ארגון דאעש עלה על בימת האירועים במזרח התיכון באמצע 2014 למרות שנוסד עשר שנים קודם לכן כשלוחת אל-קאעידה בעירק. העולם לא שם לב לארגון זה עד שהחל להשתלט במהירות על שטחים נרחבים בצפון מערב עירק ובמזרח סוריה. אך עיקר תשומת הלב העולמית הופנתה אליו בעקבות פרסום סרטים שבהם נראים חייליו שוחטים עיתונאים זרים. העולם מתייחס לקבוצת ג'יהאדיסטים זו כאל ארגון טרור, למרות שביוני 2014 הכריז הארגון על עצמו כמדינה, "המדינה האיסלאמית", ועל מנהיגו - כח'ליף.
לפוליטיקאים, אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה ופרשנים יש התנגדות פנימית, נפשית-מנטלית להכיר בארגון הזה כמדינה, למרות שהשטח שעליו הוא שולט כיום גדול פי-15 משטחה של מדינת ישראל. המונח "מדינה" נושא בחובו משמעות של משהו נורמלי, חוקי ולגיטימי, ואף אחד בעולם המערבי אינו מוכן לתת ל"מדינת הח'ליפות" חותם הכשר זה ששמו "מדינה". הבי.בי.סי. בערבית קורא לה "הדבר המתקרא 'המדינה האיסלאמית'".
אבל יש כאן עוד בעיה: אם נקרא לה "המדינה האיסלאמית", אנו במשתמע אומרים כי היא מייצגת את האיסלאם ופועלת על-פי ההוראותיו המקוריות והאמיתיות. כאן אנו נתקלים בבעיה של תקינות פוליטית, כיוון שאמירה משתמעת כזו מרגיזה מוסלמים רבים, בעיקר אלה החיים במערב, שאינם מזדהים עם מעשיה ופעולותיה. כדי לא להביך את המוסלמים הללו, נמנעים אנשים במערב מלהתייחס ל"מדינה האיסלאמית" בשמה.
הרתיעה מלהתייחס ל"מדינה האיסלאמית" בשמה המפורש והמלא מביאה את דוברי העברית להשתמש בכינוי דאעש (שהוא ראשי תיבות של "מדינת האיסלאם בעירק וסוריה") ואת דוברי האנגלית - ב-ISIS או ISIL (Islamic State in Iraq and Syria/Levant) כדי לא לקרוא למדינה בשמה: "המדינה האיסלאמית".
אלא שההכחשה לא תעזור לאף אחד, ומכבסת המילים לא תשנה את המציאות, כי מה שנראה כמו מדינה, נשמע כמו מדינה ומתפקד כמו מדינה - הוא מדינה, גם אם אנו מאוד לא אוהבים אותה. הכחשת קיומה של "המדינה האיסלאמית" דומה להכחשת קיומה של מדינת ישראל במדינות ערב, למרות שהיא נמצאת בארץ ישראל כבר למעלה מ-67 שנים, וההתכחשות למציאות הביאה אותם לכנות אותנו בכינוי המעליב "הישות הציונית".
על העולם לפקוח עיניים ולראות את המציאות שכפתה את עצמה על המזרח התיכון. "המדינה האיסלאמית היא חלק מהמציאות המזרח תיכונית, ועל העולם להתייחס אליה כאל מדינה. ולמען הסר ספק: לא הפכתי לאיש התעמולה של הח'ליף אבו-בכר אלבגדדי, להפך: יש להתייחס אל מדינה זו בדיוק כפי שהתייחס העולם אל גרמניה הנאצית, שכן רק ההתייחסות אליה כאל מדינה אמיתית תאפשר לעולם לעבור את המחסום הפסיכולוגי המאפשר הכחשה, להתעורר, להישיר מבט אל המציאות, להתארגן למלחמה נגדה ולחסל אותה. כל עוד מתייחסים אליה כאל ארגון, כנופיה, קבוצה או ראשי תיבות בלתי ברורים, יש תחושה שאפשר להתגבר עליה אם רק נפציץ מטרה פה או נחסל איש שם, ואין טעות גדולה מזו.
