נתחיל מהסוף: לאחר שהתברר כי הקונגרס האמריקני עומד לאשר את הסכם הגרעין עם אירן, האם נכון היה לצפות שראש ה
ממשלה ביבי נתניהו ייקח אחריות, או לפחות יודה בכך, כי נאלץ לקפל את הדגל הרם ביותר אותו נשא ברמה בשלוש ארבע השנים האחרונות? יש מדינות ששאלה כזו מובנת מאליה ולא רק ביפן, בה ראש ממשלה התפטר כי לא עמד בהבטחות הבחירות שלו או בלטביה כשראש הממשלה לקח אחריות על התמוטטות תקרת בטון במרכז מסחרי בו נהרגו עשרות אנשים.
כל הקווים האדומים והאופציות על השולחן בנושא הגרעין האירני שנערמו על שולחנו של נתניהו התנדפו כלא היו אף כי למען האמת הם מעולם לא היו אלא דברי רהב שאין מאחוריהם דבר. ציפייה בישראל שראש ממשלה בישראל ייקח אחריות? הצחקתם אותו. נהפוך הוא. ביבי כבר הספיק להצהיר כי מה שקרה הוא בכלל ניצחון גדול לישראל כאילו זו הייתה המטרה הנסתרת והאמיתית של כל ההמולה שעורר במאבקו באובמה. לפי הערכתו והבנתו מרבית האמריקנים מזדהים עם עמדת ישראל ולא עם מדינתם ונשיאם. תארו לכם כי אובמה היה אומר דבר דומה עלינו.
נדמה כי בירושלים עדיין לא עיכלו ולא הפנימו כי עצם המחשבה שראש ממשלת ישראל יכול לגבור על נשיא ארה"ב בביתו שלו הייתה מלכתחילה הזויה והמהלכים להוציאה לפועל היו בגדר מעשה בלתי מתקבל על הדעת. כיצד ייראה עכשיו ביבי כאשר יצפה להזמנה מאובמה לבקר בבית הלבן ו/או יבקש סיוע צבאי חדש ?
עוד נראה אם ומה יהיה המחיר הממשי שישראל תשלם בשל כך. אפילו אם הדבר לא ייראה בגלוי מתחת לפני השטח תחלחל ההכרה כי היה כאן ניסיון חסר תקדים של מנהיג מדינה זרה לחתור תחת נשיא המגלם במשרתו את הקודים המקודשים של האומה האמריקנית. עד שהעובדות יתבררו אפשר לקבוע כבר בשלב זה כי המאבק בגרעין האירני האיר שוב באור נגוהות את דמותו של נתניהו וכיצד הוא מנהל את ענייני המדינה. זה האיש הנמצא שנים רבות ליד הגה השלטון, שזכה באמון העם בבחירות האחרונות בהישג אישי ללא תקדים אבל איננו מצליח לשלוט ולהשליט את מרותו על הנמצאים מתחתיו ולצדו. אם בעניין האירני מדובר היה במופע סולו מובהק כאשר גם המתנגדים והמסתייגים ממנו מגיבים מדי פעם במלמולים לא ברורים כדי לא להצטייר כלא פטריוטים, בענייני הפנים ביבי מתגלה פעם אחרי פעם כעוד אחד מהמעודדים על הטריבונה במקום לנהל את המשחק על כר הדשא.
ניקח, למשל, את העניין האחרון שעל הפרק: מתווה הגז. לפני כחודש הוביל ביבי את הקו התקיף של "לא אכנע לפופוליזם" ואביא את המתווה לאישור. הוא לא ייתן לגז להישאר באדמה כאשר על הכף מונחים מאות המיליארדים המיועדים לשפר את חייהם של אזרחי המדינה. כאשר ראש ממשלה מכריז הכרזה כה חד-משמעית הציבור מצפה למעשים. אבל כפי שהתברר לביבי הוא התחיל לרוץ לבדו על המסלול כשאינו מבחין בשתי מהמורות: הראשונה,
אריה דרעי כשר כלכלה סירב לחתום על המתווה במקום הממונה על ההגבלים העסקיים שהתפטר והשנייה, שהנחות היסוד במתווה בנויות על חוליות רופפות.
ההודעה של חברת הנפט האיטלקית אנ"י השבוע על תגלית גז ענקית לחופי מצרים הבהירה לכל שוחרי הגז הישראלים כי עוד רחוקה הדרך לזרימת המיליארדים לכיסי הישראלים. וזה לא בגלל תגלית זו, שממדיה האמיתיים עדיין לא התבררו והזמן שיידרש כדי להגיע לשלבי ההפקה המעשיים הוא עוד רחוק, אלא בגלל סיבה הרבה יותר מורכבת: אני גורס כבר זמן רב כי כל תחזיות הגז - כפי שהיה בעבר עם תחזיות הנפט - הן לא יותר ממשאלות לב שהגשמתן לא ברורות מעליהן. מה אכפת לנתניהו ולשטייניץ להבטיח הבטחות לזמנים רחוקים כאשר הם כבר לא ישבו בלשכותיהם. לא תמצאו אותם מתייחסים למהמורות הגלומות בעצם מצבה הגיאופוליטי של מדינת ישראל. הנשכח מאתנו כי הגז המצרי זרם אלינו בלא הפרעה כל עוד שלט בקהיר
חוסני מובארק ופסק רגע לאחר סילוקו ? מישהו באמת יכול להתחייב על עתיד ורוד בעודנו שוכנים במרחב שהוא בין הנפיצים ביותר בעולם. התעלמות ממציאות זו היא מעשה בת יענה.
