ברב-שיח שהתנהל בארץ בחודשים האחרונים בשאלת מתווה הגז כאבן-יסוד במדיניות האנרגיה של ישראל, היו רבים ששכחו שגז הוא רק אחד המקורות לאספקת אנרגיה וכי יש מקורות נוספים ונקיים יותר.
היו גם אחרים ששכחו הגז הוא פתרון זמני וככל שהצריכה תגבר ייתם הגז מוקדם יותר. אחרים שכחו שגז מזהם פחות מנפט או פחם, אבל הוא בכל זאתמזהם וישראל והעולם חותרים, בין אם נרצה ובין אם לאו, להקטנת זיהום האויר בגלל ההשלכות הקשות שלו על כל תחומי החיים. הגז אינו עתיד,אפוא, להביאנו אל המנוחה והנחלה, אבל הוא יביא עימו מספר שיפורים.
את הזמן בו ירווח לנו מהימצאות גז בתחומי הריבונות הישראלית, חייבים לנצל להכנת חלופות ולהערכות לתקופה שבה תפחת זמינות הגז. למעשה, דרוש להתחיל את הצימצום בשימוש בגז אפילו קודם לכן, כשההקלה הזמנית של המעבר לשימוש בגז תתחיל להתפוגג.
מדובר בעשרות שנים בודדות, שבהן חייבים לבצע משימות אדירות של מעבר לאנרגיות נקיות יותר, במישור המקומי ובחלק מהנושאים גם במישור הבינלאומי. מי שרואה בגז פתרון לדילמות ארוכות הטווח של הגדלה נכרת של השימוש באנרגיה בישראל, במדינות שכנות ובעולם בכלל - טועה. מחקרים וסקרים רבים מראים שהגז אינו פותר את בעיית זמינות האנרגיה ובוודאי לא את בעיית הזיהום המתלווה להגדלת צריכת האנרגיה. המקלים ראש בהיקף ובחריפות הבעיה, סבורים שהם יודעים את התשובה לדילמה זו, אבל האם הם באמת יודעים אותה? אני מטיל ספק בכך. התשובה הפשטנית גורסת שנעשה שימוש חלופי או משלים לגז באנרגיות רוח, שמש, מים, גיאותרמיה ואפילו באנרגיה גרעינית. חלק מהפתרונות בוודאי יבואו ממקורות אלה, אבל כיצד יראה הפתרון היישומי בכל תחום ומתי נראה אותו? - שאלה טובה.
אוכל בריא הוא רעיון מצוין לבני האדם. הוא עשוי למנוע מחלות, להאריך את תוחלת החיים ולהקטין את הצורך בתרופות, בבתי-חולים ובסגל רפואי ופרה-רפואי. הוא יגדיל את זמינותם של עובדים במקומות עבודתם, ישפר את יעילותם ושמחת החיים שלהם, ימנע צער ועגמת נפש מאנשים רבים ועוד, ועוד.
אם כך, מדוע איננו אוכלים אך ורק אוכל בריא?!
התשובה פשוטה: קיים פער אדיר בין תאוריה לפרקטיקה יישומית, שימושית וכלכלית. כך גם בסוגיות האנרגיה ובכללן אנרגיית רוח, שמש, ים ועוד.
להלן מספר שאלות שראוי להשיב עליהן לפני שפותחים בהכרזות מפוצצות על יישום אנרגיות נקיות לאלתר:
- האם המציאות בישראל היא ייחודית בעניין השימוש ברוח, שמש או אנרגיות נקיות אחרות. מיהן המדינות המתקדמות ביותר ביישום פתרונותבכל אחד מתחומים אלה ובמה הן שוות/שונות מישראל? כלומר, עד כמה ניתן לסמוך על ממצאיהן ולבסס על ממצאים אלה את הפתרונות שלנו? ואולי נכון יותר שכל מדינה תתאים לעצמה תמהיל פתרונות ייחודי "ופרטי" משלה?
- מהו משטר הרוחות בישראל במהלך השנה ולאורך שנים רבות; האם אפשר לסמוך עליו?
