אחת השאלות המטרידות בפרשת עו"ד
רונאל פישר היא השאלה מדוע לא הוצע לפישר מעמד של עד מדינה. פישר הוא אדם פרטי ולכל היותר הוא נמצא במעמד של משחד. עד כמה שידוע לי, מעשיו של המשוחד, שהנו עובד ציבור, נחשבים חמורים בהרבה, ויתר על כן, העובדה שלפישר מידע רב כנראה ביחס לבכירים במערכת המשפט, הפרקליטות והמשטרה, צריכה הייתה להיות גורם מדרבן לחתום דווקא איתו על הסכם עד מדינה. אם הסכם כזה לא נערך, הדבר מלמד שיש מי שפוחד ממה שפישר עלול לגלות. חשד זה התעורר ברבים לשמע הידיעה כי המשטרה עצרה את פישר מיד לאחר שקיבל כסף מאלון חזן. מדוע לא המשיכו בחקירה סמויה? מה הייתה הסיבה לחיפזון?
אם הפרסומים על מעשיו של עו"ד רונאל פישר נכונים, מדובר ללא ספק ברעידת אדמה של מערכת אכיפת החוק בישראל. יותר ויותר אנו מקבלים רמזים שמה שנחשף עד כה הוא רק קצה הקרחון. קשריו של פישר עם בכירי מערכת אכיפת החוק הם מסועפים וכללו מסתבר גם קשר חברתי אמיץ עם היועץ המשפטי לממשלה, בהיותו עדיין עורך דין פרטי. לא אפול מהכיסא אם יתברר שגם שופטים זכו מפישר לטובות הנאה כאלו או אחרות.
מדוע אני חושד? אולי מפני שלמדנו בעבר ששופטים אינם נרתעים לקיים מערכות יחסים קרובות ביותר עם
עורכי דין בכירים ואף עם בכירים במערכת העסקית והשלטונית. על-פי דיווחים שונים, נוהגים שופטים לפקוד אירועים חברתיים בהם מסתופפים ראשי המשק, בכירי השלטון ובכירי עולם העסקים. לא מזמן כתב עורך הארץ לשעבר,
חנוך מרמרי, ב"העין השביעית", כיצד היה מזדמן לו לקיים שיחות מעמיקות עם שופטי בית המשפט העליון באירועים אותם ארגן היחצ"ן
רני רהב. אירועים להם, לפי הדיווחים, הוזמן הקייטרינג המשובח ביותר ואני לא מניח שהשופטים שהוזמנו נדרשו לשלם עבור השתתפותם.
משום מה, גם סיפור היאכטה שבה הפליג היועץ המשפטי בהיותו עורך דין עם רונאל פישר, נשמע מוכר. האם לא נהג שופט בית המשפט העליון, על-פי פרסומים, לבלות עם חברו הטוב, עורך דין ידוע מבכירי המקצוע שלא היסס לאחר מכן להופיע בפניו בערעור? הפרשה עוררה רעש רב ואני תהיתי כיצד בכלל נרקמו קשרי חברות כאלו, ובשל נסיבות שונות (הפרש גילים ומיקום גאוגרפי) ניתן היה להעריך שקשרים נלבבים אלו החלו רק לאחר שהשופט המסוים התמנה לבית המשפט העליון ורכש בשל-כך הזדמנות להתרועע בחברה מובחרת יותר.
זה היה מזמן ואחר כך שינו את החוק, אבל נראה שלקחים לא נלמדו, למרות שכללי האתיקה השיפוטית קיבלו תוקף מחייב. איש אינו דורש משופט לוותר על קשרים חברתיים שהיו לפני המינוי - כל אדם זכאי לחברים. סעיף 16 לכללי האתיקה השיפוטית קובע: "משמונה לכהונתו, אין מוטל על שופט לנתק את קשריו החברתיים, לרבות קשרים עם עורכי דין. יחד-עם-זאת, ראוי לו לשופט כי ייזהר בקשריו החברתיים וייתן דעתו כיצד עשויות הבריות לפרש הימצאותו בחברת אדם מסוים או בחברה מסוימת".
משופט יש לדרוש זהירות יתר ביצירת קשרים חברתיים חדשים ובוודאי מקשרים שהם בעלי אופי של רישות עסקי. נכון שהיכרות עם המי-ומי בעולם המשפט והעסקים מקנה לשופט אפשרות לדאוג טוב יותר לקרובי משפחה ואף מבטיחה עבודה לאחר פרישה בקיום בוררויות וגישורים עתירי שכר טירחה, וזו בדיוק הסיבה שיש לשים קץ לתופעה.
האמור לגבי שופטים נכון במידה רבה מאוד ביחס לבכירי הפרקליטות וביחס לצמרת המשטרה. אני שם דגש על התנהלות שופטים, מאחר שהם מהווים גם מודל לחיקוי, בבחינת אם שופט נכבד מרשה לעצמו להתחבר עם עורכי דין הנוהגים להופיע בפניו, מדוע שאני לא ארשה לעצמי? האם בין חברים טובים לא נהוג לתת מתנות מדי פעם? לסייע כלכלית זה לזה? בשביל מה יש בכלל חברים?
אני מציע לפרקליט המדינה להיכנס למו"מ נמרץ עם פרקליטיו של רונאל פישר על-מנת שהאחרון יגלה את כל מה שידוע לו. כל עוד לא יעשה זאת, אהיה משוכנע שיותר מאשר הוא מבקש לאכוף את החוק, הוא מעוניין שלא לזעזע את המערכת ולהרגיז את בכיריה, ויהיו לכך השלכות על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, אמון שממילא כמעט שאינו קיים.
