משך כל כהונתו של ברק חוסיין אובמה היו היחסים בין ראש הממשלה
בנימין נתניהו לבין נשיא ארה"ב קרירים, אם לא לומר גרועים. התקשורת בארץ הדביקה זאת לבנימין נתניהו, כי ראש הממשלה לא התכופף בפני המלך אלא העז לומר דברים ברורים על הנושא האירני ועוד.
הגדיל לעשות ראש הממשלה ובא לנאום בפני הקונגרס האמריקני (מידת התבונה שבכך כבר נדושה בעיתונות ובמדיה ולכן לא נחזור על כך), דבר שגרר תגובות נזעמות מצד הנשיא וחבר עוזריו.
עכשיו חבר הכנסת מייקל אורן - שהיה השגריר הקודם שלנו בארה"ב של אמריקה, וליווה את הנשיא האמריקני מאז היבחרו בקדנציה הראשונה - מעז לומר כי מי שאחראי ליחסים העגומים בין שני האישים הוא אובמה ולא אחר.
בעוד שנתניהו עשה טעויות כאלה ואחרות בדרך ההתנהלות שלו מול אובמה (לפי אורן), הרי אצל אובמה זאת הייתה מדיניות ברורה איתה בא לבית הלבן. החל במסעו למזרח התיכון כשהוא מדלג על ישראל, עבור בביקורו במצרים, בה הכריז כי פניו לבניית תשתית ליחסים עם העולם המוסלמי, דרך אי-רצונו הבולט להוקיע את האיסלאמיסטים הטרוריסטים הקיצוניים, אי-תמיכתו במובארק ואחר כך בא סיסי, ועוד ועוד.
נכון, הוא נתן מימון רב לפיתוח כיפת ברזל, איפשר לנו לקנות את החמקן, שמר עלינו במוסדות האו"ם כאשר הטיל פעם אחר פעם וטו במועצת הביטחון, אבל את זה עשו גם קודמיו תוך שהם שומרים על קשרי עבודה חמימים יותר או פחות עם ראשי ממשלתנו, אבל לא העזו להביא לקרע גלוי איתם.
איני מבין את התנהגותו של כחלון, ראש רשימת כולנו, שהודיע שזאת אינה דעתו. אז מה היא כן דעתו? לא אמר. ופה האמנים כמובן לא פצו פה להגן על הסופר מייקל אורן. זוהי סתימת פיות פר אקסלנס. אולי זה ספר דמיוני, אולי פרשנות לא נכונה, אבל זה ספר למה האמנים לא עומדים על זכותו לכתוב ככל העולה על רוחו ומבלי שקיבל מימון ממשלתי לכך.
הצביעות חוגגת, האופוזיציה לא מגיבה כי זה סותר את מה שהיא אומרת, האמנים ממלאים פיהם מים כי זה סותר את עמדתם הפוליטית, וליברמן שהיה ממונה עליו שותק. גם נתניהו שותק, אבל זה משום שדרשו ממנו מהממשל שיצא חוצץ נגד מייקל אורן. אבל זה מלמד כי אובמה לא תמיד צודק ולא תמיד צריך להטיל את האשמה על נתניהו. לפעמים, המשכיל בעת ההיא יידום.