- מהם האמצעים היעילים ביותר להפקת חשמל מרוח והיכן צריך למקמם? אילו שטחים אמורים להיות מוקצים בלעדית למשימה זו, מהי פריסתם הגאוגרפית ומה זיקתם למקומות יישוב והשפעתם על תשתיות לאומיות אחרות?
- כמה מתקנים דרושים בכדי לספק את התצרוכת הלאומית או את החלק שיוקצה בה לאנרגיית רוח (גם זאת יש להגדיר בתהליך טיפוסי של אופטימיזציה הנדסית).
- איזה גודל של מתקנים הוא אופטימלי, כלומר יספק אנרגיה במחירים תחרותיים בהשוואה למקורות אחרים? כמה יעלה למדינה להקים ולהפעיל מתקנים אלה לאורך זמן מול חלופותיהם?
- האם קיימת התכנות להפקת חשמל מרוח ע"י אזרחים פרטיים - כל אחד לעצמו - או שהדבר מחייב חברות מתמחות. איזה גודל מינימלי של חברות כאלה דרוש?
- מהן תשתיות הובלת החשמל הדרושות לאספקה אפקטיבית, מה עלותן ומה עלות תחזוקתן ומי ינהל זאת?
- האם ניתן להפיק חשמל מאנרגיות רוח באותם פרמטרים של כדאיות משקית שבהם הוא מופקמטורבינות ענק מונעות בגז או באנרגיה גרעינית?
- מה עושים במקומות שאין בהם רוח או שהרוח בהם מועטהאו לא סדירה? מה עושיםכאשר באזורים שיש בהם רוח בדרך כלל, פגה הרוח לפרק זמן בלתי צפוי מראש, בהינתן שמאגרי אנרגיה חשמלית מוגבלים כיום בקיבולם ומחיריהם יקרים גם בהקמה וגם בתחזוקה?
- כיצד משתלב פתרון המימוש באמצעות רוח במצבי המלחמה השכיחים למדי בישראל, לפחות בעתיד הנראה לעין?
- כמה שנים וכמה משאבים יידרשו לטרנספורמציה משמעותית של משק החשמל לשימוש ברוח?האם התהליך תואם את קצב הגידול בצריכת האנרגיה הצפוי אלנו על-רקע הגידול בתיעוש, במספר האוכלוסין ובצריכת האנרגיה הלאומית?
- מה קודם למה: ביטחון, חינוך, ביעור העוני וכו' או הפחתה בגזי החממה? כמה צריכה ישראל "להתאמץ" בכדי לתרום את תרומתה השולית לשיפור העולם מול תרומתה השולית לזיהומו?
סביר בעיני שהמלחמה האמיתית צריכה להיות דווקא בתחום הכימיה ומכוונת לפיתוח תהליכים רחבי-ממדים ויעילים לפירוק מואץ של גזי חממה, במתקנים בנוסח מתקני התפלה, על בסיס פוטוסינתיזה "מתקדמת" או תהליכים נוספים. מלחמה זו ניתן לשלב וצריך לשלב עם הימנעות מעקירת יערות הגשם, מניעת שריפות ענק ומאמץ גלובלי לנטיעת עצים חדשים במטרה להגדיל את "הריאות הטבעיות" של כדור-הארץ.
הצגתי את השאלות בהקשר לנושא של השימוש ברוח להפקת חשמל "נקי".
אותן שאלות או שאלות אנלוגיות להן, קיימות בכל תחום אחר של אנרגיה "נקיה" -שמש, מים, אטום, גיאותרמיה וכו'.
אבל במכלול השיקולים של פתרון בעיות האנרגיה תוך כדי החלפת אנרגיות מזהמות באנרגיות נקיות, חייבים לקחת בחשבון בעיית אספקת האנרגיה ניתן לפתור על-ידי תהליכים הפוכי-כיוון: ייצור יותר אנרגיה אוניצול יעיל יותר של האנרגיה המיוצרת כבר כיום.
שאלת הנצילות של התהליכים המפיקים אנרגיה ושל התהליכים העושים בה שימוש, קריטית הרבה יותר משאלות רווח החברות מפיקות הגז, שבה עוסקים הכול כאילו זו באמת הבעיה המרכזית לעתידנו.
