בעוד שעיני העולם נשואות להסכם אומלל בין ארה"ב לאירן, הסכם אומלל אחר שעליו חתמה ממשלת ארה"ב חמק מעיני הציבור: מזכר הבנות שחתמה ארה"ב עם אונרא - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלשתין, שפורסם באתר האינטרנט של מחלקת המדינה האמריקנית.
ארה"ב, המממנת הגדולה ביותר של אונרא בסכומים המגיעים ל-400 מיליון דולר בשנה - שליש מתקציב הסוכנות - הייתה יכולה להתנות מימון זה במחויבות הומניטרית מצד אונרא לשכן במגורי קבע את אוכלוסיית היעד שלה: 5.4 מיליון צאצאים של פליטים ערביים ממלחמת השחרור.
אך בהסכם בין ארה"ב לאונרא אין אפילו אינו זכר לאפשרות כזו. במקום זאת גוזר ההסכם על אלפים מצאצאים אלו של פליטים ערביים המתבוססים בחיי פליטות משפילים זה 66 שנה, להמשיך ולחיות בעליבותם "עד שיושג פתרון כולל וצודק" שאונרא לעולם לא תתיר לו לצאת לפועל.
ד"ר ארנון גרוס, עיתונאי של
רשות השידור בשפה הערבית שחקר לעומק את ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית הנלמדים בבתי הספר של אונרא, הגיעה למסקנה כי אונרא מציעה פתרון אחד "צודק" בלבד לבעיית הפליטים: "זכות השיבה" שלהם לכפרים שהיו קיימים לפני 1948.
הקטעים הדנים ב"זכות השיבה" בספרי הלימוד של הרש"פ הנלמדים בבתי הספר של אונרא, אינם בבחינת נוסטלגיה ספרותית. "זכות השיבה" ממלאת תפקיד נכבד בחזון הפוליטי הפלשתיני, של מאבק מתמשך לדלגיטימציה ודמוניזציה של ישראל עד להשמדתה.
שירותי החינוך שמספקת סוכנות הסעד ל-492 אלף תלמידיה מעודדים קו לוחמני זה, בניגוד למחויבותה המוצהרת להקדיש את עצמה להשגת שלום, בהיותה סוכנות של ארגון האו"ם. ההסכם בין ארה"ב ואונרא מתעלם מכך ומכנה בגאווה את "תוכנית הלימודים של זכויות אדם, פתרון סכסוכים וסובלנות" כצעד בכיוון הנכון. זאת, בעוד ש ד"ר גרוס שבדק את תוכנית הלימודים, מציין כי בספרים אין זכר לחופש דת, שוויון דתי או סובלנות דתית.
ארה"ב ממנה את הזאב לשמור על הכבש
הסכם ארה"ב-אונרא מפר את סעיף 301(c) של חוק סיוע החוץ האמריקני מ-1961 הקובע כי "ארצות-הברית לא תיתן שום תרומה ל(אונרא) אלא בתנאי ש(אונרא) תנקוט את כל הצעדים האפשריים להבטיח כי אף חלק מן התרומה לא יופנה לסיוע לשום פליט המקבל אימון צבאי כחבר במה שמכונה צבא השחרור הפלשתיני או ארגון אחר בעל אופי של לוחמת גרילה, או שהיה מעורב בכל מעשה טרור".
אך בהסכם ארה"ב-אונרא אין סעיף הקורא לאכוף את הסעיף הנ"ל. במקום זאת, הסכם ארה"ב-אונרא סומך על אונרא שזו תאכוף את הסעיף. ההסכם "מצפה שאונרא תפעיל עירנות מתמדת במאמציה ופעולותיה כדי למלא אחר תנאיה של ארה"ב בעניין תרומות, כפי שנקבע בסעיף 301(c). יתר על כן, על-פי ההסכם ארצות-הברית רואה באונרא שותפה לחשש מפני האיום בטרור, והיא אף מוסיפה כי "אונרא מחויבת לנקוט את כל האמצעים האפשריים על-מנת להבטיח כי התמיכה הכספית שמספקת ארה"ב לאונרא לא ינוצל לסיוע לטרוריסטים ולארגוני טרור ולתמיכה בהם.
