המחזה נפתח בסצינה של שני האחים, בני שש ושבע, שהובאו בינקותם לבית יתומים מבלי לדעת מי הוריהם, והגורל קושר אותם בעבותות לנצח. המשחקים ביניהם, התעלולים, הפחדים והחששות, והעמידה שלהם כנגד כל הניצב נגדם - מזכירים את המחזה הנוקב "המחברת הגדולה" שעלה בסטודיו יורם לוינשטיין, ועבר לתיאטרון גשר. הקשר הכה חזק בין שני הילדים ואהבתם ההדדית, הם המסד לעלילה ולדרמה. משחקם של ניר זליחובסקי כ-שי ושל יובל שלומוביץ כ-רן, הבכור, כה כנה ומרשים, שהם לוקחים את לב הצופים מהדקה הראשונה.לבימאי איציק וינגרטן יש זיקה עמוקה לקשר בין הורים וילדים, במיוחד מומש הדבר במחזהו האישי "לרקוד עם אבא". הבעיתיות של שני הילדים לקבל את ההורים המאמצים ניצולי השואה שזכו בהם - נובעת מתקוותם שהוריהם עדיין חיים, והודות לתקווה הזו הם מצליחים לשרוד. היא כאור שבקצה המנהרה. והנה מגיעים זוג בגיל הביניים, שמחדירים לראש הילדים שהם ההורים האמיתיים, והבן הצעיר מקבל זאת, בעוד הבכור נשאר אנטי רוב ההצגה. ניר זליחובסקי נוגע ללב ברגישותו האדירה, ותלותיותו ברגש של אחיו והוריו אליו. הוא מצליח היטב להביע את כמיהתו של שי הקטן לחום אנושי ורגש אימהי, עד שהוא מוכן לשקר ולהעמיד פנים ובלבד שיבסס עם האם קשר רגשי. טאטיאנה קנליס אוליאר היא האם המכמירה והאוהבת, שנכנסת לדמות האם בצורה מושלמת. אך הבן הבכור, רן, שיובל שלומוביץ מצליח לגלם בצורה כה חודרת ונוקבת, אינו משלים עם כל זה. הוא נשאר רגזן ונוטר, הילד הרע כביכול. שלומוביץ הרשים כבר בתפקידיו הקודמיו בקבוצת הצעירים של הבימה, במיוחד ב"השבועה" והצגות רבות נוספות. ניר זליחובסקי בלט גם הוא בהצגות בקאמרי ובהבימה. הצגה קאמרית כזו, עם 5 שחקנים בלבד, מעניקה לכל שחקן את האפשרות להחצין את מלוא כשרונותיו. רוברטו פולק הוותיק בונה כאן לעומק דמות מורכבת של האב, והסצינה לקראת מותו עם הבן הרע שהיה לטוב ומסור, נוגעת מאוד ללב. עמוס בוארון כמנהל המוסד ועובד סוציאלי, מנווט היטב את הילדים הקטנים ומשכנעם לעבור מהמוסד אל הזוג המאמץ. גם הוא - בשימת לב ורגישות רבים. ככלל, כל השחקנים כה אנושיים, והסיפור כה עצוב, אך מכיוון שהמחזה מסתיים בסוף חיובי - (שעבור הצופים אין זה הסיפור הטראגי האמיתי המלא של שי גולדן), התוצאה כה קולעת. העיתונאי, הסופר ואיש הטלוויזיה החביב פרש בראיון לפני כמה שבועות את כל פרטי הטרגדיה של חייו, אותם כינס בספר, שאותו הפך למחזה. לולא שמעתי את הראיון, התמונה הטראגית לא הייתה נראית לי כה מעודנת כפי שהיא נראית בהצגה. מעניין אם בספר הוא גולל את כל מה שסיפר בראיון. מסכת חייו של שי גולדן במציאות - בלתי רגילה, לא יומיומית, שצריך להיות חזק ואמיץ כדי לשרוד אותה. היא הייתה יכולה לקרוע את נפש הילדים ולהסתיים אחרת. אך כך או כך, יכולתו וכשרונו של גולדן לפתוח את סגור ליבו, וליצור מהחומרים שליבו מדמם מהם, את המחזה הנפלא הזה, שאולי הייתי מעט מקצרת אותו בכמה דקות, ואולי מזמינה את חברתי מריאנה הרומניה להצגה, כדי שתהנה מחילופי הדברים של ההורים המאמצים, שתיבלנו את ההצגה והוסיפו לה קורטוב היתולי - כל אלה עלו במחזה מעולה שאי-אפשר להישאר אדיש אליו. לתנועה התוססת והדינמית של הילדים אחראית גליה פרדקין. התלבושות שעיצבה דליה פן נעשו בכשרון התאמה יצירתי, המוזיקה של אורי וידיסלבסקי תרמה את חלקה לצבע של ההצגה, אך את התאורה היה אפשר לשפר בהרבה, ולא להותיר באפלה את יתר השחקנים כשרק אחד מהדוברים מואר בדיאלוגים. מה עם תוספת של עוד ספוטים? הצגה קאמרית מהמעלה הראשונה, שאין מי שלא יתרגש ממנה.