איזון בין הגדלת ההפקה לבין הקטנת הביזבוז, אנלוגית לשאלה הכלכלית:"מה עדיף:הגדלת הרווח או חיסכון בהוצאות?"פתרונות טובים ניתן לקבל בשתי דרכים הפוכות זו לזו: א. הגברת זמינות החשמל על-ידי קצב גדל והולך של ניצול המשאבים הטבעיים, תוך קיום יעילות ניצול פחות או יותר קבועה של כל טון משאב. ב. הפקת יותר חשמל מכל טון של משאב שנכרה כבר כיום ומיתון משמעותי בצריכת המשאב בזכות הקטנת הביזבוז בחשמל שאותה נשיג על-ידי ייעול תהליכי ניצול החשמל - הפקה, הולכה, ושימוש.
התשובה למעשה היא אופטימיזציה של שתי השיטות בשילוב עם שיקולים נוספים.
לרוב אנו עוסקים בשאלה כיצד נייצר יותר אנרגיה בדרכים יותר נקיות, שהיא שאלה אירגונית-כלכלית-הנדסית-מורכבת ביותר, משום שפרט לאטום, כל המקורות החלופיים פחות יעילים מהגז. אנו נמנעים משאלות החיסכון ומניעת הביזבוז, משום שאלה הן שאלות פוליטיות שפתרונן מסובךוקשה הרבה יותר להשגה.
בחיסכון, מי שצורך יותר אנרגיה ומייצר תוך כדי כך זיהום רב יותר, חייב גם להתייעל יחסית יותר מאחרים; ומאידך-גיסא, החזקים ביותר הם גם הבזבזנים ביותר.
כאשר מדוברבאופטימיזציה,
הכוונה היא לאיזון מודל מורכב של מכלול השיקולים הנוגעים לחלופות הבאות לספק צורך מסוים (למשל, אנרגיה) תוך מיזעור הנזקים שאספקת הצורך האמור מייצרת כתוצאת-לוואי. אופטימיזציה של תהליכים מורכבים היא תמיד גישה בריאה. אולם היא חשובה פי כמה כאשר מקורות חומרי הגלם הדרושים לסיפוק הצורךנדירים יחסיתלדרישות ההולכות ותופחות או שהפקתם הולכת ונעשית מסובכת ויקרה יותר. מול גישה התומכת באספקת עוד ועוד חומרי גלם כפתרון עיקרי או בלעדי לסיפוק הצרכים, חייבים להציג גישה הדוגלת בייעול השימוש בחומרי-הגלם הזמינים, במטרה לעכב או למנוע מחסור.משמעות הדבר היא תהליכים משופרים - תהליכים שמפיקים יותר יחידות אנרגיה מכל יחידה של חומר דלק - וכך מאפשרים הגדלת התועלת (כמות אנרגיה) מכל יחידת דלק זמינה. במערכת השיקולים הסופית, ייבחן תמהיל של שתי הגישות כך שתושג אופטימיזציה כמוגדר לעיל.
בסוגיות אספקת האנרגיה במענה לשינויים בצרכים, מתקיימים בכל המדינות וגם אצלנו מאבקים בין הממשלה לבין אירגוני שמירת הסביבה, צרכני האנרגיה ויזמים המבקשים לנצל אוצרות טבע של המדינה - בין אם בשל צורך ממלכתי ובין אם במטרה להרוויח כסף מפעילותם העסקית. כל צד שוקל ומציג את העמדה התואמת לאינטרסים הפרטניים שלו. הממשלה היא שאמורה לראות את התמונה הגדולה, אולם לעיתים קרובות כושלת בכך מסיבות שונות ובכללן חוסר תכנון מוקדם לטווח ארוך וחוסר מודעות לשיקולים הנ"ל. בתי-המשפט שנתבעים להתערב בתהליכי קבלת ההכרעות במחלוקות שבין הצדדים הניצים, לוקים גם הם בהבנת הנושא. ברוב המקרים מצומצמתהחשיבה בהיקפה והאופטימיזציה, במידה שהיא נעשית, הינה קצרת-טווח, חלקית ונגזרת מתוך אילוצי-דחיפות של מחסור.
