פעם אמרו שהבג"ץ הוא סניף של מרץ, היום אפשר לומר כי מרץ זה סניף של הבג"ץ. הבג"ץ שבשלטון יש לו גרורה בכנסת, אבל החלטותיו, והתערבותו בכל דבר ועניין, הן מוחלטות.
שוב נוכחנו בהתערבותו בנושא המסתננים, זו הפעם השלישית, כשהוא איננו מתייחס להחלטות הכנסת, שם עצמו מעל המחוקק, והוא כרגיל קובע "מה נכון ומה לא", שהרי פשוטי עם כ-120 הנבחרים אין שיקול דעתם, כשיקול כבודם.
וכך קוצרה תקופת השהייה של המסתננים במתקן חולות מעשרים חודשים ל-12 בלבד. ולא מעניין את השופטים הנכבדים שתושבי דרום תל אביב משלמים מדי יום את מחיר החלטותיהם, שצביונה וזהותה של המדינה מטשטשים, שבעקבות החלטות שכאלה, יבואו עוד רבבות מסתננים, שישהו בתנאי קייטנה שנה אחת, כשהם מקבלים את כל צורכיהם, ואז יצאו לערי ישראל החלשות, היכן ששופטי בג"ץ, אינם מתגוררים.
אריאל שרון בטרם מעלליו הכתיבו את התנהלותו, כינה אותם "כנופיית שלטון החוק", והוא ידע על מה הוא מדבר. אם לא היה הולך להינתקות, הם היו מגישים נגדו כתב אישום ונגד שני בניו. הוא אמר שאין זה ביטוי אלגנטי, אבל אם משהו הולך כמו כנופייה, מתנהג כמו כנופייה ומגעגע כמו כנופייה, כנראה הוא כנופייה.
ומה עושים כאשר אויבים של הכנופייה מגיעים לעמדה בכירה? הם מיד מטופלים. הם טיפלו ביעקב נאמן שמונה להיות שר המשפטים, ברפול שעמד להתמנות לתפקיד שר המשטרה, לשניהם נתפרו תיקים מזויפים, והם עפו. את
צחי הנגבי אילפו, והשאירו שני תיקים פתוחים נגדו במשך שנים, כשמישהו צופה בו, ונותן לו להבין שזה יכול להעיף בכל רגע את ראשו כמו גיליוטינה.
האם ה"נאורים" בשיחות פנימיות בינם לבין עצמם, מתאמים החלטות, מתאמים פסיקות? איך ייתכן שכל ההחלטות שלהם תואמות את עמדות השמאל? אחד לאחד?
האם הם בשיחות פנימיות ביניהם, אומרים שלמען הנאורות צריך לתפור תיקים, להפר אמונים, תמיד להעדיף את האויב, ולא משנה במה דברים אמורים? אי-אפשר לדעת עקב העדר מוחלט של שקיפות. את העיקרון של פומביות המשפט מלמדים באחד השיעורים הראשונים באזרחות, אבל כשיש מנגנון חשוך, קשה להאיר אותו.
כבר אז כאשר עלה הימין לשלטון, הם החליטו שמבחינתם זו תאונה, אבל לא בלתי הפיכה. אומנם חבל שזה קורה, אבל זה לא משנה כלל וכלל, כי תמיד אפשר להפעיל את "עוקף עם". אם יתנו לעם לקבוע, העסק מבחינתם אבוד. ולכן הבטיחו לעצמם שישלטו תמיד בלי שהמוני העם הפרימיטיבים והמסורתיים, יוכלו להפריע. עם הנוסחה של "עוקף עם" הם לא צריכים שמרץ תשיג רוב בכנסת, הם לא צריכים להיות בממשלה, אבל הם ישמרו לעצמם את הכוח הסופי לפסוק ולחייב את כל אזרחי ישראל. כך גם החליטו על טיפוחו של אחד המוכשר מכולם שיטפס מעלה, מעלה, אחד עם אמביציה, שלא יהסס להפקיע את הסמכויות מבית המחוקקים.
בית המשפט העליון, הרשות השופטת, יודעת בהחלט, שממשלה צריכה למשול ושופטים צריכים לשפוט, והיו ימים שהיא לא העזה לקחת לעצמה את הסמכויות מהעם, והיא נהגה כמו בכל מדינה דמוקרטית שכפופה לחוקים שמחוקקים נציגי העם בכנסת.
אלא שברבות השנים במוחם צץ רעיון גאוני. מומחים משפטיים מכוחותיהם יושתלו בכל המערכת המשפטית כלומר בבתי המשפט, בפרקליטות, ובמיוחד מישהו מיוחד שיטופח בבית משפט העליון, וימונה לנשיא בית המשפט. מישהו שלא יהסס לעשיית אקטיביזם שיפוטי. יחד עם הגוף החזק שיכול לשלוט במדינה, הממלכה השביעית כלומר התקשורת, יוכלו להשתלט ולהשפיע על הכול. לתקשורת יש כוח עצום והיא יכולה להכריח את השליטים בכנסת ובממשלה, מה לעשות. על כן מרץ יכולה להישאר במיעוט, אפילו לא להיכנס לכנסת, אין לכך חשיבות. מרגע שה"כנופיה" השתלטה בתחכום רב על התקשורת, על הרדיו, על הטלוויזיה, באמצעות נציגיה ועושי דברה, הכול כבר משחק ילדים. לובשי הטרנינגים יכולים ללכת כל ארבע שנים להצביע, זה כמו סוג של בדיחה, אבל המיעוט ה"נאור" באמצעות התקשורת ימשיך לשלוט במדינה. כלומר השתלטות עוינת המשלימה זו את זו. גם על המערכת המשפטית, גם על התקשורת, כאשר כל אחד מחפה על השני.
ואז מי יכול עליהם? אז מה אם אנחנו בדיקטטורה שיפוטית, דעת הקהל אינה מסוגלת להפריע, כי התקשורת כבר תדאג להפוך את בית המשפט העליון לסוג של אלילות שאסור לערער אחריו, ובית המשפט מצידו יהפוך את התקשורת לפרה קדושה, שאסור לגעת בה. וכך השלטון הקשור יחדיו בקשר שאין להתירו ישלוט כאן ח"ו לעולם ועד.
בינתיים לא נראה שמישהו מסוגל להתמודד מולם. על כן מה הרבותא עם המסתננים? הרי כל פסיקה היא לא הגיונית, יותר מרעותה, כך היה אתמול, וכנראה יהיה מחר, כל עוד הקודקודים בבית המשפט, גם במשטרה, גם בפרקליטות, גם הון, ועיתון - נותנים הטון.