מה חשב צ'מברליין?

נוויל צ'מברליין היה יורשו של סטנלי בולדווין כראש המפלגה השמרנית בבריטניה, וכראש ממשלת הוד מלכותו, בשנים 1937-1940. גם לאחר התפטרותו מכס ראש הממשלה, ב-10 במאי 1940, היום שבו פתחה גרמניה במתקפתה על צרפת וארצות השפלה, עדיין המשיך לכהן לצד עמיתו הלורד הליפאקס, ששימש כשר החוץ בממשלתו, ואחר כך בממשלתו של וינסטון צ'רצ'יל, שנהיה ראש הממשלה במקום צ'מברליין. בתקופת היותו ראש ממשלה סופחה אוסטריה לרייך הגרמני, נחתם הסכם מינכן בו נמסר חבל הסודטים שבצ'כיה לגרמניה, זמן קצר לאחר מכן סופחה כל צ'כיה לגרמניה, גרמניה תקפה וכבשה את פולין, ואחר כך את נורבגיה ודנמרק. בתקופת חברותו בממשלתו של צ'רצ'יל נכנעה צרפת לפני גרמניה, והיטלר הציע לבריטניה שלום. צ'מברליין והליפאקס צידדו תחילה בשלום, ורק אחר כך שונתה דעתם והם דחו את ידו המושטת של היטלר. מי היה צ'מברליין? נאיבי ללא תקנה? אדם חסר מצפון? או פוליטיקאי בריטי ציני, שהעדיף לתת לאירופה להתמודד עם בעיותיה הפנימיות מבלי להתערב? וינסטון צ'רצ'יל בספרו על מלחמת העולם השנייה (כרך א, עמוד 257 במהדורה העברית), מצטט דברים שנאמרו בנאום לאומה שנשא צ'מברליין בעת משבר הסודטים, בתאריך ה-27 בספטמבר 1938. "מה איום, פנטסטי, ומופרך הוא הדבר, שאנו חופרים חפירות ומודדים מסכות גז כאן, בגלל מריבה בארץ רחוקה, בין אנשים שאין אנו יודעים עליהם דבר". לא צריך להיות מומחה בפוליטיקה או ביחסים בינלאומיים כדי להבין את דבריו של ראש הממשלה של אחת משתי המעצמות הדמוקרטיות המנסות להבטיח את השלום באירופה: "לכו אתם האירופאים לעזאזל, אני לא מתכונן לבזבז אף טיפת דם אנגלי בגלל המריבות שלכם". שיטה זו הינה דרכו של צ'מברליין לכל אורכה של מדיניות החוץ שלו. צ'רצ'יל ממשיך (שם בעמוד 260) ומתאר את שובו של צ'מברליין ממינכן אחרי חתימת ההסכם הסופי עם היטלר: "צ'מברליין חזר לבריטניה. בהסטון, מקום שנחת המטוס שלו, נופף בהצהרה המשותפת שהחתים עליה את היטלר, וקרא אותה לפני קהל הנכבדים ושאר האנשים שבאו לקבל את פניו. כשנסעה מכוניתו בתוך ההמונים המריעים משדה התעופה, אמר אל הליפאקס היושב לצידו: "כל זה יחלוף בתוך שלושה חדשים".

אבל מחלונות דאונינגסטריט נופף שוב בפיסת הנייר שלו, והשתמש במילים אלו: "זאת היא הפעם השנייה בהיסטוריה שחזר מגרמניה לדאונינגסטריט שלום בכבוד. אני מאמין שזה שלום לדורנו". בהפניה למקור הוא מצטט את ספרו הביוגרפי של פיילינג על צ'מברליין. זאת אומרת שהדברים נכתבו על-ידי הביוגרף הרשמי של צ'מברליין. דבר זה מציג את צ'מברליין כשקרן ביודעין לעם הבריטי, כאשר הוא מוליך שולל את בוחריו, שותפיו לשלטון, ואת תושבי אירופה כולה. ב-14 במרס 1939, כחצי שנה לאחר הסכם מינכן, פלשה גרמניה למה שנשאר מצ'כוסלובקיה. כיצד מגיב על כך צ'מברליין? צ'רצ'יל מצטט בספרו (שם, עמוד 280) את נאומו של צ'מברליין בבית הנבחרים, ב-15 לחודש: "כיבוש בוהמיה על-ידי כוחות צבאיים גרמניים החל הבוקר בשעה 6... ". אחר כך הוסיף ואמר כי הערובה שנתן לצ'כוסלובקיה שוב אין לה תוקף, לדעתו. אחרי מינכן, קודם חמישה חדשים, אמר מזכיר הדומיניונים, סיר תואמסאינסקיפ, על הערובה הזאת: "ממשלת הוד מלכותו רואה עצמה נתונה בהתחייבות מוסרית לקיים את הערובה... לפיכך הרי במקרה של מעשה תוקפנות נגד צ'כוסלובקיה ללא התגרות מצידה, ודאי שתהיה ממשלת הוד מלכותו מחויבת לעשות כל מה שבכוחה על-מנת לדאוג לשמירת שלמותה של צ'כוסלובקיה".