התגלית המצרית לא מעלה ולא מורידה אם ומתי נוכל לייצא גז למצרים או דרכה למדינות אחרות. היא רק מחזקת את ההכרה כי אסור לשים את הביצים בסל אחד. אתה רוצה שהמצב הגיאופוליטי לא יפריע לך? תפעל שהמזרח התיכון יהיה אזור של שלום ולא מלחמה.
זו המעטפת החיצונית. המעטפת הפנימית נוגעת לעניין אחר לגמרי שכלל לא נדון בכל הויכוח על מתווה הגז. הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דייויד גילה התפטר לפני מספר חודשים כי סירב לתת ידו לעקרונות שהחלו סביב המתווה. החלטה ראויה לחיקוי. אלא שמועד פרישתו היה הראשון בספטמבר ועד אז הוא היה בגדר נוכח נפקד. להפתעתו של ביבי שר הכלכלה אריה דרעי סירב למלא את מקומו של גילה לחתום על המתווה שגובש ובלא חתימתו לא ניתן להזיז את העגלה שנתקעה בבוץ. ביבי זעם וכעס על השר התוקע לו מקלות בגלגלים ולא הואילו שיחות ושכנועים. שבועות חלפו וביבי שעושה שרירים נגד כל העולם ואשתו הראש נותר חסר ישע.
כפי שהבהרתי כאן וברשימות הקודמות, אני לא מזדהה על העיקרים של מתווה הגז אבל לצורך הדיון הנוכחי אני מרשה לעצמי להציג בפני ראש הממשלה את השאלה הבאה: אתה מחזיק בסמכויות העל ואתה מנהל את העניינים. מדוע ביום שהממונה על ההגבלים העסקיים הודיע על התפטרותו לא פעלת כדי להורות לו לפנות את לשכתו גם אם זה היה כרוך בתשלום שכרו עד מועד פרישתו? באותו רגע הייתה מזרז את הטיפול למינוי ממונה חדש ובחודשים שחלפו מאז היית כבר יכול להציג, או לקראת הצגתו, של ממונה חדש. או אז לא היית צריך להתחנן כדי לזכות בחתימה המיוחלת על מתווה הגז - ומדובר בחתימה לא של ספורטאי או זמר פופ מפורסמים אלא של שר הפועל תחתיך. כך עובד ראש ממשלה המנהל את העניינים בנחרצות כדי לקדם את האג'נדה שלו. זה לא הגרעין האירני שאיננו בשליטתך גם אם אתה חושב ומצהיר כי זה כן. כאן מדובר בענייני פנים שהטיפול בהם תלוי אך ורק בך.
נכון, התובנה הזו של העדר הנחרצות חוזרת על עצמה אצל ביבי פעם אחר פעם. לא שכחנו כיצד טיפל במינויים של הרמטכ"ל ונגידת בנק ישראל ובמינויים בכירים פחות. ראו את גרירת הרגליים בנושא מינוי מפכ"ל חדש למשטרת ישראל. זו לא רק אחריותו של השר לביטחון פנים. שום בכיר בממשלה לא יכול להיבחר בלא הסכמתו של ראש הממשלה ביבי, נבחרת לא בשביל נאומים יפים וחוצבי להבות אלא בשביל ולמען העשייה. אין פה עניין של לא להיכנע לפופוליזם אלא עניין של מנהיגות. כאשר
יובל שטייניץ העיר אחרי ההודעה על הגז המצרי כי אנחנו ישנים בעמידה הוא בלא משים ובלא כל כוונה רעה כמובן כיוון את חיציו כלפי נותן חסותו,
בנימין נתניהו.
כפי שהיה בנושא הראשון, המאבק באובמה, גם בנושא השני, מתווה הגז עטוף בהרבה מלל מליצי שסיכויי ממושו הכולל איננו רב, לפחות על-פי התנאים של היום. הסחבת וגרירת הרגליים שהיינו עדים לה בחודשים האחרונים לא נגרמו בגלל הפופוליסטים אלא הם תוצרי בית של הממשלה שבנימין נתניהו עומד בראשה. וכיצד הוא ניסה לפתור את הפלונטר ? הניח את המתווה על שולחן הכנסת כמות שהוא ואמר בלא מלים לחברי הכנסת: תרצו תאכלו. לא תרצו על תאכלו. כנראה שנשק יצירתי אחר לא נמצא באמתחתו.
