לפני מספר ימים נכשלה יוזמתו של ג'יבריל רג'וב להדיח את ישראל מפיפ"ה (ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל). בישראל נשמו הכול לרווחה, הנה שוב סוכלה יוזמה פלשתינית לפגוע בישראל.
אלא שהשמחה אינה בעיתה. היוזמה הפלשתינית אומנם נכשלה, אולם היא בבחינת איתות לבאות.
יש בה משום ביטוי למגמה המתחילה להסתמן כצונאמי ענק המתרגש עלינו... סיגנל ראשון היה רק כעבור יומיים, כאשר הארגון אישר קבלתו כמוסד מייעץ עוד ארגון השייך לחמאס, ושמו P.R.C - מרכז השיבה הפלשתיני. ונחזור לצורך דיונינו כאן לאותו צונאמי.
ראשיתו בניסיונות להחרים את ישראל כבר בשנות ה - 2000. האו"ם שימש שדה מטווחים ראשון. שם ניסו אויבי ישראל את כוחם, כאשר הם נעזרים במבנה הפרלמנטרי של הארגון המבטיח רוב אוטומטי לכל החלטה אנטי ישראלית. לאחר מכן הגיעו ועידות דרבן, כוועידות וקונגרסים אחרים, לשיאים של ארס ושנאה כלפי ישראל. בוועידת דרבן הראשונה (2001). כמעט והטביע נחשול של שנאה את המשלחת הישראלית. זו נתפסה מופתעת לחלוטין.
מאוחר יותר הוגדרה הוועידה "הפתעה איסטראטגית" לישראל ולידידותיה. בעוד הנושא המרכזי היה מאבק בגזענות, סימנה הוועידה מטרה אחרת לחלוטין: ישראל. זו הייתה המגמה והכיוון. ועידות דרבן האחרות: השנייה (2009), השלישית (2011) עסקו כולן בעיקר בישראל, אלא שאז הודיעו 10 מדינות על סירובן להשתתף בשל העויינות כלפי ישראל. ביניהן קנדה, איטליה, ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, ניוזילנד, הולנד ופולין. היה זה לאחר שהמדינות המשתתפות מגוש הבלתי מזדהות, סרבו לשנות את סדר היום של הוועידה. ישראל הופתעה בדרבן, וב-2008 נאלצה, לאחר שכשלו מאמציה הדיפלומטיים, להודיע, על-ידי שרת החוץ דאז,
ציפי לבני, כי ישראל לא תשתתף יותר בוועידות אלה. לבני התייחסה למתרחש בוועידת דרבן הראשונה כאל "מלכודת", וכאל "הפתעה איסטראטגית". בראש ובראשונה היה כאן כשל חמור בהבנת הזירה המדינית עליו הייתה אחראית שרת החוץ דאז. נטען כי כל נושא מנושאי הליבה של הוועידה - גזענות, אפליה גזעית ושנאת זרים - נדון מזווית אנטי ישראלית והפך לנשק נגדה.
בת יענה
יש לציין את משקלם המיוחד של ארגונים לא ממשלתיים כולל ארגונים מישראל בשיסוי ובליבוי היצרים נגד ישראל. וביניהם ארגון עדאלה (הנתמך בין היתר על-ידי הקרן לישראל החדשה), מרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה העברית בירושלים, ועוד (על הארגונים האלה נחוץ לקיים דיון מיוחד, כולל אלה כמרכז מינרבה הנהנים מתקציבים ממשלתיים (דרך האוניברסיטה העברית), וגם מתקציבים של מדינות חוץ, כדי להלחם בישראל).
ועידות דרבן סימנו החל מ-2001 את קו החזית, העתיד להתחיל בתהליך בידודה של ישראל, ולחצוץ בין ישראל לבין המרחב הענק שבו קיימות ופועלות המדינות הבלתי מזדהות. הגוש הענק שהתגבש נגד ישראל, הוכיח כי הוא מסוגל לפעול תוך כדי הפעלת תיאום פנימי בין חלקיו השונים, כאשר המכנה המשותף המלכד את כולם הוא העויינות הארסית לישראל ולכל הקשור בה. מאז ועד היום ישראל לא השכילה לא במישור הארגוני ולא במישור הרעיוני, לבנות מערכת שתיזום, תכין ותפעיל, תשובה נאותה למצב המתהווה בשטח. למעשה ישראל נהגה כבת יענה וטמנה את ראשה בחול. עכשיו היא הופתעה שוב, והפעם המפתיע היה ג'יבריל רג'וב, וליתר דיוק הרשות הפלשתינית.
מתי, מה יהיו התכנים ובאיזו צורה תופיע ההפתעה האסטרטגית השנייה? את הכיוון והמגמה ואולי גם את התוכן, אפשר למצוא בארגון הקרוי B.D.S.ׁ(Boycott, Divestment and Sanctions,ׁ חרם, הימנעות מהשקעות, ועיצומים), כאשר המשמעות המעשית היא הדרישה להפקיע מישראל את הלגיטימציה שלה. הקמפיין החל ב-2005 על-ידי 171 ארגונים לא-ממשלתיים. כיום הוא התעצם עד לפי 3 מגודלו המקורי. שאיפתו המקורית, כאמור, בהנחה שישראל לא תוכל לקבל את דרישותיו האולטימטיביות (כולל זכות השיבה), לגרום למוסדות בינלאומיים שונים וכנראה גם למועצת הביטחון, לקבל החלטה השוללת את קיומה של ישראל. או ליתר דיוק מתירה את דמה במקרה של מלחמה או פעילות עוינת אחרת.
בכל הסיפור המדהים הזה ניכרת אוזלת ידן של ממשלות ישראל לדורותיהן. חומרי הסברה לרוב נוצרו במהלך השנים והם קיימים בכל פרק מפרקי חיינו. במיוחד בכל פרק מאלה הקשורים במאבק עם מדינות ערב. רק הושט היד וגע בם. אלא שלא נעשה בהם שימוש. מחדל, שסופו מי ישורנו. כך לדוגמה, רק על קצה המזלג, סיפור הנכבה. הערבים הקימו באחרונה מרכז לשימור זיכרון הנכבה. אלא שמדובר בנכבה שקרית שלא הייתה ולא נבראה. למעשה עלילת דם. אבל הם מתכננים להקים מוזאונים, לארגן סיורים בכפרים הרוסים בסיוע עמותת "זוכרות" שראשיה יהודיים (או יהודיות ליתר דיוק). איך לא? לעומתה נכבה יהודית אכן הייתה גם הייתה ורק בימים אלה (1.6.41), "נחגג" יום השנה ה -74 "להיווסדה" בפרהוד בבגדד. אולם מי מכיר, מי יודע?
על ממשלת ישראל להקים באופן מידי את המנגנונים הנחוצים להשיב על האסון המתרגש, בדיוק כאילו מדובר בהכרזת מלחמה. כולל מודיעין שימנע מאויבינו "לתפוס" את ישראל כשמכנסיה משולשלים מטה. מטות פעולה, חמלי"ם (חדרי מלחמה), גיוס מומחים, טיפוח יסודות באוכלוסייה הערבית השואפים ומתחננים לשיתוף פעולה עמנו, נוצרים במיוחד. ועוד פעילויות רבות ומגוונות. העיקר להזיז את התחת ובעיקר את המוח. להתחיל לעבוד!
