וינה, הארבע עשר ביולי, 2015 - נחתם הסכם המעצמות עם אירן. שבוע בלבד לאחר מכן מתעוררות המעצמות לבוקרו של יום חדש בעולם חדש, נכונים למשימה נוספת המונחת על שולחנם - הסדר בין ישראל לפלשתינים.
היצרים מתלהטים כשמדובר על ישראל. שרת החוץ האירופית מוגריני שופעת חיוכים, עוד מרגע חתימת ההסכם עם אירן. היא מצהירה על אמונתה ביעילות ההסכם בכל הקשור לביטחון ישראל. שר החוץ האירני זריף איננו מסתיר את חיוכו אף הוא, זהו עידן חדש. עידן שבו אירן אינה נושא לוויכוח, היא כבר איננה מדינה במבחן. נשיא ארה"ב אובמה משדל ומשכנע, אך גם מאיים. זהו עוד הישג לפני סיום כהונתו. חצי עולם צוהל, הכיכרות מלאים.
התנהגות המעצמות בשבוע שחלף הייתה שקופה מדי, מלאה אותות אזהרה אדומים. מומחי שפת גוף בוודאי הבחינו בסימני לחץ לא מוסברים, ובהתרגשות יתר, ואחרי החתימה - בהקלה ובאנחת רווחה. זה היה נראה כמו עסקים בשוק השחור - במהירות לפני שיהיה מאוחר מידי, לפני שיימצא העוול, ויתגלו החורים. ההתנהלות הייתה פזיזה, ובלתי מתוקנת. מה גם שהמושפעת העיקרית מן ההסכם הזה - לא נכחה שם, כמו שרבים וטובים כבר הדגישו.
הפסיכולוגיה מאחורי הדברים היא פשוטה. המעצמות דואגות לעצמן, הן מחתימות מדינות על דברים שהן מעולם לא היו חותמות בעצמן. הן מדליפות את הגז לא לפני שהן עוטות על פניהן מסכות מגן.
האיחוד האירופי מחליט לטובתו בלבד, הוא פועל מתוך האינטרסים האישיים שלו, ופעולותיו האנטי-ישראליות שנקט לאורך השנים מוכרות לנו היטב. התערבותו המתמדת בענייני החוץ והפנים של מדינת ישראל הוכחה כבלתי יעילה ואף מזיקה.
בכל הנוגע לארה"ב - ח"כ מיכאל אורן ניתח זאת נכונה: "האמריקנים מנסים להשליך על המזרח התיכון את התרבות שלהם. הם מסתכלים על המזרח התיכון - ורואים את עצמם." לדבריו אוסיף, שלא זו בלבד שהסתכלותם מוטעית, אלא שהם מתעלמים מהתוצאות ההרסניות הנגרמות כתוצאה ממנה, ולו בכדי להשיג רווח לעצמם.
והשאלה עדיין נשארת - מדוע ברק חוסיין אובמה מיהר? מדוע הוא רואה באירן פרטנר לשלום גלובלי, בשעה שכל מדינות ערב כבר נוכחו לראות בה טרור?
העולם המערבי טוען שהוא שוחר שלום, אך זהו שלום מדומה. כי זהו שלום המבוסס על יסודות מעוותים, שלום המושתת על מניעים נסתרים.