"כך" אמר ראש הממשלה "הייתה העמדה עד אתמול. אבל העמדה נשתנתה מזמן שהכריז המורשון הסלובקי על עצמאותה של סלובקיה. תוצאת ההכרזה הזאת שמה קץ על-ידי התפוררות מבפנים למדינה שביקשנו לערוב לגבולותיה, ולפיכך אין ממשלת הוד מלכותו יכולה לראות עצמה קשורה להתחייבות הזאת". הבה וננתח את הדברים: צ'כוסלובקיה הורכבה משני קבוצות אתניות עיקריות: צ'כים וסלובקים. המדינה המאוחדת אולצה לוותר על שטח שמעולם לא היה גרמני, אלא חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. כחצי שנה אחרי זה פרשה סלובקיה מהאיחוד. באותו יום פלשה גרמניה לצ'כיה. האם זה מוריד את הערובה לשלומה של צ'כיה? תתקיים סלובקיה כמדינה עצמאית (כפי שאכן קרה לבסוף לפני שנים לא רבות), ותתקיים צ'כיה כמדינה עצמאית. אבל מכאן עד סיפוח שלה צ'כיה לרייך הגרמני הדרך עוד רחוקה!. הערובה של בריטניה עדיין עומדת בעינה!. מעניין איזה תירוץ היה מוצא צ'מברליין שלא לקיים את הבטחתו אם סלובקיה לא הייתה פורשת מהאיחוד הצ'כו-סלובקי. יומיים אחרי זה אמור היה צ'מברליין לשאת נאום בברמינגהם. צ'רצ'יל, או מתוך נאיביות בנוסח "האחדות הבריטית תישמר כלפי חוץ בכל מחיר", או מתוך ציניות סקרסטית מכוונת, מתאר כיצד שינה צ'מברליין את סגנון דיבורו. והרי דבריו שם (בעמוד 281): "תגובתו של ראש הממשלה הפתיעה אותי. סבור היה כי יש לו הבנה מיוחדת באופיו של היטלר, וכי יש לו הכח למוד בחריפות השכל את מעשיה של גרמניה. הוא האמיןוקיוה כי במינכן הייתה הבנה אמיתית בדעות, וכי הוא, היטלר ומוסוליני יחדיו הצילו את העולם מזוועות המלחמה שאין להם שיעור. פתאום, כמו על-ידי התפוצצות, חרבו אמונתו וכל מה שנבע מפעולותיו ונימוקיו. עם כל שהיה אחראי לטעויות חמורות בהערכתן של עובדות, לאחר שהוליך עצמו שולל וכפה את משוגותיו על על עמיתיו הצייתנים ועל דעת הקהל הבריטית האומללה - אף על-פי כן הרי בן לילה הפך גבו פתאום לעברו.

עם צ'מברליין לא הבין את היטלר - הנה היטלר טעה לגמרי בהערכת טבעו של ראש ממשלת בריטניה. בטעות ראה בסברו האזרחי ובתשוקתו הנלהבת לשלום הסבר שלם לאישיותו... הוא לא תפס כי נוויל צ'מברליין יש בו גרעין קשה מאד, וכי אין הוא אובה שירמו אותו". אכן, קטע שנראה לקוח ישר מתוך "סיפורי המלך ארתור" המתאר את לנסלוט העשוי ללא חת המציל את קמלוט מידי הפולש הגרמאני (הסכסונים או האנגלים). וזה אותו צ'מברליין שאמר קודם לשותפו לפשע, הליפקס: "תוך שלושה חדשים ייגמר הכל", ולמרות זאת נופף בתיאטרליות מגוחכת בסמרטוט הנייר שחתימתו לא הייתה שווה את מחיר הדיו שנחתם בה, ומבטיח לעם הבריטי שלום לדורנו?

האם זו סאטירה בנוסח צ'רצ'יל?

