כל אחד יודע שלמילים יש משמעות, אבל לא כל אחד מבין בדרך דומה את פשר המילים. דוגמה טובה למשמעויות העקרוניות של הצהרה זו ניתן למצוא בצמד המילים שאותו חרתו הפלשתינים על דגליהם הפוליטיים - "זכות השיבה". רבים בישראל מאמינים בתום לב, כי כאשר הפלשתינים משמיעים את המונח "זכות השיבה" כל כוונתם היא רק ש"שלטון הכיבוש הציוני" יעניק להם את הזכות לחזור ולהתגורר בתחומי מדינת ישראל שממנה נסו בעת מלחמת השחרור. הפלשתינים, לעומת זאת, מאמינים באמונה שלמה בדבר אחר לחלוטין. הם לא מבקשים שתוענק להם זכות לשוב. אמונתם היא כי הזכות הזו היא חלק בלתי נפרד ממורשתם ומבעלותם הקניינית על כל האדמות שמהן נעקרו, או עקרו את עצמם, ב-1948. הפירוש הפשוט של הפער התהומי הזה בין שתי המשמעויות השונות של אותו מונח הוא אחד: הפלשתינים אינם רוצים לחזור אל ביתם ההיסטורי כדי להקים מדינה פלשתינית שתתקיים לצידה של ישראל. הם רוצים לשוב כדי שיוכלו להקים מדינה במקום ישראל. את דעתם זו הם אינם מסתירים. הם משמיעים אותה בקול גדול, כחלק מתביעה יסודית. חלומות שווא אם נניח לרגע, כי ביום מן הימים בעתיד תעניק מדינת ישראל לחלק קטן מן הפליטים הפלשתינים את האפשרות לחזור לשטחי ישראל, האם בכך יבוא אל קיצו בשלום הסכסוך הישראלי-פלשתיני? מי שחושב כך שוגה בחלומות שווא. כל מי שעיניו בראשו ומבין את משמעות המילים והמעשים, חייב להבין שגם אם "שיבה חלקית" תתרחש - משאת נפשם של הפלשתינים לא תבוא על סיפוקה. כי צריך להיות ברור: אחרי שיקבלו מאות אלפי הפלשתינים וצאצאיהם מכל ארצות ערב המקיפות את ישראל את מלוא תאוותם לשוב ל"מולדת" הם יאמרו במילים חדות וברורות: זוהי רק ההתחלה. אנחנו רוצים עוד. כדי שלא תהיה טעות, ראוי להבהיר מה פירושו של ה"עוד" הזה. ה"עוד" משמעותו כך: אנחנו, הפלשתינים, רוצים קודם כל וראשית לכל גם פינוי של כל אחת מן ההתנחלויות הישראליות בכל מרחבי יהודה ושומרון, כולל, כמובן, גם פינוי המאחזים ה"בלתי מאושרים"; אנחנו עומדים על כך - יטעימו הפלשתינים כדי להסיר ספק - שירושלים השלמה תהיה בירתה של המדינה הפלשתינית העומדת לקום ממש עכשיו; אנחנו תובעים לממש את 'זכות השיבה' למאות האלפים שגורשו ממולדתנו ב-1948; אנחנו דורשים לקבל בחזרה לבעלותנו את רכושנו - קרקעות חקלאיות ו/או בתי מגורים - בגליל (איקרית ובירעם, למשל), בחיפה, באגזים (כרם מהר"ל) בעין רזאל (עופר), בטנטורה (נחשולים ודור), בעכו, בביר-מעין (מכבים), בשייח' מוניס (תל אביב), ביפו, בלוד, ברמלה, בפג'ה (פתח תקוה), באום אל-חאלד (נתניה) ובכל מאות היישובים האחרים שמהם נעקרנו בכוח הזרוע; אנחנו גם עומדים על זכותנו לקבל פיצויים הולמים תמורת רכושנו שנבזז, הכספים שנשדדו מחשבונות הבנקים שלנו, כמו גם פיצוי הולם על הסבל האנושי הנורא שנגרם לנו, לבנינו ולנכדינו, שנאלצו להתגורר בתנאים לא אנושיים במחנות הפליטים המוזנחים במדינות ערב. וכאשר נקבל את כל מלוא תביעותינו הצודקות או אז נממש עוד זכות, הזכות הדמוקרטית, לשלוט בכוח הרוב שנשיג בבחירות כלליות וחופשיות, במדינה החדשה שתקום על חורבות ישראל - הלא היא פלשתין. אני משוכנע כי אין יהודי - לא מן השמאל התובע לממש את המונח "זכות השיבה" ולהפסיק מיידית את "הכיבוש הנפשע" של יהודה ושומרון, וגם לא מן הימין הציוני - שיסכים לתרחיש הזוי מן הסוג שדורשים הפלשתינים לממש. סביר מאוד להניח שישראל תסרב אפילו לקיים דיון על חלק ניכר מן התביעות שמבקשים הפלשתינים להניח על שולחן המו"מ אם וכאשר יתחדש. כל הדרישות האלה יכולות לזכות בכותרת "ייהרג ובל יעבור" שיהודים מכירים אותה מאלפי שנות גלות ורדיפות. סביר גם להאמין כי ישראל - תחת כל שלטון נבחר שיהיה בה - תפעיל את מלוא עוצמתה כדי למנוע את מימוש חלום הביעותים הזה. 