חוק יסוד בכלכלה קובע כי המחיר של מוצר או שירות נקבע לפי האיזון בין ההיצע - כמות המוצר או השירות הקיימים בשוק, לבין הביקוש - שהוא מידת הדרישה למוצר או לשירות מסוימים. מן הבחינה הזו תל אביב מצויה כיום בסטטוס יוצא דופן ויחיד במינו שבמסגרתו הביקוש לדיור הולך ומצטמצם בגלל תחילת הכאוס והעומס התחבורתי הצפוי להיווצר עם תחילת בנייתה של הרכבת הקלה. אם אומנם כל התחזיות הנוראות עומדות להתממש ולהימשך שנים לא מעטות, חייב כל מי שעיניו בראשו להימלט מתל אביב ולמצוא לעצמו מקום-עבודה או מגורים חלופי. ברור שאחת התוצאות המיידיות של מנוסה שכזו תוביל לירידה בביקושים לדיור בעיר ולצניחה דרסטית במחירי הנדל"ן, אם בכלל יהיה להם ביקוש. במקביל תיווצר המראת מחירים דרסטית בערי גוש-דן הסובבות את מדינת תל אביב.
איש אינו יודע לחזות כיום כמה זמן באמת תימשך הקטסטרופה התחבורתית בתל אביב. אולי צודקים החוזים ואולי הם רק הוזים. דבר אחד צריך להיות ברור - לא יהיה זה מוגזם להניח, כי הבלגן יימשך עשור לפחות ועל כן מי שרוצה להציל את עצמו עד יעבור זעם, חייב למצוא לעצמו פתרון מגורים או תעסוקה חליפי. פתרון כזה מצוי בגדה המזרחית של נתיבי איילון בקטע שבין יד אליהו בדרום לצומת עלית בצפון. מכל נקודה לאורך התוואי הזה ניתן להגיע אל לב תל אביב בהליכה רגלית או באופניים. נסיעה ברכב במסלול כזה תהיה בלתי אפשרית. סביר להניח כי מחירי הדיור והמשרדים באזור יעלו ולכן כל מי שיקדים לרכוש או לשכור נכסים - יזכה.
שאלה מכרעת שמתכנני הפרויקט עדיין לא מצאו לה מענה היא: מה יהיה גורלם של העסקים שיינטשו והיכן ימקמו את עצמם, או שפשוט ייאלצו לפשוט את הרגל. או: איך יוכלו צרכני התרבות להגיע בשעות הערב לאתרי הבידור - קולנוע, תיאטרון, תזמורת, אופרה ועוד.
כך או כך, למשך שנים לא מעטות תחדל תל אביב להיות מה שהייתה עד עתה ותהפוך לעיר נטושה שאולי לעולם לא תוכל לחזור לימי גדולתה. סביר מאוד להניח שאוכלוסיית ישראל תיאלץ למצוא לעצמה קן חדש בערי הפריפריה של גוש-דן - בדרום, במזרח ובצפון.
בינתיים נראה, כי מי שהשקיע את מיטב כספו בנדל"ן התל אביבי יפסיד בגדול, ומי שירוויח יהיו העכברושים ואולי גם הנחשים שלרשותם יעמוד שפע של אתרי מגורים נוחים בתל אביב, כולל מצבורי אשפה עתירת ויטמינים שאיש לא יצליח לפנות אותה במועד.