בפרספקטיבה של זמן, זהו לדעתי מקור רבות מהצרות של זיהום האויר בעולם.
חלק משמעותי מתהליכי ההפקה והשימוש באוצרות טבע שלנו, אינו הפיך. חלק אחר הפיך וקל יחסית לביצוע, אם הוא מוצא לפועל במקביל וכחלק מתהליכי ניצול אוצרות הטבע. כלומר, לעיתוי ולסדר הפעולות, חשיבות מכרעת לגבי השאלה איזהו התהליך הרצוי והאם נצליח לבצעו בזמן. להערכתי, ברוב המקרים הבעיה אינה יכולות וידע, אלא טיב קבה"ח ואכיפתן. בקבלת ההחלטות חייבים להפריד את הטיפול לחלק הרציונלי והטכנולוגי-הנדסי (אופן המימוש), ולחלק ערכי-אמוני-סובייקטיבי (האם לבצע, מה לבצע ומה עדיף על מה בתהליך היישום). אולם בסוף תהליך קבה"ח מחייבת אופטימיזציה טובה שילוב של שני החלקים.
לשיקולים המקומיים, יש להוסיף את המאבקים הפוליטיים במישור הבינלאומי. הגלובליזציה מחייבת שיתופי פעולה בינלאומיים ורב-לאומיים, מפני שאופטימיזציה של ניצול חומרי גלם היא בסופו של יום עניין עולמי. מדינות יכולות להחליט החלטות פנימיות קשות ומורכבות לטובת כלל אזרחיהן ולאכוף אותן משום שלרשותן עומדיםאמצעים לכך. למערכת הבינלאומית אין דרכי אכיפה דומות והחלטות הרואות לנגד עיניהן את טובת נדירות בה. ההחלטות הבינלאומיות מתקבלות באירגונים שבין חבריהם קיימים לרוב ניגודי אינטרסים והכוח הפוליטי-כלכלי-צבאי של המדינות החברות בהם הינם הפוסקים האחרונים.
בעת כתיבת שורות אלה התפרסמה תגלית הגז הגדולה של חברת ENI האיטלקית, במים הטריטוריאליים של מצרים. אירוע זה מדגים את רגישות ונזילות העיתוי של ביצוע האופטימיזציה ביחס לשימוש בתוצאותיה. הסכמים חתומים עם מצרים, ירדן ומדינות נוספות, היו מעגנים את מערכת השיקולים בהסדרים מוצקים יחסית. העובדה שישראל השתהתה והתמהמה בקבה"ח וביישומן, משנה ככל הנראה רבים משיקולי היסוד של מתווה מדיניות הגז והאנרגיה של ישראל.
אופטימיזציה של תהליכים היא תמיד בעלת תוקף מוגבל בזמן; כך גם לגבי תהליכים לאומיים-אסטרטגיים. לקח זה חייבים לזכור היטב בדיונים אסטרטגיים לאומיים. אנחנו אולי בעלי הגז בתחום המים הטריטוריאליים שלנו, אבל איננו שליטי הקוסמוס... .
הבבל"ת הבולשביקי של חוגים פופוליסטיים בשמאל הישראלי שחוזרים ומטרפדים בנימוקי שוא את פיתוח משאבי הגז שלנו, הוא שילוב של בורות וטיפשות גם יחד. ישראל חייבת לפתח את השימוש בגז ללא דיחוי ולנצל את ההכנסות ממנו לפיתוח אנרגיות נקיות באמת, משום שזו אינה משימה לשנים בודדות. אנרגיות נקיות תחייבנה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות, חדשות ויקרות ומשמעות הדבר חידוש ומהפך יקר ומורכב במשק האנרגיה של ישראל תוך שנות דור.
חרף המציאות הבינלאומית, עדיין חשוב ורצוי יותרלמדינות, לנהל את ענייניהן בשכל ישר ומתוך אופטימיזציה של צרכיהן בעיקר, מאשר להטלטל על פני הים הסוער של אי-סדר מקומי משולב בכאוס העולמי.