בהינתן שההסכם בין אירן לבין המעצמות יוצא לדרך, על מי שהוביל את המסע הארוך והמייגע לסיכול ההסכם לתת דין וחשבון לעם בישראל. גם אם יהפכו ויהפכו מכאן ומכאן, העובדה ההיסטורית שאירן והמעצמות הגיעו להסכם בנושא פרויקט הגרעין תירשם במשמרת של
בנימין נתניהו כראש
ממשלה.
אין חשיבות מה אומרים כל הפרשנים והמדינאים. נתניהו קבע פרדיגמה: כל הסכם עם אירן שאין בו חיסול מוחלט של כל המתקנים המשמשים את פרויקט הגרעין שלה, הוצאת כל כמויות האורניום המועשר וחיסול היכולת לייצר פלוטוניום, הוא בבחינת סכנה קיומית לישראל. והנה מונח לפנינו הסכם בין מעצמות העולם ואירן שהוא רחוק מאוד ממה שנתניהו קבע כמטרה מדינית-צבאית עליונה של ישראל. נכון, יש עדיין כאלה הסבורים שהספין של ראש הממשלה וחבריו הקרובים, לפיו ניתן יהיה לסכל את ההסכם בדקה ה-90 בקונגרס האמריקני הוא בבחינת סיכוי סביר מאוד. מי שאינו רוצה להתעורר מן החלומות באספמיה, דינו שישקע ברפיסות נוכח האתגרים העצומים העומדים בפני ישראל.
למרות שבעת כתיבתן של שורות אלה עדיין לא פורסם ההסכם המלא ונספחיו אלא עקרונות מנחים בלבד, ניתן לקבוע שבמצב שנוצר, במיוחד השינוי המהותי ביחס הממשל החדש של אירן בראשות רוחאני, למעצמות, ההסכם הוא הרע במיעוטו. יש להתייחס בחשדנות רבה מאוד להתנהלות המעצמות לאחר ההסכם, כי ההסכם עצמו אינו חשוב אלא יישומו. ההיסטוריה מלאה במעשים אוויליים. עם זאת, חייבים לבחון את המעצמות בעת שתידרשנה לממש את הבטחותיהן מול אירן. זהו המבחן העיקרי.
לישראל תפקיד מרכזי בעתיד הקרוב והרחוק בעניין זה. למרות כל האמירות והמהלכים הבלתי חכמים, בלשון המעטה, שנעשו על-ידי ראש הממשלה כלפי ממשל אובמה, ארה"ב תישאר היחידה, בטווח הנראה לעין, שתוכל להבטיח שישראל תתקיים בביטחון ושאירן לא תוכל לממש את זממה הגרעיני כלפיה. אם הטון יוחרף, אם נתניהו יסבור שהקונגרס האמריקני יסכל את ההסכם כולו, אנו צפויים להפתעות בלתי נעימות בעליל. הקונגרס האמריקני לא יוכל לכפות על כל המעצמות החתומות על ההסכם לא לקיימו. זו אוטופיה או ספין תקשורתי שנועד להרדים את הציבור.
הקונגרס לא יוכל לחייב את הנשיא הנוכחי או זה שיבוא אחריו להטיל וטו על קיום ההסכם על צדדים אחרים. אני מעריך שגם בהתמודדות הזו מול הקונגרס, ידו של אובמה תהיה על העליונה. המצב בכללותו בארה"ב, כולל הבחירות ההולכות וקרבות, המאבק בין הרפובליקנים לבין הדמוקרטים על הנשיאות, כל אלה יחד לא יאפשרו עריקה של דמוקרטים אל מחנה הרפובליקנים בקונגרס כדי למנוע את אישורו או לבטל את הווטו הנשיאותי, אם וכאשר יידרש לכך.
ישראל מחוץ לגדר
ואם בנושא היחסים בין ישראל לארה"ב בסוגיית אירן עסקינן, חייבים להתייחס ללקחים שיש להפיק מהתנהלותה של ישראל הרשמית כלפי ארה"ב. למדנו על בשרנו שלמרות עוצמתה של ישראל והשפעתה הרבה, אולי אפילו הבלתי פרופורציונלית בהשוואה למדינות גדולות ומשמעותיות אחרות, התנגשות חזיתית בין ראש ממשלת ישראל לבין נשיא ארה"ב היא טעות איומה. היו שזלזלו, אפילו לעגו לאובמה, וחיפשו כל דרך להביכו בביתו פנימה.
גלי ההדף של הנאום המפורסם של נתניהו בקונגרס האמריקני בניגוד גמור למה שאובמה ביקש, הורגשו היטב ועוד נרגיש אותם עד סוף הקדנציה שלו. השפלת הנשיא, השפלתו של שר החוץ
ג'ון קרי, פעילות בתוך ארה"ב שנראתה לאמריקנים כהתערבות בוטה בפוליטיקה הפנימית האמריקנית, יחסים מעורערים מאוד בין אובמה לנתניהו - כל אלה גרמו לתוצאות הרות אסון. השחצנות הישראלית הכה מוכרת היכתה שוב ולא לטובה. ולא רק כלפי ארה"ב הממשלה בישראל, וגם חלק גדול של הציבור, התייחסו בצורה בלתי ראויה, אלא גם כלפי מעצמות מערב-אירופה.
כמה פעמים שמענו על הצרפתים האנטישמים שאין מה לדון עמם על שום דבר? והנה דווקא שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, בן להורים יהודים שהתנצרו, הציג את העמדה הקשוחה ביותר בשיחות לקראת ההסכם עם אירן. גם מנהיגי אירופה האחרים התבטאו לא אחת שלא יתנו את ידם למהלך שיש בו כדי לסכן את ביטחונה וקיומה של ישראל. שום דבר לא שכנע את ישראל. התוצאה הייתה מאבק איתנים, יצרי מאוד, בין ישראל לבין מעצמות אירופה. האם ישראל הרוויחה מכך? התשובה היא לא רבתי.
כישראלי התביישתי לראות את ישראל מבודדת מדינית באחת הסוגיות המרכזיות עבורה. לראות את המשלחת האירנית לצד משלחות המעצמות, לראות את החיוכים המלאכותיים, ולדעת שישראל מחוץ למשחק בכלל, זה היה מבזה. במקום שישראל תהיה שותפה נאמנה למהלכים כלפי אירן, להיות המשפיעה על נציגי מדינות המערב, היא הוצאה אל מחוץ לגדר תוך מידור ברור וחד. זו תוצאה איומה.
אווירת הנכאים האופפת את אזרחי ישראל היא תולדה של מסע ארוך של דמוניזציה שמא בעתיד הנראה לעין ישראל תימחק מעל פני האדמה. זה לא יקרה. עלינו ללמוד את הלקחים ולפעול בשום שכל במצב שנוצר. עדיין לא מאוחר. המסע הזה עוד ארוך. אם מנהיגי ישראל ידעו להתגבר על דחפים ופעילות אימפולסיבית, אם לא נתנהג בשחצנות וביהירות, אם לא נבודד את עצמנו לדעת, יש סיכוי שאווירת הנכאים תשתנה. יש לקוות שכך יקרה. למנהיגות תפקיד מכריע בכך.