כולנו ראובן ריבלין

אני מצר, שבריאותי מנעה ממני מהיות עם מאות האזרחים שבאו היום ששי להביע הזדהות עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין. אודה, שאינני תמים דעים עם השקפת עולמו המדינית, אך אני ירא ממציאות, בה כבר חודשים רבים מתנהל שיח אלים ומבזה נגד נשיא המדינה בעיקר ברשתות האינטרנטיות. תמונות של נשיא מדינת ישראל במדי קצין נאצי עם כתוביות "בוגד", "ערבי מסריח", "נשיא של ערבים" ועוד . לכן רציתי להיות עם המבקשים להביע תמיכה בנשיא, להביע סלידה משטף חצי רעל מילולי הנורים לעבר נשיא מדינת ישראל. אלימות מילולית, שיש בה התרת דמו של אזרח הסובר אחרת, הפכה לנורמה בשיח שלנו. היא כבר גבתה מחיר יקר. מפגין שסבר כי שתי מדינות לשני עמים זה מוצא הכרחי לחיינו, שיח אלים נגדו ונגד ההולכים עמו ברחובות ירושלים הסתיים ברציחתו. אלימות מילולית - רווית התרת דם של ראש ממשלה, שסבר כי הפתרון הוא הקמת שתי מדינות לשני העמים על אותה כברת הארץ בה אנו חיים - הייתה חממה לפעילותו של רוצח ראש הממשלה . שפת האלימות המילולית הפכה לשפת רצח, ורוצחו של רבין, הכלוא מאחורי סוגר ובריח, צובר תאוצה של אהדה בציבורים רבים בארצנו. לא באתי אל בית הנשיא ביום שישי, אבל חזרתי אל מערכת הבחירות האחרונה, בה המילה בוגד נישאה בפי שרים ובפי מוסתים כנגד פעילי מפלגות או ארגונים, שסברו אחרת. לא באתי אל בית הנשיא ביום שישי, אך מצאתי עצמי חוזר שנה לאחור, כשהגעתי לכיכר השלום ברחבת הסינמטק בתל אביב לעצרת של פורום הורים שכולים ישראלים ופלשתינים לכבוד יום האישה. בקצה הכיכר נקלעתי לדיאלוג בעל אופי של מונולוג עם קבוצה של חניכי תנועת בני עקיבא. תנועה חינוכית מאוד מוערכת. למעשה רק קבוצת החניכים דיברה. הדיבור היה רהוט והלהט נתן את הטון. החניכים דיברו ואילו אני גם לא ניסיתי להשחיל מילה לעבר מפלי נהרות המלים שהוטחו לכתובתי. למעשה חזרה על עצמה מילה אחת "בוגדים". "בוגדים דינם מיתה"!!! "אתם מדברים עם ערבים - אתם בוגדים", "אתם מבקשים כאן בכיכר לדבר עם אויבים ... אתם מביאים לכאן פלשתינים", "אתם בני מוות" לצערי, לא הצלחתי להשחיל את המשפט המבוקש - "שכל פלשתיני שהגיע לכיכר הוא אב שכול. יחד ניצבים כאן הורים שכולים פלשתינים ויהודים המדברים שלום, ואין כאן שיח של בוגדים". כאב לי, איך חניכי תנועת נוער חינוכית ערכית יכולים להוציא את המשפט "בני מוות הנאספים כאן". אי-אפשר היה שלא לרצות לחבק את להט הנעורים של אותם חניכי בני עקיבא, שדיברו אלי מדף מסרים שחצוב מדם לבם. הצטערתי, שללהט הכן שלהם חלחלה המילה בוגד כלפי מי שמוכן לשוחח עם הפלשתינים. אני רק רציתי להשיח לעברם גם מהכתוב בתלמוד הבבלי,גיטין, נו, א-ב על רבן יוחנן בן זכאי, שבעיצומו של המצור, עת ירושלים נצורה וצבא רומא מכל עבר, יוחנן בן זכאי מדבר עם אויב מר, וההיסטוריה הוכיחה שהוא לא בגד. השיח של רבן יוחנן בן זכאי עם האויב יש לו מקום של כבוד בכתובים - "תן לי יבנה וחכמיה, שושלת רבן גמליאל ורופאים שירפאו את רבי צדוק". הכאיב לי מאוד להט פסקני של אותם חניכי בני עקיבא, שקבעו כי כל הנאספים כאן בכיכר הם בוגדים, מעצם העובדה שהם מוכנים לשוחח עם האויב. "עם אויבים לא מדברים" פסק להט הנעורים של אותם חניכים. הצטערתי, שלא יכולתי למנות את הישגי רבן יוחנן בן זכאי שדיבר עם אויבים, והישגיו על-פי המסורת: המשך פעילות ההנהגה הרוחנית; קיום מרכז רוחני אחד עתידי פורה ויוצר, שיהיה חלופה לירושלים החרבה; הצלת רבי צדוק שהתענה בצומות וסיגופים. מהמשנה שהובאה בשקלים א,ד, נראה, כי למהלכיו של רבן יוחנן בן זכאי הייתה אופוזיציה מתלהמת אופוזיציה שראתה בדיאלוג בין יוחנן בן זכאי לבין רומא - בגידה ברוח הלחימה, תקיעת סכין בגב האומה, עוכר ישראל. רבן יוחנן בן זכאי הנחיל לנו במיכלתא דרבי ישמעאל את המלים הבאות: "אבנים שלמות תבנה(דברים,כ"ו 6) - אבנים שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים,

שלום בין איש לאיש

שלום בין עיר לעיר

שלום בין אומה לאומה

שלום בין ממשלה לממשלה

שלום בין משפחה למשפחה...." במרוצת ההיסטוריה קמו מנהיגים קנאים כמו שמעון בר גיורא ויוחנן מגוש חלב שדנו לשלילה מוחלטת את פועלו של רבן יוחנן בן זכאי. הם האשימו אותו שהוא לא העדיף את המדינה, אלא העדיף את התורה על פני המדינה. לא הצלחתי לומר לחניכי בני עקיבא, שאני רואה במחנה השלום בישראל ממשיך דרכו של רבן יוחנן בן זכאי. שפיות מדינית על פני התלהמות. מתינות על פני קנאות. כשמפנים מבט לעבר ההיסטוריה אין חולק שדרכו של רבן יוחנן בן זכאי הצילה את העם היודי מהכחדה. אבל לצערי, המחנה הלאומני, הממשיך את דרכם של הקנאים, אויביו של רבן יוחנן בן זכאי, הוא שמתנחל בלבבות. אני מצר, שהשיח הרווי בשימוש במילה בוגדים עולה מפי שרים ושוטף את הרחוב שלנו. במילה הזו אני מבקש להחזיר את כולנו לערב חורבן הבית הראשון. פשחור בן אמר הכוהן, נגיד בבית אדוני הכה את ירמיהו הנביא וזרק אותו לבור כלא בשער בנימין, כי ראה בדבריו נגד המלחמה דברי בגידה. דמותו של פשחור עולה היום מנבכי ההיסטוריה. היא צורחת ברחובות הערים בשנת 2015, אני שומע את פשחור מגרונם של אלפי המגיבים נגד נשיא המדינה. ירמיהו הנביא יצא באומץ נגד אורנטציות מיליטאריסטיות, ואפילו בעיצומה של המלחמה הפגין נגדה. הרוח הלאומנית, כביכול פטריוטית, זעקה לעברו בוגד!!! את הצעקות האלו אנחנו שומעים גם היום.