|
1 |
|
| |
|
צריך לטפח ולהזכיר שוב ושוב את ההיתנתקות,לא בגלל אם היתה צודקת או לא,את זה ההיסטוריה כבר תחליט,אלא בגלל שההתנתקות הוכיחה לנו אחת ולתמיד ששום נסיגה וויתור לא יביאו לנו שום דבר טוב אלא רק ירעו את מצבנו.ככל שנישכח את ההיתנתקות,כך יוכלו "נביאי שלום" למיניהם לפזר את מרכולתם ביתר קלות בקרב העם.ככל שנזכיר ולא נשכח,אותם "נביאים" יתחילו לגמגם כאשר נוציא את המילה "היתנתקות".לכן,ההיתנתקות חייבת להישמר בתודעה הישראלית ולהיכנס לספרי הלימוד בדיוק כמו הכרזת המדינה,העלייה לחניתה,כיבוש הכותל,ומחדל יום הכיפורים.עד היום עוד מתווכחים בלהט על "יום כיפור" מה ששומר בתודעה את הנושא של "לא להיות שאנן אף פעם".וויכוח תמידי בנושא ההיתנתקות ישמור בתודעה את הנושא של "לא לסגת אף פעם".מצד שני צריך לחשוב טקטית איפה הולכים להתיישב.אסטרטגית צריך להתיישב בכל מקום,טקטית לא.וזה גם לקח של ההיתישבות בעזה.אגב,גם בתקופת יהושוע,הוא מצתווה טקטית לא לכבוש מיד כל מקום בישראל,מסיבות אחרות אמנם אבל זה מראה שטקטיקה היתה כבר אז. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
באום |
|
|
2 |
|
| |
|
עם כל הכאב של המתיישבים , ולמרות הטיפול הכושל בשיקומם, הכאב על קרבנות שווא כואב יותר |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אביטל |
|
|
3 |
|
| |
ההתנתקות מעזה לא הביאה עד כה שום דיבידנד ממשי, במקום 7000 או 8000 אזרחים ברצועה שהם מוקד קו ההגנה הישראלי (וניתן היה להגדיל מספר זה ללא כל קושי...) נמצאים עכשיו תחת איום מיליון אזרחים, וזה אינו סוף פסוק. הטיעונים בזכותה כגון הצורך של צה"ל לכבוש את הרצועה שהייתה מוחזקת בידיו ממילא - הם קשקוש. קשקוש הוא גם הטיעון לגבי הפרדת הרצועה מאיו"ש. הפרדה כזו תהיה רק אם ישראל תנקוט בכל הצעדים הדרושים להבטחת עניין זה ובכללם יישוב מהיר של הנגב התיכון. ברור שקשה להודות בשגיאה כל כך חמורה, אבל המאזן ההיסטורי עדיין לא נגמר, והמהלך נמצא כבר עכשיו בגרעון ברור.
את מה שהרווחנו בשנת X מבחינת אבדות הפסדנו א"כ בשנת X+2 או X+4 או 8+X ולא רק בחזית הרצועה. אין מציאות באזור שלנו שהיא מנותקת מאירועים אחרים המתרחשים בגזרות אחרות, והשאלה אם לא נצטרך לחזור ולכבוש שוב את הרצועה, עדיין פתוחה. וכשתגמור איראן את המו"מ עם ארה"ב, יחמיר המצב ברצועה באופן ניכר.
והנקודה הכי קריטית: צריך להתפלל כל יום שהאחים המוסלמים לא יחזרו לשלטון במצרים. אם יחזרו או יהיו אפילו שותפים לו, הרצועה תהפוך למורסה שתמרר את חיינו פי כמה וכמה יותר מבעבר וחופש הפעולה הישראלי יצטמצם פי כמה וכמה מבעבר או בהווה.
במילים פשוטות: אשליות הן מציאות נוחה ונעימה מאוד לזמן מוגבל. אחר-כך מתחילה לפעול המציאות...
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
|
|
|
| |
|
ערב ההינתקות הייתה פשוט סכנה מיידית ומוחשית של שחיטת כל 7000 מתיישבי קטיף, כולל נשים זקנים וטף +מאות חיילים, או לקיחתם בשבי בין לילה, וזאת חלילה כתוצאה מהתקפת פתע כוללת ורב שלבית של מחבלים (תחילה דרך מספר מנהרות במקביל אל תוך כל יישובי קטיף - יתכן אף בשילוב מנהרות תופת שיתפוצצו לפני כן, אח"כ מבול של פצמ"רים וקסאמים נגד כוחות הצבא וסיוע ורפואה אשר יחושו לסייע, ולקינוח שפע של מטעני גחון קטלניים +מארבי נ"ט מתוך מחילות תת-קרקעיות שחלילה ישמידו מטווח קצר את כוחות השיריון / חרמ"ש - אשר יוזעקו אל הזירה כביכול להכריע)!
§¤§¤§
לכן במקרה כזה של פיקוח נפש, חשוב רק האם ניצלת בעור שיניך מהסכנה באותה שנה Y או אם לאו !?! ואז בסיום השנה כבר לא רלוונטי מה יקרה או מה תעשה בשנה X+Y, נקודה.
§¤§¤§
לכן ההינתקות מעזה כבר הוכיחה והצדיקה את עצמה חד- משמעות כבר באותה שנה 2005 כאשר היצלנו בס"ד את המתיישבים ואת החיילים שהיו במצב ברור של פיקוח נפש; ניתן לעשות כמובן בכל שלב מאזן היסטורי, לאמור מצבנו הבטחוני בזירת עזה היה בינוני בעידן מובארק, רע בעידן מורסי, וטוב למדי בעידן א-סיסי, אך אין זה נוגע כלל להצדקת ההינתקות של שנת 2005 עצמה (שהייתה מוצדקת ודאי באותה שנה).
§¤§¤§
|
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ע_הראל |
|
|
|
|
| |
|
|
4 |
|
| |
|
|
|
|
| |
|