בדיוק כפי שההסכם של ארה"ב עם אירן מפקיד בידי השלטונות באירן את האחריות לקבוע אם אירן חרגה מן ההסכם, כך גם בהסכם שלה עם אונרא מפקידה ארה"ב בידי סוכנות הפליטים את הקביעה אם זו ביצעה פעולה שיש בה פגיעה בשיקול הדעת הביטחוני.
בו-בזמן מתעלם הסכם ארה"ב-אונרא מהשתלטותו של חמאס על מתקני אונרא בעזה. לפני 16 שנה בחרו עובדי אונרא ברצועת עזה את נציגיהם באיגוד המקצועי. חמאס ניצל את מערכת הבחירות כדי להשתלט על כל איגודי המורים ואיגודי העובדים. ב-2012 למעלה מ-90 אחוז מעובדי אונרא הפכו לחברי חמאס. כתוצאה מן ההשתלטות, יצר חמאס מנגנון שמטרתו הייתה להשתלט על בתי הספר של אונרא ברצועה. "הגוש האיסלאמי" שינה את תוכנית הלימודים בבתי הספר והכניס ספרי לימוד חדשים במטרה להחדיר בתושבי רצועת עזה הצעירים את האידיאולוגיה של חמאס.
אלא שמחלקת המדינה האמריקנית הודיעה ל"המרכז לחקר מדיניות במזה"ת" כי ארה"ב מכחישה לחלוטין כל נוכחות של חמאס במחנות אונרא. ואילו מסמכים של הממשלה האמריקנית מראים כי אונרא מסרבת באופן עקרוני לבדוק אם חמאס נוכח במתקניה.
כדי לברר את המצב לאשורו, די לקרוא את הדוח הנושא את התאריך 3.7.2014, שחיבר ג'ים זנוטי, מומחה לענייני המזרח התיכון, בכותרת "סיוע החוץ של ארה"ב לפלשתינים". הדוח חושף כי רשימת גופי הטרור שאונרא נדרש להמציא בהתאם להחלטה מס' 1267 של האו"ם, אינה "כוללת את חמאס וחיזבאללה או את מרבית הקבוצות המיליטנטיות הפועלות בסביבת אונרא. אונרא אינה מוכנה לנפות את הקבלנים שעמם התקשרה ואת מקבלי המימון מטעמה על-פי רשימה שסופקה לה על-ידי המדינה האחת החברה באו"ם".
באשר לטענות הנפוצות נגד אונרא על העדר שקיפות, הסכם ארה"ב-אונרא יכול היה ליצור מערכת חדשה התובעת אחריותיות שגם תטפל בהליך המימון המסורבל של אונרא. במקום זאת, האחריות המימונית על-פי ההסכם סומכת לחלוטין על אונרא. ההסכם קובע כי "מצופה (מאונרא) לספק את המידע הרלוונטי הנוגע ליישום המלצותיה של מועצת רואי החשבון של האו"ם, ולהמציא בהתאם להליכים והמדיניות של האו"ם/או אונרא, את המידע שאותו נדרשת ארה"ב לדווח, בהתאם ליוזמת האו"ם לשקיפות וחשבונאות".
ואם אונרא לא תספק את המידע הכספי "כמצופה"?
מסקנת המסמך אומרת הכל: "ארה"ב מחויבת להמשיך את שותפותה עם אונרא בסיוע ללמעלה מ-5.4 מיליון פליטים פלשתינים ואנשים אחרים הרשומים ב אונרא, עד שיושג פתרון צודק ויסתיים המנדט של אונרא".
ואם לא יושג מה שמגדירה אונרא "פתרון צודק"?
הסכם ארה"ב-אונרא דן אפוא אוכלוסייה של צאצאי פליטים לחיי פליטות משפילים שסופם אינו נראה לעין, כשאונרא מכינה אותם לחזור לבתיהם הנמצאים בתוך הקו הירוק. ואילו ממשלת ארה"ב מבטיחה לאוכלוסייה הערבית הפלשתינית ליישב אותם ביהודה ושומרון, ברצועת עזה ובירושלים.
