אין זה סוד שמזה שנים שמרבית מדינות ערב מתנכלות לאחיהן הפלשתיניים ומשליטות עליהם
מעין אפרטהייד בהכפיפן אותם לסדרת חוקים מפלים, שלרוב שוללים מהם את זכויותיהם הבסיסיות.
בארצות כמו עירק, לבנון, ירדן, מצרים וסוריה מתייחסים לפלשתינים כאל אזרחים מדרגה שנייה ושלישית, מה שמאיץ רבים מהם לחפש לעצמם חיים טובים יותר בארצות-הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות אירופיות שונות. כתוצאה מכך, היום הרבה פלשתינים חשים בלתי רצויים בארצות מוצאם ובארצות ערב אחרות.
מצבם של הפלשתינים בארצות ערב החל להתדרדר אחרי שעירק כבשה את כווית באוגוסט 1990. הפלשתינים היו הראשונים ש"בירכו" את
סדאם חוסיין על הפלישה לכווית - מדינה שסייעה כלכלית לאש"ף במיליוני דולרים כל שנה. אבל הרבה פלשתינים נמלטו מכווית בגלל העדר חוק וסדר והאנרכיה הכלליתששררו בה אחרי הכיבוש העירקי.
לאחר שכוחות הקואליציה בראשות ארה"ב שחררה את כווית, כ-200 אלף פלשתינים גורשו מהאמירות עתירות הנפט, כנקמה על תמיכתם בפלישה של סדאם חוסיין לאדמתן. עוד 150 אלף פלשתינים נמלטו מכווית לפני המלחמה. הם צפו אפשרות שתהיה פלישה נוספת וחששו ממה שעלול לקרות להם עם שחרור כווית.
מרבית הפלשתינים שעזבו את כווית מרצונם החופשי או גורשו ממנה
התיישבו בירדן.
גם הפלשתינים הנמצאים כיום בעירק משלמים מחיר כבד. מאז 2003, מספר הפלשתינים שם ירד מ-25 אלף ל-6,000. פעילים פלשתיניים אומרים שהעירקים מנהלים מערכה לטיהור אתני של האוכלוסייה הפלשתינית אצלם. לדברי הפעילים, מאז נפילת שלטונו של סדאם חוסיין, מיליציות שיעיות בעירק תוקפות ומפחידות בשיטתיות את האוכלוסייה הפלשתינית, ומבריחות רבים מהם. הם גם אומרים כי השיעים מתנגדים לנוכחותם של סונים שאינם עירקים, כולל הפלשתינים, בעירק, ובמיוחד בבגדד הבירה. בנוסף, סונים רבים בעירק שהתנגדו לסדאם חוסיין נלחמים גם הם בפלשתינים כנקמה על תמיכת הפלשתינים בו.
לדברי ת'אמר משיינש, ראש "הליגה למען פלשתינים בעירק", ש
צוטט לפני כמה ימים, שפלשתינים עומדים בפני "הפרות חוק חסרות תקדים" ו"התקפות הולכות וגוברות" נגדם. הוא הזהיר כי מיליציות שונות בעירק תוקפות פלשתינים כחלק ממדיניות שיטתית שנועדה לסלק אותם מהמדינה.
אבו אלווליד, חוקר פלשתיני שחקר מזה כמה שנים את מצוקתם של הפלשתינים בעירק,
מציין כי 19 אלף מתוך 25 אלף פלשתינים בעירק כבר ברחו מהמדינה. לדבריו, הפלשתינים גם משמשים מטרות לתקיפה יומיומית, בתירוץ שהם מעורבים בטרור. לדברי החוקר, פלשתינים רבים שנפלו בשבי מיליציות שיעיות בעירק עונו באכזריות והוכרחו "להודות" במעורבותם לכאורה בטרור.
משיינש ואבו אלווליד האשימו את הרשות הפלשתינית בכך שאינה מסייעת לפלשתינים בעירק. לטענתם, כל מה שעושה הרשות הפלשתינית הוא הפרחת דברי סרק.
