מדינת ישראל ירשה בהקמתה שירות מדינה מקצועי, ענייני, תכליתי ולא פוליטי, מהמנדט הבריטי. בשנים 1948-1977, מפא"י ההגמונית, דאגה לאיוש שירות המדינה באנשים מקורבים וחברי מפלגות הקואליציה וכך שיבשה את ממלכתיותו. באותה תקופה לא נאסרה באופן מוקפד בתקשי"ר פוליטיזציה בשירות המדינה. גלי העלייה לישראל שנקלטו באותה תקופה בשירות המדינה הביאו ליצירת נורמות שירות לא מקצועיות ויעילות.
תהליך שינוי כיוון המטוטלת והמחזוריות התחיל בשנות השבעים בתקופת
יצחק רבין שהתחיל להעלות את המשק על פסי ה"גלובליזציה", ה"אמריקניזציה" וה"אירופיזציה" הניאו-ליברליות. הדבר צבר תאוצה לאחר מהפך "
הליכוד" ב-1977. זה השתלב בתהליך מעבר ישראל ממדינה מתפתחת למפותחת.
שירות המדינה עבר תהליכי שינוי אבולוציוניים, שקבעו הסדרים לממלכתיות, לדה-פוליטיזציה, דה-נפוטיזם, מקצוענות, שרותיות, יעילות, איכותיות ומצויינות - הכל תוך שימת דגש על מניעת ניגודי אינטרסים. הכל תוך העצמת משמעת, אתיקה ותקינות וכן אבטחת מידע ושמירת זכויות קניין רוחני של המדינה על-ידי עובדיה. הדגש בפעילותם של העובדים עבר ל"עבודת צוות" בפרויקטים עם "שכר עידוד מערכתי" בארגונים משוטחים ורזים חסרי מדרגיות לפי ייעוץ ארגוני לרפורמות ארגוניות וניהוליות.
הדבר כלל גם הגמשת שירות המדינה על-ידי העסקת: עובדים, מיקורי חוץ, משתתפים חופשיים, ספקים ונותני שירותים במגוון צורות התקשרות והעסקה. כל זאת בניגוד לעבר שבו הועסקו עובדים אך ורק במכרזים קבועים עם תקן בתקציב המדינה ופנסיות תקציביות.
כיום העובדים המועסקים בהעסקה ישירה בדור א' וב' מועסקים בתנאים שונים ללא פנסיה תקציבית ובחלק מהמקרים ללא תקן בספר התקציב. התהליך היה חיוני לצורך צמצום שירות המדינה כדי להקטין את הוצאותיו וליעלו. הכל נעשה תוך כדי העברת עיקר הפעילות במשק הישראלי מהמגזר הממשלתי-ציבורי למגזר העסקי. בוצעו: הפרטות, רפורמות ארגוניות, כולל תיאגודים, מיקורי חוץ באמצעות נציבות שירות המדינה וחוקי ההסדרים במשק. הממונה על השכר והסכמי העבודה הקיבוציים במשרד האוצר הפך לפונקציה מרכזית מול נציבות שירות המדינה. נש"ם שינתה את דגשי פונקציות פעילותה לפי ייעוץ אירגוני שהיא מקבלת מחברות ישראליות ובינלאומיות כמו מקנזי. מבחני השמת עובדים לפי התאמה אישיותית לפרופילים תפקודיים הנדרשים לכל תפקיד הפכו לנורמה בנש"ם.
השינויים המתוארים במינהל הציבורי ושירות המדינה כוללים הן את דרגי המינהל הבינוניים והנמוכים והן את הבכירים ברמות הממלכתיות-ממשלתיות-ציבוריות. לגבי איוש הבכירים הממלכתיים והממשלתיים. נקבעו מגוון ועדות מכרזים שכוללות גם "ועדות איתור". זה איפשר לשרים בדרג הפוליטי מקבל ההחלטות לבחור פונקציונרים בכירים מבין מספר מועמדים בעלי כישורים מתאימים ממלכתיים ולא אידיאולוגיים שהציעו הוועדות. לא תמיד הם ממנים את אחד ממומלצי הוועדות - כמו במקרה נציב שירות המדינה הנוכחי. לאחר הבחירה יש צורך באישור ועדה ציבורית-משפטית בראשות שופט עליון בדימוס (טירקל), שבודקת נקיון כפיים והעדר ניגוד אינטרסים של המועמדים.
