ה-14 ביולי צויין במשך 226 השנים האחרונות "כיום הבסטיליה" - יום נפילת בית הכלא בפריז בידי העם שמרד במלך לואי ה-16 בשנת 1789. נפילת הבסטיליה מסמלת את נפילתן של המלוכה והעריצות ואת הקמת הרפובליקה, מדינת העם, המבוססת על ערכי החרות. לכן צרפת חוגגת ביום זה את חגה הלאומי. מהפכת העם הצרפתי הייתה הסמל והדוגמה לעמים רבים אחרים שנטלו גם הם את גורלם בידיהם, ולכן ניתן לראות את ה-14 ביולי כיום שפתח את העידן הדמוקרטי, שלטון העם האמיץ שהכניע את העריצות, חיסל את הדיקטטורה וייסד את המסגרת הדמוקרטית שבה מנהל העם את חייו בעצמו מתוך חרות וחופש.
226 שנים עברו, ובאותו יום בדיוק, 14 ביולי 2015, חתמו נציגי כמה עמים דמוקרטיים - וצרפת בתוכם - יחד עם נציגי מדינות פחות דמוקרטיות, רוסיה וסין, הסכם כניעה של העולם הדמוקרטי לעריצות של אירן, נתנו אישור לשאיפותיה להשיג הגמוניה אזורית ואולי אף מעבר לכך, תוך שהן מתעלמות מהתפקיד ההרסני שממלאת מדינת האיותאללה בארצות כמו תימן, סוריה, עירק ולבנון.
החמור ביותר מבחינה מוסרית הוא המקרה הסורי: אירן תומכת בגלוי באסד, ואת מלחמתו למען שמירת שלטונו מנהל מפקד "כוח קודס" האירני, השולט באופן מלא על כל הכוחות הלוחמים למען המשטר הסורי: חיזבאללה, "מתנדבים" אפגנים שהוכרחו לבוא לסוריה מאירן ושרידי הצבא הסורי. העולם רואה ושומע את קולות הרצח ההמוני שמבצעת אירן באזרחי סוריה, והעולם שותק. ההסכם שנחתם כלל אינו מזכיר את הטרגדיה הסורית הנוראה שבה נוטלת אירן חלק פעיל ועיקרי.
אירן הרסה את המדינה הפסבדו-דמוקרטית היחידה שהייתה בעולם הערבי, לבנון. אירן חימשה את המיליציה השיעית, חיזבאללה, ובכך הפרה את האיזונים הרגישים בין העדות והפכה את לבנון למדינה בשליטת איש אחד,
חסן נסראללה, שב-2006 לא היסס להטיל את המדינה למערכה והביא להרס התשתיות ולאלפי הרוגים. המערב, אביר הדמוקרטיה, לא דרש מאירן לחדול מהרס לבנון.
כניעה מצמררת
אירן מנסה להפוך את תימן לעוד מדינה גרורה כדי להשתלט על מיצרי באב אלמנדב ולאיים על סעודיה מדרום. כדי להגן על עצמה, הקימה סעודיה קואליציה של מדינות ערביות, וכתוצאה מכך הפכה תימן לשדה מערכה שבו נהרגו עד עתה אלפי בני אדם. ההסכם שנחתם עם אירן אינו דורש ממנה לכבד את ריבונות תימן ואת המערכת הפוליטית השבירה שלה.
אירן אינה מסתירה את כוונתה לחסל את ישראל, ולכן ההסכם איתה אינו פחות מאשר סכין שנועצות מעצמות המערב בגבו הקולקטיבי של העם היהודי. מוזר שדווקא גרמניה, מכל המדינות, ממלאת חלק פעיל ומרכזי במתן היכולת לאירן לעשות ליהודים את מה שהיטלר לא סיים.
השלטון האירני מנהל את מדינתו באגרוף ברזל, במרתפי עינויים ובמנופים שבהם תולים עבריינים בכיכרות הערים. זהו משטר המלקה נשים ברחוב אם הן מעזות ללכת בלבוש שאינו על-פי דרישות המשטר. ההסכם שנחתם עם אירן אינו מציב שום דרישה ממנה לכבד זכויות אדם, חירויות פוליטיות וזכויות מיעוטים ונשים. ההסכם מכשיר ומקבל את המשטר האירני, המזכיר מאוד את שלטונו של לואי ה-16, אל תוך משפחת העמים של המאה ה-21.
ב-14 ביולי 2015 - "יום הבסטיליה" השנה - בגדו צרפת, בריטניה, גרמניה וארה"ב בערכי הדמוקרטיה, החרות ושלטון העם, בהעניקם לאחד המשטרים החשוכים, האלימים והאנטי-דמוקרטיים הגדולים ביותר בעולם את הרישיון להתקדם בתוכנית הגרעין שתביא אותו להשליט את מרותו על שכניו, ולייצא מוות והרס לכל חלקי העולם, כפי שהוא עושה מאז 1979 בסיסמה של "יצוא המהפכה".