סכנה נוספת הטמונה ב"מדינה האיסלאמית" היא שזו מצליחה לייצא את הרעיונות שהיא מייצגת באופן המזכיר שריפה בשדה קוצים ביום קיץ חם. יש בכל רחבי העולם די אנשים שמוצא חן בעיניהם הרעיון הג'יהאדיסטי שזו מנסה לקדם, וחמור לא פחות: שיטות הפעולה האכזריות שבהן היא פועלת. ארגונים בלוב, סיני, ניגריה, מאלי, סומליה, אלג'יריה, מאוריטניה, תוניסיה, תימן ואפגניסטן נשבעו לה אמונים ופועלים בשמה, ואלפי מתנדבים זורמים אליה מכל רחבי העולם מדי חודש, כדי להצטרף לשורות הג'יהאד שהיא מנהלת נגד כל מי שאינו מסכים עם רעיונותיה ושיטות הפעולה שלה.
ייצור נשק בלתי קונבנציונלי
מדינה היא ישות פוליטית השולטת על שטח, בעלת מוסדות וארגוני ביצוע, המייצרת חוקים ואוכפת אותם על האנשים החיים בשטחה, מגינה על שטחה ועל האינטרסים שלה בכוח צבאי, ומקיימת משק אדמיניסטרטיבי וכלכלי המאפשר לה ולתושביה לנהל חיי יומיום. כל התכונות הללו מתקיימות ב"מדינה האיסלאמית". אדמיניסטרטיבית, יש לה מנהיג, שתחתיו פועלת ממשלה שיש לה כל המיניסטריונים הנדרשים: בריאות, כלכלה, נפט, ביטחון וכולי. היא מקיימת כלכלה מסועפת ומפותחת, בעלת מקורות כספיים גדולים ויציבים: נפט מצפון עירק, מיסים המוטלים על האוכלוסייה, מכירת אנשים ונשים לעבדות, חטיפת זרים וסחיטת מיליוני דולרים עבור שחרורם, תרומות המגיעות ממוסלמים ברחבי העולם, מכירת עתיקות שנשדדו ממוזאונים ועוד.
"המדינה האיסלאמית" הפיקה סדרה של מטבעות מזהב, כסף וברונזה, ועל המטבעות הללו כתוב: "המדינה האיסלאמית" "ח'ליפות על-פי דרכה של הנבואה". רבים, גם ב"מדינה האיסלאמית", כותבים את שמה כ"מדינת הח'ליפות". חשוב לציין ש"המדינה האיסלאמית" מחקה משמה את המילים "בעירק וסוריה", שכן היא רואה את עצמה כשולטת על כל העולם, ללא גבולות שסימן הקולוניאליזם. על-פי גישת "המדינה האיסלאמית", ברא אללה עולם אחד, ועל כן לאף אחד אין זכות לחלק אותו לחלקים ולמדינות. אללה נתן לעולם את השריעה האיסלאמית, החוק השמיימי הנכון והמתאים ביותר לאדם, ולכן אין זכות לאף אדם לחבר חוקים מתוצרת אנושית.
ההקפדה היתרה על עניין הח'ליפות מחייבת הסבר. בראש המדינה עומד ח'ליף, ומונח זה מציב את המדינה כביטוי הישיר והנכון למדינה שיסד מוחמד נביא האיסלאם שאחריו קמו ח'ליפים. מוסד הח'ליפות בוטל על-ידי מוצטפא כמאל - "אתא טורק" - ב-1924, ומעשהו זה, כמו מעשים רבים אחרים שנקט, כוון נגד המסורת האיסלאמית שאותה ביקש לעקור. "המדינה האיסלאמית" הוקמה כדי להחזיר לעולם את תפארת האיסלאם של המאה השביעית באמצעות חידוש מוסד הח'ליפות.
