פשעי-מלחמה של צה"ל בעזה, או שמא דווקא הומאניות לשמה מצידו - זו המחלוקת הנטושה בין ממצאי דוח ועדת החקירה של האו"ם על מבצע צוק איתן לבין ממצאי התחקיר הנגדי, שמאחוריו ניצבים גנרלים זרים.
בהקשר לכך צריך להודות שדוח ועדת החקירה של האו"ם הוא, בסך-הכל, עוד נדבך במסע השקרים הגדול המתנהל זה מכבר נגד צה"ל. הוא מנוהל על-ידי צבא-תועמלנים מנוסה ואמון, שאנשיו רק מחכים בפינה לרגע שבו יוכלו לייחס לצבא הישראלי מעידה נוספת בעזה הפלשתינית.
יריית הפתיחה במסע השקרים המתמשך הזה שמורה, כמובן, ל"בצלם". זהו ארגון "המתנדבים" הבינלאומי, השוקד זה שנים לקטלג כל אירוע שיש בו מגע בין צה"ל לבין האוכלוסייה הפלשתינית שמעבר לגבול. בכל קטלוג שכזה מושחר, כמובן, דיוקנו של הצבא הישראלי כצבא רומס ובלתי-אנושי, כש"ארגון הרופאים לזכויות האדם" הוא זה שמחרה-מחזיק אחריו.
תמונה קודרת
בפסטיבל ההסתה הגזעני, שלו שותפים ארגונים נוספים, ניצבת ישראל כשהיא מובסת. מלה שלה לעולם לא תהיה שקולה כנגד מילתם של מעלילי-עלילות מקצועיים, שהתעמולה הכוזבת היא לחם-חוקם. כדי לצייר את התמונה השלילית אין כל צורך באלפי חיילים ישראלים, המגויסים במבצע מלחמתי, מסתבר שדי בחייל אחד בלבד כדי לעשות זאת.
עם דוח האו"ם וגם בלעדיו נגזר על ישראל, בכורח המציאות, שידה תהיה על התחתונה בוויכוח. העולם ימשיך להאמין לתומו שצה"ל הוא זה שפוגע בכוונת-מכוון ובזדון באזרחים פלשתינים חפים מפשע.
גם בתחקירם הנגדי, של גנרלים זרים מרחבי העולם, לא יהיה כדי לשנות את התמונה הקודרת של מציאות מעוותת, שבה ישראל מצטיירת תמיד כבלתי-אנושית. אפילו לא בהצהרתם המפורשת שצה"ל לא רק שפעל בעזה באיפוק מירבי ועל-פי החוק הבינלאומי, אלא שאין בעולם צבא אחר זולתו כצבא מוסרי, הנוקט כמותו בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע פגיעה באזרחים חפים מפשע.