'אינתיפאדת זכות השיבה' נוכח ההתפתחויות המטלטלות כיום את הקיום בעולם הערבי, סביר מאוד להניח, כי בעקבות הסירוב החד-משמעי של ישראל להיענות לדרישות הפלשתיניות העומדות להציף אותנו, יודיעו הפלשתינים כי הם פותחים באינתיפאדה חדשה. הפעם זו לא תהיה אינתיפאדה המבוססת על רצח יהודים אלא מאבק מזוין בחסות הסיסמה 'אינתיפאדת זכות השיבה' שבמסגרתה יתחילו הפלשתינים ותומכיהם ברחבי העולם, וגם באו"ם, לנהל נגד ישראל מלחמת חורמה רצחנית שכמותה לא ידענו ושמטרתה אחת: להשיג עוד ועוד יעדים. לפעול לכיבוש שעל אחר שעל, זכות אחר זכות, בסבלנות, בעורמה, כדי שמשאלת הדורות הפלשתינים - המגדירים את עצמם כמי שהוגלו ממולדתם בכוח הזרוע היהודית - תצא מגבולות הכיסופים ותתממש בפועל. ואז, מה שלא הושג בכוח הרצחנות הפלשתינית באינתיפאדות הראשונות, יושג על-ידי הפעלת יותר כוח - טרוריסטי ופוליטי - ב'אם כל האינתיפאדות'. ניצנים ראשונים לחלום הביעותים הזה נחשפו ב"יום הנכבה" לא מכבר כאשר מאות פלשתינים פלשו לישראל מגבול הצפון, ללא פחד, למרות הירי הישראלי, כשהם זועקים את אמונתם כי הם חיל החלוץ של משחררי הארץ השדודה על-ידי "האויב הציוני". למרבה הצער, מישהו בצמרת הביטחונית של ישראל לא קלט במועד את המסר החמור הזה ולא הפנים אותו, למרות ההתראות של מערך המודיעין הצה"לי. המראות והקולות שבהם חזינו ב"יום הנכבה" לא היו עוד אירוע שולי שייעלם כלעומת שבא. הם היו ראשיתו של אות אזעקה שאוזניים שבויות ב"קונספציה" ביטחונית מיושנת לא הצליחו להטות לו אוזן קשבת מבעוד מועד ולהיערך לקראתו בהתאם. האמת של הפלשתינים דוגמה טובה ומהותית המסייעת להבין את משמעות המילים שמשמיעים הפלשתינים הציג בפנינו חבר כנסת ישראל הפלשתיני, ד"ר אחמד טיבי, שאינו חושש להציב בפני העולם את האמת של בני עמו באופן הברור ביותר, כדי שלאיש לא תהיה טעות בפתרון התעלומה: אל איזו מטרה שואפים הפלשתינים להגיע ומה בדיוק שאיפותיהם הלאומיות. וזה עיקר דברי האמת הגלויים שמציב הד"ר טיבי לפתחנו בראיון במעריב. אחרי שהוא קובע "אנו (הפלשתינים) בעלי המקום" הוא מוסיף כך: "אנו ילידי המקום. לא באנו (לכאן) במטוס או בספינה. אם מישהו חייב לעזוב או להיעזב הרי שהאחרון (שהגיע) עוזב ראשון. אנחנו התושבים הילידים. אם תביט בצבע עורנו תבחין שהוא דומה לצבע רגבי האדמה". (רוצה לומר: האדמה הזו היא שלנו). ועוד מבהיר טיבי: "אנחנו עומדים על פסגת הר געש מבעבע... המשך הסכסוך לצד התעצמות 'האביב הערבי' יכולים לגרום לפריצת סערה... בלי מדינה פלשתינית ולאור ההתרחשויות הגיאו-פוליטיות עתידה של ישראל בסכנה". את אקורד הסיום המהדהד בוחר טיבי להביא בציטוט מתוך אחד מנאומיו של וינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה, כאילו זו תורת המאבק של העם הפלשתיני: לעולם לא ניכנע. לעולם, לעולם, לעולם. בדבר גדול או קטן, עצום או פעוט. לעולם לא ניכנע". האנלוגיה הברורה והמתבקשת מן הציטוט הזה איננה טמונה רק במילים שנאמרו, אלא גם, ואולי בעיקר, במילים שלא נאמרו ומשמעותה החד-משמעית אחת: כפי שהעולם הנאור נלחם במפלצת הנאצית ולא נכנע לה כך אנו נלחמים בכם, הישראלים, ולעולם לא ניכנע. אבל כדאי לד"ר אחמד טיבי ולבני עמו הפלשתינים לעיין בספרי ההיסטוריה כדי ללמוד שזכות הראשוניות על הרעיונות האלה איננה שלהם. החל מסוף המאה ה-18 החלה להתהוות באירופה תופעת הלאומיות שבאה לידי ביטוי בהקמת תנועות לאומיות ששאפו להשיג הגדרה עצמית של העם שלהן על טריטוריה משלהן. אחת התולדות של התופעה הזו הייתה התעוררות הציונות והתארגנותה כתנועת שחרור לאומית בסוף המאה ה-19, כאשר הטריטוריה שעליה דובר הייתה המולדת ההיסטורית - ציון - שהפכה ברבות הימים למדינת ישראל. וראה זה פלא, כמו בהרבה תחומים אחרים, גם תושבי ארץ ישראל הערבים פנו לנתיב של תנועת שחרור לאומית טריטוריאלית, בעיקר אחרי 1948. 