיה קטן, יש לפעול מצד קביעת המחיר. גם פרופ' ששינסקי דוגל בשיטה זו שהיא פשוטה וברורה. בשוק הבינלאומי ניתן לקבע מחירים עתידיים עד שנת 2024, כך שהרוכשים והמוכרים יכולים גם לבטח הוצאה או הכנסה עתידית.
באשר לבעלי הזיכיון, קשה שלא להיות נדהמים מהתנהגותם הכוחנית. בעת פעילות ועדת שישינסקי, לא בחלו בשום אמצעים כגון הטחת האשמה שהמדינה מפרה חוזה, הבאת שופט אמריקני כדי להלך אימים על הכנסת ועד ניסיון של
רונאל פישר לדרוש פסילת פרופ' שישינסקי מחברות בוועדה שבראשותו. זאת בנוסף לגרירת הרגליים במו"מ עם פרופ' גילה. אם יימשכו הקשיים ומאחר שהחברות מחויבות בלוח זמנים בו הן טוענות שלא יעמדו, נוכל לאמץ את הניסיון הנורבגי בו חברת סטטויל היא חברה בורסאית ש-67% ממניותיה הן בבעלות המדינה. המדינה תרכוש את הבעלות מדלק ונובל, ניתן לעשות זאת גם על-ידי הקצאת מניות, ותפתח את הגז ואולי הנפט, תוך מיקסום תועלת הציבור.
בכלל יש לערוך רויזיה בקשר לאוצרות הטבע ולשנות את טון הרב שיח עם בעלי זיכיונות. התנהלות כ"יל המנסה להחזיק את העובדים כבני ערובה לדרישות שונות של החברה אומרת דרשני. חברה שמרוויחה הון עתק מנסה לפטר עובדים בלי להסביר כיצד הגיעה למצב של אבטלה סמויה האין הדבר טמון בניהול כושל? אם כן מדוע זכאית ההנהלה למשכורות עתק? עליהם לזכור שעובד אינו עוד גורם ייצור שניתן להשליכו, כמו מכונה או חפץ. יש כאן מחויבות של המעביד.