משפט צדק

חוֹק וְצֶדֶק מִבְחַן הַצָּדָק נָקִי מִרְבַב וּסְטִיָּה הַצֶדֶק מֻחְלָט וְאֵינוֹ לְפִי הַנְּטִיָּה בֵּין הַשְׁנָיִם בַּצֶּדֶק יֵשׁ לְהַחְזִיק לְבַל נַצְדִּיק רָשָׁע וְנַרְשִׁיעַ צַדִּיק לכן הדין קבע סֶדֶר דִין לְעַצמוֹ בְּנָתְנוֹ לְבַעַל דִּין יוֹמוֹ זֶה הוּא סִימָן הֶכֵּר לְמִשְׁפַּט שְׁלֹמֹה תְּמֵהִים אִם חוֹק וָצֶדֶק יָדוּרוֹ יַחַד אוֹ כֹּל אֶחַד מְהַשְׁנָיִם דַּר לוֹ לְבָד בְּעוֹד הָחוֹק חָקוּק הַצֶּדֶק מְדֻמֶּה אֶחַד חַשׁ צֶדֶק הַשֶׁנִי חַשׂ מְרֻמֶה לָכֵן נִתַּן לַמִּתְדַיְנִים לְהוֹכִיחַ צִדְקָתָם וְהַמִּשְׁפָּט וְהָחוֹק בָּאִים לְעֶזְרָתָם זֶה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה זֹאת יֵשׁ לְהַפְנִים לֹא תַּטֶה מִשְׁפָּט וְלֹא תַּכִּיר פָּנִים זֶה הוּא כֹּל הַצֶּדֶק

מה הוא הצדק הטבעי

הצדק הטבעי הוא ענין של סדר דין. ניהול משפט על-ידי השופט כפי שאמרו רבותינו: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּמַיִם נִשְׁקָף. אתה השופט לא תטה משפט ושפוט את העם משפט צדק. יש גם בפרשה לימוד על אופן ניהול דיון על-ידי הדיינים. בימינו קוראים לזה: סדר-דין" בעזרת סדר הדין ניתן לשפוט משפט צדק. התורה נותנת למושג "צדק טבעי" חשיבות רבה. הצדק הטבעי משמעו ניהול דיון על-ידי השופט שנותן לכל צד את יומו במשפט. וכל צד מציג את עניינו כפי שהוא רואה זאת לנכון וצודק. אין למנוע מבעל דין לומר דברו עד תומו. פרשת שופטים מתארת דרכי משפט שהיו כבר קימים בישראל לפני כארבעת אלפים וחמש מאות שנה. זו תעודה כבוד לתורת ישראל. בין היתר התורה מצוה לנהוג באפן שוה לאדם מיוחס ומורם מעם ולעני דל ואביון בצורה שוה שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ושפטו את העם משפט צדק.(טז/יח) ניתן לשפוט צדק אם יותן לבעל דין יומו בבית המשפט להשמיע דברו ללא חשש, הבר נתון בידי השופט היושב בדין.נוגים בהקפדה מיוחדת בדיני נפשות, כאן צריך השופט לדרוש כי יובאו בפניו עדויות קבילות לַעֲשִׂיַּת צדק במשפט כגון: על-פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת לא יומת על-פי עד אחד. (יז/ו) בין היתר אין למהר ולשים היד על ההדק. על השופט לדאוג שלא להוציא להורג על-פי דין מחמיר וזה קבל ביטוי ב: לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא לסלף דברי צדיקים( טז/יט). יש עוד אמירה: צדק צדק תרדוף (טז/כ) אמירה זו מכוונת לבעלי הדין ולא לַדַּיָּנים. בעלי הדין מוזהרים שלא לבחור בשופט "ממיודעם" להטית המשפט לטובתם ובכך יסלף דברי צדיקים. צדק צדק תרדוף ואין נפקא מינא מי השופט שישב בדין ובלבד שישים לנגד עיניו המטרה לשפוט משפט צדק.

כי תבא אל הארץ

משה שהביא את העם אל פתח הארץ, איננו מזכיר את שם הארץ ומוסיף משה להשתמש בכינוי סתום באמרו: אל הארץ אשר ה' אלוהיך נֹתַן לך, ומצוה על ישראל להלחם לכיבושה ולרשת אותה ולשבת בה (לתמיד). לאחר כיבוש הארץ והישיבה בה, צריך לשמור על קיום חוק וסדר, בעזרת ממשל שונה מן המצב בו היה העם במשך ארבעים שנות הליכה וחניה במדבר. במדבר העם הכיר מלך אחד ויחיד הוא אלוהי ישראל בשמים שהו הדרגה הרוחנית העליונה ואילו הכהנים ושבט לוי הם סמתו את הממשל בארץ. אולם ראה משה בחזונו, שישראל יבקש להיות ככל העמים ויבקש גם לשים עליו מלך שנאמר: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו מקרב אחיך... לא תוכל לשים עליך איש נכרי ... (יז/טז). משה משלים עם המצב שייוצר אחרי הכניסה לארץ לאחר שישראל יהיו אדוני הארץ. במצב זה יקום משטר מלוכני שהיא הדרגה הגשמית האחרונה בסדר בעלי המעלה. הרמב"ם במורה נבוכים בספר "מדע" אומר, כי התורה שניתנה על-ידי השם היא הרשות העליונה ואילו המלוכה היא הרשות התחתונה. אף על-פי כן הוא צידד בהמלכת מלך וזה לא מונע מן העם להוסיף ולומר יום יום: ה' מֶלֶך ה' מָלַךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וַעֶד. משה מת]לל לאלוהים שייתן בלב המלך תכונות טובות: צניעות ואהבת ישראל ולא אהבה עצמית: רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה ...ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.( יז/טז,יז) מלך זה שמשה מצדד במלוכתו שהוא יאמץ את התורה כחוקת הישות הממלכתית ומיד עם הימלכו יכתוב את "משנה התורה הזאת" כדי שלא ותשאר בלב העם את עליונותו של אלוהים שתגרום לכך שהמלך ידאג לעם ולא ידאג לכבודו וּלְעִנְיָנָיו האישיים ולא לרוממות לבבו. המלך צריך להיות אחד העם ולא מורם מעם.