בנוסף, כינוי "ח'ליף" מעניק למנהיג "המדינה האיסלאמית" חותם הכשר איסלאמי, ובמשתמע מונע מכל השליטים האחרים את הלגיטימיות האיסלאמית. מלכים כמו אלה שבירדן, סעודיה, מרוקו ובחריין הם,על-פי גישתו, שליטים בלתי לגיטימיים, גם אם הם מוסלמים. בקוראן יש פסוק הקובע כי "המלוכה שייכת רק לאללה", ואיך אפוא יכול אדם, מכובד ככל שיהיה, להכריז על עצמו כמלך? גם נשיאים אינם מנהיגים לגיטימיים לדעת "המדינה האיסלאמית", שכן הנשיאות היא רעיון מערבי שהעתיקו מוסלמים שאיבדו את תודעתם האיסלאמית.
ל"מדינה האיסלאמית" יש גם אמצעי תקשורת: "ערוץ הח'ליפות" בטלוויזיה, וירחון ששמו "דאביק" היוצא לאור בערבית ובאנגלית. דאביק הוא שמו של כפר בצפון סוריה, ליד חלב, שב-8 באוגוסט 1516 היה לידו קרב בין העותומנים והממלוכים. בקרב זה ניצחו העותומנים בפיקודו של הסולטן סלים הראשון, וניצחון זה פתח בפניהם את הדרך להשתלט על דמשק ובהמשך - על כל המזרח התיכון. ב-8 באוגוסט 2016, ימלאו 500 שנים לניצחון ההוא, ויש לצפות לאירועים שבאמצעותם תציין "המדינה האיסלאמית" את הניצחון, מחגיגות ועד לפעולות ג'יהאד.
אפשרות מדאיגה לא פחות היא ש"המדינה האיסלאמית" תגייס לשורותיה מדענים, ובעיקר כאלה שלמדו ביולוגיה, כימיה ופיזיקה, שיאפשרו לה להקים אמצעי ייצור לנשק בלתי קונבנציונלי. בנוסף, יכולה מדינה זו להשתלט על מאגרי נשק לא קונבנציונלי בסוריה, או לגייס אנשים שיגנבו עבורה נשק כזה ממחסני הצבא הסורי המתפורר.
על העולם לפקוח עיניים ולהתחיל לתכנן את דרך טיפולו ב"מדינה האיסלאמית", לפני שזו תטפל בעולם. הפצצות מהאוויר לא יחסלו אותה. אין דרך לחסל אותה מלבד צבאות שיגיעו אליה וישגרו את אנשיה אל המקום הראוי להם. זה "או הם או אנחנו", וכל מי שמקווה כי אירן תעשה את העבודה עבור העולם, עתיד להתאכזב מרות: למרות האיבה והשנאה בין "המדינה האיסלאמית" הסונית ואירן השיעית, שתיהן חולקות את הרעיון של הגמוניה איסלאמית על כל הגלובוס. אירן לא תפעל באופן משמעותי נגד "המדינה האיסלאמית" כדי לא להעניק שירות חשוב זה למדינות הכפירה והגאווה - מדינות המערב.
"המדינה האיסלאמית" הולכת וגדלה מיום ליום, יותר ויותר ארגונים מצטרפים אליה ויותר ויותר אנשים בכל רחבי העולם מאמצים את רעיונותיה. מדינה זו שלא הייתה קיימת לפני שנה וחצי, הפכה בזמן קצר ל"הדבר הבא" בפוליטיקה הבינלאומית. היא מציבה איום ממשי על הציוויליזציה המערבית, ואם זו לא תיכנס לפעולה צבאית נחושה ונחרצת, יהפוך האיום לסכנה קיומית. ככל שימתין המערב בתגובתו, כך המלחמה -מלחמה ממש - נגד "המדינה האיסלאמית" תהיה ארוכה, קשה ויקרה יותר.