'המוחמדניות - אמונה מסיתה' המלחמות האינסופיות והעקובות מדם בין שתי תנועות השחרור הלאומיות האלה הולידו, בין השאר, מאמר שפרסם פילוסוף טורקי שהסביר כך: במסגרת המאבק האלים הזה, המונע באש לוהטת משנאה דו-צדדית של כובש ונכבש, בהקשרים היסטוריים המשולבים באמונה דתית עמוקה, בהבטחות אלוהיות לבעלות על אדמת המולדת המובטחת - לא יכולים להיות שני מנצחים. אם כל אחד מהצדדים טוען באמונה עמוקה כי "כולה שלי" - רק צד אחד יכול לצאת מנצח. רק צד אחד יכול, בסופו של יום, לשלוט בארץ ששוב אינה זבת חלב ודבש אלא זבת דם ונרצחים. הפתרון היחיד למה שקרוי בשפה מכובסת "הסכסוך הישראלי-פלשתיני" הוא רק זה שבמסגרתו צד אחד יגבר על האחר וישלוט במולדת כיסופיו, כאשר הצד השני נמחק מעל פני האדמה הזו, גולה ממנה, או נותר לחיות בה כמיעוט בעל זכויות מינימליות. אני משוכנע שהרוב מבני עם ישראל היהודים, מבין היטב כי זה מה שצופן לנו העתיד. אבל ראוי שגם הפלשתינים יפנימו זאת, כולל הד"ר אחמד טיבי, הנאחז באילנות גבוהים כמו צ'רצ'יל. נהוג לומר כי המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם ולכן נראה כי הדרך הטובה ביותר להחדיר את המסר היא לצטט מה הייתה דעתו של צ'רצ'יל על מה שהוא כינה "המוחמדנים", או במילים פשוטות - המוסלמים, בני אמונתו ועמו של טיבי. ואלה הדברים החמורים אך המדויקים שכתב צ'רצ'יל בספרו "מלחמת הנהר": "כמה איומות הקללות אשר 'המוחמדניות' (האמונה במוחמד) הביאה על מאמיניה. בנוסף לפנאטיות המסוכנת לאדם ככלבת לכלב, קיימת התכונה הפטליסטית, שאת השפעותיה השליליות ניתן לראות במדינות רבות. בכל מקום בו מאמיני מוחמד חיים קיים גם אי-ביטחון ברכוש. האמונה הסנסואלית במוחמד מקפחת את החיים מחסדם ומעידונם. העובדה שבחוק האיסלאמי כל אישה חייבת להיות שייכת לגבר מסוים כרכושו המוחלט, מעכבת את היכחדות העבדות. מוסלמים בודדים עשויים להציג תכונות מעולות - אבל השפעת הדת משתקת את ההתפתחויות החברתיות של מאמיניה. אין בעולם כוח חזק המושך לאחור כמו האמונה המוסלמית. המוחמדניות היא אמונה מסיתה ואלימה שהתפשטה דרך מרכז אפריקה והיא מייצרת בכל שעל לוחמים-מאמינים חסרי פחד". השורה התחתונה של דברי הנבואה האנטי-מוסלמיים של צ'רצ'יל המתגשמים ממש נוכח עינינו בימים אלה: "הציוויליזציה של אירופה המודרנית עשויה להתמוטט כפי שנפלה והתמוטטה הציוויליזציה הרומית". מה שטיבי לא מבין אחמד טיבי וחבר מרעיו הפלשתינים המבקשים לעצמם מימוש של "זכות השיבה" אינם מבינים כנראה, כי רק מי שמאמין שעל קיומה של מולדת צריך להילחם יהיה מוכן אפילו להקריב את חייו למען מטרה זו. ואנחנו הישראלים נכונים לקרב. לא נוותר ולא ניכנע. אנחנו כאן. זו מולדתנו ונחלת אבותינו. וגם אם לנצח תאכל חרב - נילחם על כל שעל ולעולם לא נזוז מפה. לעולם לא. הפלשתינים לעולם לא יוכלו להחזיר את הגלגל לאחור ולשוב אל חורבות בתיהם הנטושים. המדינה "פלשתין" שהם רוצים לראותה כמולדת כבר אינה קיימת ואין אפשרות שתהיה לה תקומה. מי שמוכן לשגות בחלומות ולהאמין לבדיות שמנסים למכור לו כאילו היו עובדות, ייאלץ בסופו של דבר להתעורר מחלום האכזב הזה, כדי שלא יבזבז את חייו על תקווה כוזבת שלא תוכל להתממש.