מכון ון ליר בירושלים ארגן אירוע דיון לכבוד ספר בכותרת: "השואה והנכבה זהות לאומית ושותפות יהודית ערבית".
בדברי ההסבר המצורפים להזמנה נאמרו דברים שחשפו את מטרות האמת של מחברי הספר ומשתתפי הדיון:
- "קבוצת אנשי חינוך יהודים ופלשתינים ניהלה במשך שנה מפגשים שמטרתם הייתה עיסוק משותף בשואה ובנאכבה".
מטרות המפגשים הוגדרו ונוסחו על ידם:
- "לדון בסוגיה הטעונה של השואה והנאכבה באופן אנליטי וביקורתי".
- "לחשוב על דרכים לזכור השואה והנאכבה ביחד".
- "לבחון את האפשרות לחשיבה משותפת של שני האירועים הטראומטיים".
השואה והנאכבה משוואה מקוממת ומסלפת ההיסטוריה
הרעיון העומד מאחורי מחברי הספר זהה לרעיונות של כל מכחישי השואה. עצם הניסיון לערוך הכרה הדדית בסבל המשותף כביכול פסולה. מדובר באנשי אקדמיה המנסים להעמיד את הפשעים הנאצים ו"הפשעים" של צה"ל במשוואה אחת משותפת שזהה לתעמולה הפלשתינית והאנטישמית. המסר של חבורת אנשים אלה הוא לקדם את העלילה שמדינת ישראל קמה בגלל השואה ע"י המערב, והפלשתינים הם קורבנות השואה.
הקשר היחיד בין השואה לנאכבה מצוי בעובדה ההיסטורית ששלוש שנים אחרי השואה פתחו הערבים במלחמה נגד ישראל, כדי להשלים את השמדת היהודים שבה החלו הנאצים באירופה בהשמדה גם של הישוב היהודי בארץ ישראל. הם הפסידו במלחמה ודורשים את "זכות השיבה".
למחברי הספר ונותני החסות יש לומר
אין ולא יהיה לעולם חיבור בין השואה היהודית והנאכבה הפלשתינית. השואה היהודית שבוצעה על-ידי תעשיית המוות של האידיאולוגיה הנאצית הוא אירוע היסטורי טראגי ייחודי. האסון (הנאכבה) הפלשתיני התחולל באשמת המנהיגות הפלשתינית והערבית. זו עובדה היסטורית ששום אנשי אקדמיה יהודים או ערבים לא יוכלו לסתור ולשנות. הם פתחו במלחמה להשמדת מדינת ישראל נחלו מפלה והפסידו.
חוצפה, יומרה והתנשאות מאפיינת את חבורת אנשי האקדמיה של ון ליר, כאשר הם מתיימרים לערוך דיון "אנליטי וביקורתי" בסוגית השואה והנאכבה. ראוי שהם יערכו דיון ביקורתי על ההנהגה הפלשתינית האשמה באסון הפלשתיני.
אין ולא תהיה לעולם "חשיבה משותפת", בניסיון לעצב זיכרון משותף כפי שחבורת אקדמאים חריגים וקיצונים אלה מנסים לשווק. אופי עיצוב זיכרון השואה היהודית נקבעה כבר ע"י יד ושם, שלשת אתרי הזיכרון הקיבוציים: יד מרדכי, לוחמי הגטאות ובית יצחק וכן במוזאון השואה בארה"ב, בברלין ובוורשה. זיכרון השואה היהודית אינו זקוק לסיוע של חבורת האקדמאים ממכון ון ליר.
הפלשתינים הפכו לפליטים ניצחיים באשמתם
הפלשתינים שהפכו לפליטים כתוצאה מהמלחמה שהם פתחו בה ונחלו מפלה, יכלו להשתקם כפי ש-800 אלף יהודי ארצות ערב שנושלו וגורשו מבתיהם הפכו גם הם לפליטים בישראל אבל השתקמו ופסקו להיות פליטים. הפלשתינים הפכו לפליטים נצחיים אך ורק באשמתם ובגלל אחיהם הערבים, שמנעו זאת מהם מאז ועד היום.
פלשתין המנדטורית נועדה מלכתחילה לשמש "בית לאומי לעם היהודי" כשהאו"ם החליט על חלוקה והקמת מדינה יהודית ומדינה פלשתינית, הם התנגדו, ניהלו מערכה דיפלומטית ובהמשך פתחו במלחמה. הם יכלו להקים מדינה ולא עשו זאת.
