לו פרסמה רשת טלוויזיה גרמנית 'ידיעה' שישראל "החדירה רעל למקורות מים מרכזיים ברצועה" ועיתון גרמני היה כותב "אלוהי היהודים..דורש מהם, כמתואר בפרוטוקולים של זקני ציון, שיקריבו לו קורבנות בפסח בדמות מצות מדמם של ילדינו" - היינו מזעיקים את העולם נגד עלילות הדם ואומרים שהנאצים חזרו. אבל כאשר המלים האלה מופיעות בטלוויזיה של הרשות הפלשתינית (24.9.14) ובעיתון הרשמי של הרש"פ, אל-חייאת אל-ג'דידה (12.7.14 - כל המובאות לקוחות מ-'מבט לתקשורת פלשתינית'), איננו אומרים ואיננו עושים מאומה. נאצים ערבים נושאים אצלנו באחריות פוליטית ופלילית מופחתת. מעניין, שההתנשאות הגזענית הזו מקורה בשמאל, נושא דגל "הקידמה".
ימים ספורים אחרי הדריסה בירושלים שרצחה שניים והניסיון לרצוח את יהודה גליק, השתלח השופט השריעי העליון ויועצו-מקורבו של אבו-מאזן, מחמוד אל-חבאש, בטלוויזיה הפלשתינית הרשמית: "אנחנו מנשקים כל רגל המבצעת מלחמת קודש ("ריבאט") במסגד אל-אקצה ובירושלים..אנחנו מאחוריהם....כן, אנחנו מסיתים את העם בירושלים ל'ריבאט'..אנחנו איתם בכל תנועה, בכל פעולה ובכל מעשה..."
תארו לכם, שדמות ציבורית יהודית הייתה מתבטאת כך, למשל אחרי שריפת הילד הערבי: תוך שעות היה המסית נעצר עד תום ההליכים ונשפט בחומרה. אולם כאשר המסית הוא ערבי, כללים מקודשים כמו "שלטון החוק" ו"שוויון בפני החוק" בטלים ומבוטלים.
עוד דוגמה אחת מתוך רבבות - בתקשורת הפלשתינית, במערכת החינוך שלה, במוסדותיה האקדמיים: ג'בריל רג'וב שידר ברשת 'עודה' הפלשתינית דברים אלה - "או.קיי., אחי, הנה הכיבוש, האם אני מונע מכם לשחוט התנחלות? איש לא עוצר אף אחד...החלטתנו הפוליטית היא.. כל צורות ההתנגדות" (13.8.14).
ישראל המדינית התעלמה, ועל ההפקרות הזאת שילמנו בפרשת פיפ"א. על ההתעלמות הבלתי פוסקת של קהיליית החוק והמשפט, עם היועץ המשפטי ופרקליט המדינה בראש, משלם לנו "המפגע הבודד". למשל, 'הבודד' שירה על מחסום בבקעה, 'הבודד' שרצח חקלאי בן 70, 'הבודד' שרצח את המטייל ע"י דולב בבנימין. כולם 'בודדים' במעשיהם, אך מונעים ומושפעים ע"י ההסתה ההמונית, השיטתית, הנאצית.
תקשורת עוינת אוהבת לזרוק לימין את הסיסמה "מלים הורגות". אכן כן, אבל האם לא חל אותו הדין גם על מילים של ערבים ההורגות יהודים? האם קצרה בינתנו מלראות את הקשר הסיבתי שבין הקריאה לרצח למעשה הרצח? אחרי למעלה מ-100 שנים מדממות עוד לא למדנו, מה מסוגלות מלים כמו 'אדבח אל יהוד' לחולל?
גרמניה לא עשתה כמעט מאומה כדי להעניש את הנאצים, אבל את הנאציזם ביערה מקרבה. אין היום טרור נאצי ואין איום נאצי על העולם. איך עשתה זאת? איך נעשתה דמוקרטית? למרבה האבסורד - באמצעים בלתי דמוקרטיים. בג"ץ בימיו הטובים קרא להם "דמוקרטיה מתגוננת": היא סגרה את העיתונים הנאצים, השמידה והוציאה אל מחוץ לחוק כל פרסום, ספר לימוד, סמל, דגל או סיסמה בעלי אופי נאצי ואפילו אסרה דיבורים או תנועות יד כאלה. תחתם הוכנסו - בכפייה - חומרים בעלי אופי דמוקרטי, ליברלי, חפשי ומתקדם.
האיסורים ייושמו בשיטתיות וביד קשה. מה הפלא, שדור צעיר שכך דאגו 'שלא יידע את יוסף'(גבלס), יצא באמת ובתמים אנטי-נאצי?
והיפוכו באדריכלי אוסלו. הם הקימו ברמאללה שלטון, אשר במכוון חושף דור אחרי דור להסתה נאצית רצחנית. דימו האדריכלים שהם פועלים למען "השלום" ויצאו מנציחים את המלחמה.
לשר החינוך ולשרת המשפטים נזכיר, שמאז 'חומת מגן' צה"ל נכנס לכל מקום ברשות הפלשתינית, עוצר חשודים במעשי טרור ובתי המשפט שופטים אותם. בתחום אחריותכם הדבר, שכך ייעשה גם למסיתים, כי מהם יוצאת המוטיבציה של 'המפגע הבודד '.
