שבוע הספר, שאמור להיות אירוע של חג, הופך יותר ויותר לחגא. במקום לשמוח בו - הוא נפתח בשעה רעה ובסימן מובהק של משבר עמוק. הכל, כמובן, בשל חוק הספרים, שנועד אומנם להציל את כבודם ולמנוע מכירתם של ארבעה במאה, כאילו היו ירקות או פירות, אלא שהוא עשה בדיוק את ההפך. מחמת מחירם הריאלי של הספרים, שהוא עכשיו גבוה יחסית - רכשו הצרכנים פחות ספרים, וגם הסופרים ניזוקו מכך.
אחרי הבומרנג הזה, שהיכה בפרצופם של רוכשי הספרים והסופרים כאחד, אין ככל הנראה מנוס מהחזרת עטרה ליושנה, עם כל הזילות הכרוכה בדבר. הזילות הזו היא תולדה של מאבק-איתנים בין שתי רשתות השיווק, "צומת ספרים" ו"סטימצקי" לבין הוצאות הספרים השונות. המאבק ניטש על גבם של סופרים, המקבלים עבור סחורתם שכר-רעב והניצבים חסרי-אונים אל מול לוויתן ענק שבולע אותם ללא רחמים.
להציל
חלפו הימים שבהם המתין הישראלי המצוי לספר החדש שיצא, כשהוא בולע אותו בשקיקה. גם הספריות הציבוריות, שהארץ מלאה אותן בעבר, הולכות ונעלמות מן הנוף התרבותי. בעידן של טלוויזיה ואינטרנט יש משקל רב יותר לתמונה הוויזואלית שעל המסך ולטקסט שמופיע על צג הכונן.
המשבר, הפוקד בימים אלה את ענף הספרות, דחק את הסופרים לקרן-זווית. תחום העיסוק שלהם, המהותי כל כך למורשתו של העם היהודי, הפך עבורם רק למותרות. כשוחרי פרנסה לשמה הם אינם יכולים עוד להרשות לעצמם את הלוקסוס הזה. מכירה צולעת ושכר של רעב, שלו הם זוכים עבור סחורתם, פשוט לא שווים את השקעתם בה. שבוע הספר, בן עשרת הימים, רק מעצים את סבלם והופך לעשרת הימים הנוראים שלהם.
אבל גם במצב העגום שנוצר, עדיין ניתן להציל את שבוע הספר ולהפוך אותו מחגא לחג. אפשר לעשות זאת, למשל, כשאת הדוכנים שלו גודשים בספרים שאזלו מן השוק במרוצת השנים. וכך, פתאום עכשיו, פתאום היום, יחזור ויצוץ לו ספר, שהיה מבוקש כל כך בעבר, ושכיום הוא נדיר להשגה. מהמצב החדש יצאו נשכרים גם הקונה, המשתוקק כל כך לספר הנדיר, וגם הסופר, ששוב תהיה לו עדנה שאבדה.