שרים יכולים למנות מנכ"לים, באישור ה
ממשלה לאחר בדיקת נקיון כפיים והעדר ניגוד אינטרסים בוועדה. כן יכולים שרים למנות מספר מוגבל ביותר של "משרות אמון" של עוזרים ויועצים. אלה באים והולכים איתם.
הדברים הלכו והתגבשו תוך מעורבות נציבות שירות המדינה המקצוענית בתחום משאבי האנוש בשירות המדינה ובשירות הממלכתי וכן תוך מעורבות הדרג הפוליטי שהפנים כתוצאה מהחלטות והנחיות היועץ המשפטי לממשלה וכן מפסקי הדין של בג"ץ שיש צורך לפעול בתקינות משפטית, אתית, ערכית ונורמטיבית כדי לא להסתבך.
בתקופות הקדנציות הרצופות השנייה-השלישית והרביעית של
בנימין נתניהו עוברים עקרונות אלה תהליכי שחיקה אינטנסיביים. זה נובע בין היתר ממעורבות-יתר של נתניהו בתהליכי איתור בכירי המערכת המועדפים עליו, כדי להקל עליו למשול. מדובר גם בתפקידים ממלכתיים בכירים שאינם מוכלים באופן חד-משמעי בשירות המדינה.
נתניהו גם מכופף את הדרג המקצועי כפי שקורה במתווה הגז הטבעי. נתניהו לא לבד.
משה כחלון מחרה ומחזיק אחריו בנושאי נדל"ן. התהליך האמור לעיל בעייתי גם כתוצאה ממעורבות הולכת וגוברת של התאגידים הגלובליים - שחקני הכלכלה הניאו-ליברלית בנעשה בישראל עקב מעורבותם המתעצמת כאן. זה יוצר חשש לכאורה להיווצרות יחסי הון-שלטון.
כל האמור קורה למרות שדווקא בשל האצת תהליכי ההפרטה, האיזרוח, הרפורמות האירגוניות והניהוליות, המכרזים, הזכייניות ומיקורי החוץ בישראל במסגרת חוקי ההסדרים במשק, ו"מתווים" כמו זה הנוגע לגז הטבעי - נוצר הצורך בהגברת הרגולציה ההסדרית וכן של הנראות והשקיפות ו"שלטון החוק". זה כולל חיזוק רגולציות ההגבלים העסקיים, הגנת הצרכן ותקינה.
הרגולציה צריכה להיות מקצועית-ממלכתית ועניינית - נטולת פוליטיקה ואידיאולוגיה, ולהיות מובלת על-ידי מקצוענים כמו: יועצים אירגוניים, תקציבאים, חָשָבים, מבקרי פנים, כלכלנים, עו"דים, סטטיסטיקאים,
מבקר המדינה, וכן עובדי ציבור בכירים בעלי גישה ממלכתית, שאינם נגועים בניגוד האינטרסים. זה נדרש כדי שייווצר איזון מקצועי-ממלכתי לדרג הפוליטי-אידיאולוגי (האידיאולוגיה הכלכלית היא ניאו-ליברליזם קיצוני).
כל האמור נגזר גם מכללי הרגולציה הגלובלית הנדרשת לפי כללים, הנחיות והוראות ה-
OECD, חברת דירוג האשראי וקרן המטבע הבינלאומית. מדינת ישראל נזקקת מאוד לעמדתן החיובית כדי לפתח בשגשוג הולך וגובר את כלכלתה הגלובלית מוטית סחר החוץ היצוא והיבוא גם יחד.
