עודד קוטלר בן ה-78 היה ידוע, עד לפני יום, בציבוריות הישראלית, כמי שהינו שחקן תיאטרון ישראל, במאי, מחזאי, מנהל אמנותי ומייסד תיאטרונים שונים בישראל ונמנה על בכירי השחקנים והיוצרים בתיאטרון ובקולנוע הישראלי. עודד קוטלר ייזכר - מכאן ואילך - כמי שנשא בפומבי נאום, שזכה בציבוריות הישראלית, באופן מיידי, לשם:
"נאום הבהמות". בכנס אמנים ביפו התייחס קוטלר לדבריה של שרת התרבות והספורט,
מירי רגב, שטענה שהיא נכללת במפלגה שזכתה ל-30 מנדטים מהציבור והיא מייצגת השקפותיו. בתגובה לדברים אלה, פנה קוטלר, בנאומו - במישרין - לשרת התרבות - ואמר דברים אלה: "תארי לך עולם ללא ספר, מוזיקה, או פואמה שאינו מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים שאחריהם צועד עדר של בהמות".
נאום זה שקוטלג כבר ואף "זכה" לשם: "נאום הבהמות", ישכון בפנתיאון חוסר הטעם הטוב וההתנשאות האישית, בצד "נאום הקמעות" של
יאיר גרבוז ועוד שורה של אנשי שמאל מתנשאים, החשובים,
חשובים בעיקר בעיני עצמם בלבד. לא בכדי מיהר הסופר,
עמוס עוז, לגנות התבטאותו זו, הבוטה, של עודד קוטלר, בהבינו היטב, כי השתלחותו זו, חסרת הרסן והבוטה של קוטלר תעמיק הקרע בחברה הישראלית השסועה.
מכאן ואילך, לא יזכור עוד איש לקוטלר, שורת הפרסים בהם זכה הוא, החל מפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן (1967) על משחקו בסרט "שלושה ימים וילד" וכלה בפרס סם שפיגל, מטעם בית ספר שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה (2008) על מפעל חיים. מכאן ואילך יודבק לעודד קוטלר - בדבק בלתי ניתן להסרה - נאום הבהמות והוא יישא אותו, אחריו, כצל וכאות קלון, למי שאינו יוצר ליצור חרצובות לשונו ומי שתרם לקידומו של השיח האלים בישראל. אולי - אולי רצוי להוסיף לשורת הפרסים בהם נתברך עודד קוטלר, עם הגיעו לגבורה, עוד כשנתיים ימים, פרס שיח לעידוד השיח האלים בחברה הישראלי. כך מעוטר באות קלון, יסיים מי שבא לקלל, לחרף ולגדף, בשם "התרבות", לכאורה, סיום מפעלו התרבותי.
מתברר, כי לאחרונה רבו פורצי גדר במחוזותינו והשיח האלים הפך לתופעה חברתי, כך שבגינוי ציבורי לא סגי. לכן אולי יפעיל היועץ המשפטי לממשלתי סמכותו החוקית, על-פי הוראות לשון הרע ויעמיד, סוף-סוף, לדין פלילי, מי שהוציא לשון הרע על הציבור. דומה כי ענייננו של עודד קוטלר, ראוי ונכון ליישום ולהפעלת סמכותו זו של היועץ המשפטי לממשלה ודווקא - דווקא בימים אלה כשהשיח הציבורי הפך מתלהט, מתלהם, עכור ומכוער, עד לזרא.