נביא את המשך דבריו של צ'רצ'יל, המצטט שוב את הביוגרף של צ'מברליין:"נעימת דבורו הייתה שונה עד מאד... מתוך שקיבל ידיעות שלמות יותר על הלך הדעות בבית הנבחרים, בציבור, ובדומיניונים - נטש את הנאום שהוכן מכבר על שאלות פנים ושירותים סוציאליים, ותפס את השור בקרניו".

האם צ'רצ'יל אכן כה ציני?

שורה קודם היה זה צ'מברליין מאבירי השולחן העגול, הנפגע עד עמקי נשמתו מבגידתו של היטלר (למרות הודעתו הצינית יומיים קודם בבית הנבחרים, כי הוא מנער את חוצנו מהבטחה מפורשת של ממשלת הוד מלכותו, כי הנסיבות השתנו. אכן, נציג טיפוסי של "אלביון הבוגדנית"), והנה עתה חוזר הוא להיות בוס מפלגתי קטן, שמחליט את החלטותיו הפוליטיות לפי דעת הקהל!. זו כנראה דרכו הצינית של צ'רצ'יל ללעוג על צ'מברליין, מבלי שמישהו יאשימו בעשיית צחוק מהמת. המעוניין לקרוא את הנאום מלא הפאתוס על בגידתו של היטלר בו אישית, בעם הבריטי, בעם הצ'כי, יטריח עצמו לקרוא זאת בספרו של צ'רצ'יל. לענייננו חשוב דבר אחד: לא הייתה זו נאיביות, אף לא צביעות. הדברים מצביעים לכאורה על מדיניות בריטית מחושבת היטב. גרמניה מתחזקת, וצרפת נחלשת. מאידך-גיסא, הדרך למזרח נפתחת. קודם צ'כוסלובקיה, אחר כך פולין, ואחר כך ברית המועצות. ואכן, שבועיים אחרי נאום הנמר בעור הכבש בברמינגהם, ב-31 במרס, מודיע צ'מברליין לפרלמנט הבריטי, כי ממשלת הוד מלכותו נותנת ערובה לפולין (שם, עמוד 282). צ'רצ'יל עצמו לועג בהמשך על ערובה זו, שהיא כמעט נומינלית. אבל מה קרה שצ'מברליין נותן ערובה כזו? מישהו דיבר על פולין כמועמדת להיות מותקפת על-ידי גרמניה? למה צ'מברליין לא מדבר על רומניה, יוגוסלביה, הונגריה, בולגריה? האם הוא מפנה אצבע לכיוון פולין, כדי לרמוז להיטלר מה אמור להיות היעד הבא?

איזו תוכנית ארוכת טווח הייתה לצ'מברליין?

הבה ונראה את ההתפתחויות: גרמניה חותמת על הסכם שלום עם ברית המועצות, אחרי שברית המועצות מושפלת על-ידי אנגליה וצרפת, כאשר הם שולחות לגישושי משא-ומתן משלחת מדרג נמוך, שאינה יכולה לחתום על שום התחייבות. האם דבר זה בא לבריטניה כהפתעה? - אולי. אבל צ'מברליין לא טיפש. הוא יודע שהיטלר וסטאלין לא יוכלו לחיות ביחד בשלום זמן רב מדי. אז אם הם יחתמו הסכם שלום - הוא יחזיק מעמד זמן קצר מאד. ואם לא, הרי ברגע שגרמניה תפלוש לפולין תראה בכך ברית המועצות איום מיידי עליה. היא תצא למלחמה על גרמניה. אז תשיג בריטניה את הטוב שבצעדים שבלוח השחמט האירופי. יכלו גרמניה וברית המועצות את כוחן במאבק איתנים, כאשר בריטניה יושבת מהצד בחיבוק ידיים ומגלגלת עיניים צדקניות, ובליבה פנימה צוחקת על מלאכתה הנעשית בידי אחרים. למה ששוב ימותו חיילים בריטים למיליונים? - ימותו גרמנים פולנים ורוסים. ואכן, ההימור הצליח לחלוטין. גרמניה וברית המועצות הינן כרגע בעלות גבול משותף. מה עשתה בריטניה למנוע את כיבושה של פולין?, האם שלחה טייסות קרב של מטוסי "ספיטפייר" ו"הריקיין" לפולין, במרום המטוסים הפולנים המיושנים? או שמא שלחה חיילים לחזק את הצבא הפולני? או אולי טנקים נוספים לפולין? היא לא עשתה מאום מלבד הבטחה שהייתה שווה בדיוק להבטחה שניתנה לצ'כוסלובקיה!.