הפלשתינים בעירק משלמים מחיר גם על התערבותם בענייניה הפנימיים של המדינה. דבר דומה קרה לפלשתינים בסוריה, לבנון ולוב. פלשתינים מוצאים את עצמם לעתים קרובות מעורבים הן ישירות והן בעקיפין ביריבויות הפנימיות בתוך מדינות ערב, וכשהאש מגיעה אליהם, הם מתחילים לשווע לעזרה, כמו שקורה היום בעירק.
אבל המעניין ביותר זה האדישות המוחלטת שמגלים ארגוני זכויות-אדם בינלאומיים, התקשורת והרשות הפלשתינית כלפי ההתעמרות בפלשתינים בארצות ערב. הרשות הפלשתינית, שמנהיגיה עסוקים בהסתה נגד ישראל על בסיס יומיומי, אינה מוצאת את הזמן לדאוג לפלשתינים בעולם הערבי. מנהיגים פלשתיניים אומרים שהם מתכוונים להגיש בבית הדין הבינלאומי בהאג תלונות נגד ישראל על ביצוע "
פשעי מלחמה" - ב"צוק איתן" ובהמשך הבנייה בהתנחלויות. אולם כשהדברים נוגעים לעינויים ולטיהור אתני המבוצעים נגד פלשתינים בארצות ערב, כמו סוריה, עירק ולבנון, הרשות הפלשתינית מעדיפה למלא פיה מים.
נראה כי גם התקשורת הבינלאומית שכחה כי עשרות אלפי פלשתינים מתגוררים במדינות ערב השונות. הפלשתינים היחידים שעיתונאים מערביים מכירים ומגלים כלפיהם עניין הם אלה המתגוררים ביהודה ושומרון. לעיתונאי העולם לא ממש איכפת מהפלשתינים בעולם הערבי, כי זה לא סיפור שאפשר להטיל את האשמה על ישראל בגינו. ערבי הרוצח או מענה ערבי אינו אייטם הראוי לפרסום בעיתונים המרכזיים בארצות-הברית, קנדה או בריטניה. אבל כשפלשתיני ביהודה ושומרון מתלונן נגד רשויות ישראליות או נגד מתיישבים יהודיים, עיתונאים מערביים אצים לזירה כדי לסקר את ההתפתחות ה"חשובה".
הטיהור האתני של הפלשתינים בעירק אינו תופעה חריגה בעולם הערבי. עשרות אלפי פלשתינים נמלטו גם מסוריה במהלך השנים האחרונות. רובם עברו ללבנון וירדן, שם הרשויות עושות כמיטב יכולתן להבהיר לפליטים הפלשתינים
שאין הם רצויים. פעילים פלשתיניים מעריכים שבעוד שנים ספורות לא ישארו פלשתינים בעירק וסוריה.
האו"ם וגופים בינלאומיים אחרים כנראה לא שמעו על הטיהור האתני של הפלשתינים בעולם הערבי. הם כל כך אובססיביים לגבי ישראל, שהם מעדיפים לא לשמוע על סבלם של הפלשתינים תחת המשטרים הערביים.
לא רק שארצות ערב מתעבות את הפלשתינים, אלא שהן מעוניינות שהם ישארו בעייתה של ישראל בלבד. זוהי הסיבה לכך שמאז 1948 סירבו ממשלותיהן של מדינות ערב להתיר לפלשתינים להתיישב בתחומיהן ולהפוך לאזרחים שווי זכויות. עתה מדינות אלו לא רק מונעות מהפלשתינים את זכויותיהם הבסיסיות, הן גם הורגות ומענות אותם ומפעילות נגדם טיהור אתני. כל זה קורה, בעוד שממשלות ומנהיגים בעולם ממשיכים לטמון את ראשיהם בחול ולהפנות אצבע מאשימה כלפי ישראל.