יש מספר סיבות לכניעה זו של עמי המערב:
- רצונו העז של הנשיא האמריקני ברק אובמה להיכנס לספרי ההיסטוריה כמי שעשה דבר חיובי אחד לפחות למען השלום בעולם, אחרי שקיבל את פרס נובל לשלום.
- הלהיטות של מדינות אירופה לפתוח את השוק האירני בפני התעשיה האירופית המדשדשת, ולצקת מיליארדים לכלכלה הקפואה של האיחוד האירופי.
- אמונה חסרת בסיס שניתן לפקח על נסיונותיהם של האירנים להשיג נשק גרעיני, כשעל-פי ההסכם אין לאף אחד זכות להיכנס למתקנים החשודים ללא האישור של שלטונות אירן.
- תקווה שבעוד 15 שנה - אחרי תום תקופת הפיקוח - תהפוך אירן למדינה שוחרת שלום.
העולם הערבי לא יישב בחוסר מעש
במהלך היום שעבר מאז החתימה על ההסכם שמרו שליטי ערב על שקט, ודאי בהשוואה לקולות היוצאים מישראל. יש לכך כמה סיבות:
- בעולם הערבי, גבר אמור לשמור על קור רוח גם נוכח צרה ובעיה, שכן צעקנות ורגשנות נתפסות כתכונה נשית. שליטי ערב משתדלים להקרין רצינות וענייניות כי זה צו תרבותי, קוד התנהגות מחייב. הסעודים פועלים על-פי כלל זה באדיקות יתרה.
- שליטי ערב מבינים ש"זה מה שיש" ומנסים להפיק מהמצב את המיטב: ראשי מדינות-ערב שולחים מברקי ברכה לנשיא אירן, לא כדי להביע את תמיכתם בהסכם, אלא כדי לא להיכלל ברשימת אלה שלא שלחו מברקי ברכה...
- סעודיה מזהירה מפני מרוץ חימוש גרעיני, אחרי שמימנה את תוכנית הגרעין הפקיסטנית, מתוך הבנה שבמקרה הצורך היא תצטייד במה שנדרש.
- מדינות ערב, בעיקר סעודיה ואמירויות המפרץ, יגבירו את הסיוע הכספי והלוגיסטי שהן מגישות למורדים בסוריה, ואולי אף ל"מדינת האיסלאם", כדי לקצץ את הזרוע הסורית-לבנונית של התמנון האירני.
- טורקיה הסונית גם היא תתרום תקופה הקרובה את חלקה למאמץ האנטי-אירני, באמצעות סיוע גדול יותר לארגונים הנלחמים באסד, משטרו ועדתו.
- סביר להניח שסעודיה והאמירויות יגדילו את הסיוע שהן מגישות לסונים בעירק כדי שאלה יגבירו את פעילותם האלימה נגד הממשלה השיעית שבה שולטת אירן כמעט לחלוטין.
- סעודיה והאמירויות יגבירו את אספקת הנפט לשווקים, שממילא מוצפים, כדי להוריד עוד את המחיר שאירן תקבל עבור הנפט שההסכם יתיר לה למכור. הורדת המחיר תהפוך לבלתי כדאית השקעה כספית בפיתוח שדות נפט חדשים באירן, וכך יקפיאו סעודיה והאמירויות חלק מההשקעות הזרות באירן.
- סעודיה והאמירויות יגדילו את הסיוע שהן מגישות לגורמים מורדים באירן, ובעיקר המיעוטים הבלוצ'ים והכורדים, שהם סונים, כדי שהללו יגבירו את מאבקם נגד המשטר האירני בתקווה שויביאו לנפילתו.
- סעודיה והאמירויות יעלו בדרגה את מימונם של ארגונים אופוזיציוניים אירניים, ובראשם "מוג'אהדין-ח'לק", כדי שאלה יגבירו את מאמציהם למצוא באירן מתקנים סודיים שבהם מפתחת אירן נשק גרעיני. בעבר חשפו לעולם ארגונים אלה כמה אתרים אירניים סודיים, שאת קיומם "שכחו" האירנים לגלות לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, למרות שהם מחויבים לעשות זאת על-פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני שעליה חתמה אירן.
- צפוי כי סעודיה תגביר את הפיקוח על המיעוט השיעי בממלכה, כדי למנוע כל השפעה של אירן על ציבור זה. הדבר עלול להגביר את המתח בין סעודיה ועולי הרגל האירנים שיבואו לחג' במכה. בעבר היו התנגשויות דמים בין עולי הרגל האירנים והשלטון הסעודי.
ולכבוד שקיעתו של העולם לעידן אירני סוער ומסוכן, נותרת רק השאלה מתי יקבלו
ג'ון קרי וג'ואד זריף פרס נובל לשלום.