חילופי אוכלוסין בעולם כתוצאה ממלחמות
הנתונים נלקחו מספרו של בן דרור ימיני "תעשיית השקרים". חילופי אוכלוסין מרצון או מכפיה, כתוצאה ממלחמות ומסכסוכים אלימים, על-רקע דתי, לאומי ואתני, התחוללו בעידן החדש ובעיקר במהלך ובסיום מלחמת העולם השנייה ולאחריה, והסתכמו על-פי הערכות בכ 50-60 מיליון איש.
כל אותם מיליוני אנשים שהפכו לפליטים, השתקעו והשתקמו לבסוף במקומות החדשים אליהם הגיעו ופסקו להיות בסטטוס של פליטים כמפורט בהמשך. זאת בניגוד לפלשתינים שנותרו יחידים בעולם כפליטים נצחיים גם הצאצאים בדורות הבאים. הפלשתינים הם יחידים בעולם שחולמים על "זכות השיבה" הוירטואלית ובכך גוזרים על עצמם נאכבה נצחית ריאלית.
מיליוני אזרחי מדינות ערב מצויים באסון (נאכבה) מתמשך של הרג, סבל וגירוש של מיליוני פליטים. האו"ם ומועצת הביטחון והליגה שותקים.
חילופי אוכלוסין בהיסטוריה של העת החדשה
כל אותם עשרות המיליונים שנאלצו לעזוב בתיהם והפכו לפליטים השתקעו והשתקמו כאזרחים במקומות החדשים אליהם הגיעו. הם פסקו להיות בסטטוס של פליטים. הם לא תבעו את "זכות השיבה" למקומות מהם נאלצו לעזוב. הם לא הקימו "תנועות נאכבה" כמו הפלשתינים שנותרו פליטים נצחיים יחידים בעולם.
- 300 אלף מוסלמים אולצו לעזוב את בולגריה לטורקיה בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת.
- 5 מיליון מוסלמים גורשו מאירופה בעיקר לטורקיה בין השנים 1922 - 1821.
- לאחר התפרקות האימפריה העותומאנית והקמת מדינות הלאום התחוללו בבלקנים סכסוכי דמים בלתי פוסקים שגרמו לתזוזות אוכלוסין אדירות של מאות ואלפים.
- לאחר התפרקות יוגוסלביה פרצו מלחמות בין כל הרפובליקות שהרכיבו אותה. מאות אלפים נאלצו לעקור מבתיהם ולעבור לאזורים אחרים כפליטים. מדובר על 3.3 - 2.7 מיליון איש.
- סך כל התנועות של חילופי אוכלוסין בבלקן הסתכמו בכ-7 מיליון איש.
- המספר הכולל של המגורשים משני צדי הגבול בין פולין לאוקראינה הגיע ל 1.4 מיליון אנשים במהלך ובעקבות מלה"ע 2.
- 12 - 14 מיליון דוברי גרמנית הועברו בכפיה וגורשו ממדינות מזרח אירופה, מצ'כוסלובקיה, הונגריה, פולין ורוסיה, הועברו וניקלטו במזרח גרמניה על-פי "ועידת פוטסדם" בתום מלה"ע 2.
- לאחר סיום השלטון הבריטי בהודו, פרצו מהומות דתיות אלימות בין מוסלמים להינדים שבסיומן הוקמו שתי מדינות. הודו ופקיסטן. התוצאה הייתה תזוזות אוכלוסין המונית בשני הכוונים שהסתכמו 14 מיליון איש.
- כתוצאה ממלחמת האזרחים בקפריסין והפלישה הטורקית לאי היו חילופי אוכלוסין כפויים. 180 אלף פליטים יוונים עברו מהאזור הטורקי ליווני. 60 אלף פליטים טורקים עברו לצד הטורקי מהיווני.
- 480 אלף פינלנדים גורשו מחבל קרליה לאחר השתלטות ברה"מ.
- בקירוב ל 1.7 מיליון כורדים גורשו מבתיהם בטורקיה לאזורים נידחים בשתי תקופות. האחת בימי העותומאניים. השנייה בימי שלטונו של ארדואן במלחמתו במחתרת הכורדית P.K.K.
- למעלה מ-2 מיליון נוצרים נאלצו לעזוב את עירק וסוריה על-רקע הדיכוי והאלימות של המוסלמים, ובנוסף הגירה של כמיליון נוצרים שעזבו את לבנון ומצרים (קופטים).
- חילופי אוכלוסין כפויים התחוללו גם בארמניה. באזרביגאן. באבחניה. בגאורגיה. בסודן.