על ארבע יסודות תעמוד מלכות ישראל

המנהיגות שתקום תצטרך לעמוד על ארבעה יסודות אלה: התורה, (שמירת חוק ומשפט באמונה) הנבואה, (הבקורת והחובה להתריע בשער על כל עולה של המנהיגים) המלכות (ממשל תקין המיוסד על אדני צדק) השירה (רוממות רוח איתנה ואופטימיות בכל עת). הפעם שלא כמו בדרך כלל שם ספרה 7 היא הספרה הדומיננטית, כאן הספרה 4 היא הדומיננטית וזה קבל ביטוי ב-: ארבע לשונות גאולה. ארבעה בנים דברה בהם התורה, ארבע כוסות יין של ליל הסדר, ארבע אותיות. אלה מהווים רמז ליציבות המלוכה, שתעמוד כמתקן המוצב על ארבע רגלים. במסגרת זו ידובר על שני יסודות מתוך הארבעה: הנבואה והשירה. הנבואה היא הכוח המבקר את מעשי השליט מתרה בו .ומהרחיקו ממעשי עולה, ממעשה שחיתות והתנהגות רודנית. ואכן הנביאים, נהגו להוכיח את העם ולהוכיח מנהיגיו ללא חת. למעשה משה אדון הנביאים עשה זאת כל הזמן. ברם היסוד השני השירה שנאמר בקשר אליה: עִבְדוּ את ה' בשמחה, ודוד אמר: זמירות היו לי חוקיך. השירה בתפלה מהווה נדבך חשוב לעורר את האדם לאהבת ה' ואת תורתו. מצאנו כי כאשר נפסקה השירה הוכיחו את העם על שחדל לשיר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כוח מז) השירה היא כאמירת תודה לקב"ה על כל אשר עשה לישראל החל מיציאת מצרים אשר מיד בסמוך ליציאה נאמר: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. והתורה לא שכחה לציין את שירת מרים הנביאה והנשים ששרו אתה.

כשפים וקסמים

הפרשה עוסקת גם בכשפים ובקסמים ובתורת המסתורין. ובאה להבהיר כי השימוש בכשפים ובקסמים שהיו בקרב בני האדם, הם מקדמת דנא ונטועים בקרב בני ישראל שחיו במצרים והושפעו ממנה. משה בקש להזהיר את העם שלא להיזקק לכשפים ולקסמים, כולל השפעה האסטרולוגיה על התנהגות האדם. התורה אסרה באיסור חמור את המעוננים והמכשפים והמדברים אל המתים. כי שימוש בהם הוא מעין עבודה זרה והטיתו מעבודת האלוהים אל עבודת האלילים.להרמב"ם דעה נחרצת בעניין זה. הוא מכנה את השימוש באסטרולוגיה ובמתים ובמכשפים ובקוסמים כהבלים והמאמין בהם סכל-קל דעת. התורה אסרה דברים אלה כי הם מטים את המחשבה להבלים והופך חכמים לחסרי דעת ותבונה. כל שעל האדם לעשות כשהוא זקוק לעזרה וסעד יפנה אל הקב"ה ולשטוח בפניו את עניינו כי מלבד האלוהים אין כוחות על טבעיים נסתרים ונעלמים. צריך לנהוג כפי שאמרה התורה: תמים תהיה עם אלוהיך.(יח/ייג) אל תחקור בנסתר ובנעלם, כי אלה אינם בידיעת בשר ודם ואלה שטוענים שיש להם כוחות כאלה, אינם אלא מתחזים לתועלתם, בְּאָמְרַם דברים מהרהורי לבם. ואין דברים אלה אלא ניחוש לא מוצלח. גם כשנשמעים הגיוניים ויש התרחשויות כאלה, הם אינם אלא מנחשים, שהנזקק להם מעוניין לשמוע דברים שנאמרים לו, הוא מתפש לאמירות אלו כאמת. הִרְהוּרִים מְשֶׁל "הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל" הוֱוּ יְשָׁרִים וְהֱווּ רוֹדְפֵי צֶדֶק וְאֱמֶת אַל תֲַאִמינוּ לְ"מַעֲלִים"נִשׁמַת הַמֶּת זִכְרוּ כִּי אֶלֶּה שְׁלוֹשׁ עֶשׂרֶה לְעִקָרִים אַל תַּאֲמִינוּ בְּקֶסֶם וְרוּחוֹת כְּנִבְעֲרִים כִּי הָאֵל נִמְצָא וְאֵין בַּיְּקוּם אֵל זֻלָּתוֹ אֵין דְּמוּת כִּדְמוּתוֹ וּקְדֻשָּׁה כּקְדֻשָּתוֹ הוּא קַיָּם בְּטֶרֶם כֹּל וְהוּא אֲדוֹן עוֹלָם בֶּן אָדָם אַל תַּאֲמִין בַּנִּסְתָּר וּבָנֶּעֱלָם הוּא רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִית לְרֵאשִׁיתוֹ רַק בְּלִמּוּד וַחֲשִׁיבָה תִּתְגַלֶּה תַּכְלִיתוֹ כִּי בְּתוֹךְ נֶפֶשׁ הָאָדָם מִצִיאוּתוֹ