ישראל תצטרך לחיות בלב מרחב גרעיני

המאבק עז היצרים בין הנשיא ברק אובמה לראש הממשלה בנימין נתניהו סביב שאלת מתווה ההסכם למניעת התגרענותה של אירן, הינו רק שאון ההתנפצות של הגלים הגבוהים המתקרבים לזירה ומתחילים להלום בה. למרות שהמאבק עדיין לא תם בפועל נראה כי כלל אין זה משנה אם הקונגרס יאפשר לאובמה לצאת מן המערכה כשידו על העליונה, או שדווקא נתניהו יהיה הזוכה. כך או כך המשמעות המעשית של ההתפתחות היא שישראל כבר נקלעה אל תוך ליבו של עידן חדש בתולדותיה ולא יהיה לה מנוס אלא ללמוד לחיות במרחב שבו ניצבת מולה אירן גרעינית שמטרתה המוצהרת בגלוי היא: השמדה הישות הציונית. מה בעצם יכולה ישראל לעשות כדי להתמודד עם המצב האסטרטגי החדש הצפוי לה. נראה כי זה הזמן הנכון לגבש מדיניות ביטחונית חדשה המתבססת על יצירת מאזן אימה גרעיני שהמסר המרכזי שלו לגבי אירן יהיה חד וחלק: מה שתנסו לעולל לנו אנחנו מסוגלים להקדים ולעולל לכם בדרך הרבה יותר מזיקה. בנושא הגרעין האירני קיימות מספר שאלות יסוד חשובות. הראשונה: באיזה טווח זמן תצליח אירן לפתח נשק גרעיני מבצעי שאותו תוכל להנחית על "מדינות אויב" כמו ישראל. כל הסימנים מעידים על כך שהזמן תם. לאירן יהיה נשק גרעיני ואולי כבר יש בידיה ארסנל אטומי, כולל אמצעים להוביל את האטום המבצעי אל המטרות הרצויות לה. השנייה: מה האפשרויות הישראליות לבלום מהלך שכזה? האם מדובר בהנחתת מהלומת-מנע על מתקני הגרעין באירן או בדרכים אחרות. על פני הדברים נראה כי האופציה של תקיפת אתרי גרעין אירניים שבה ישראל השקיעה מיליארדים, כבר עברה מן העולם. אחרי ההסכם עם המעצמות לא יהיה זה סביר שישראל תצא למתקפה. בפועל-כנראה שלא תהיה לישראל ברירה אלא לעבור לנתיב של מדיניות הרתעה חדשה, כאשר קיימות ארבע אופציות אפשריות של מדיניות כזו: האופציה הראשונה: איום ישראלי לתקוף - בנתיב אווירי או בדרך הים באמצעות צוללות - את אתרי הפקת הנפט וזיקוקו במעלה המפרץ הפרסי. ללא דלק המהווה מקור הכנסה מרכזי של מדינת האיתולות כלכלת אירן תתייבש במהירות ויכולת הקיום תיפגע קשות. האופציה השנייה: מצור ימי שיחסום את מיצרי הורמוז במוצא המפרץ הפרסי אל האוקיאנוס ההודי. רוחבו של המוצא כ-50 ק"מ בלבד, טווח הניתן לשליטה ימית או אווירית ללא קשיים מיוחדים. מצור שכזה ימנע מן האירנים את היכולת להוביל נפט או תזקיקיו אל שווקי העולם והמשמעות הכלכלית החמורה של פגיעה כזו - ברורה. האופציה השלישית: פגיעה אנושה על אתר הפקת החשמל המרכזי של אירן - הכור בבושהר. פרט לפגיעה חמורה בכושר הייצור של החשמל, פיצוץ הכור יעלה לאטמוספירה כמות משמעותית של חומרים רדיואקטיביים המסוכנים לתושבי אירן. האופציה הרביעית: היא כריתת ברית הגנה בין ארה"ב לישראל שלפיה כול צעד אירני אנטי-ישראלי ייחשב כמתקפה ישירה על האינטרסים של ארה"ב ויזכה ל"תגובה הולמת". נכון שכדי לממש אופציה כזו דרוש תיקון משמעותי של מערכת היחסים המשובשת בין אובמה לנתניהו, אבל זו אפשרות שתהיה ריאלית בעוד כשנה פלוס, לאחר הבחירות הבאות לנשיאות. ברית הגנה שכזו תוכל גם להיות בלם פוטנציאלי לכול מי שיתכנן לתקוף בירי טילים את מרכזי האוכלוסייה הישראלים בגוש-דן - אם יהיה זה ארגון חיזבאללה מגבול סוריה ולבנון או חמאס משערי עזה. אם ארה"ב תקיים התחייבויות שכזו, כשנזדקק לה, זו כבר שאלה שאין עליה תשובה ממשית. על זה כבר נאמר - אשרי המאמין.