לפני ראש השנה חזרנו מסיור עיתונאים בסיציליה. היה זה סיור של איגוד העיתונאים ושל כתבי עת, שכלל 30 עיתונאים. למרות החום והלחות חווינו סיור קסום באי שמרוחק מאיתנו רק כשלוש שעות טיסה.
סיציליה, המרוחקת שלושה ק"מ בלבד מהשפיץ של המגף האיטלקי, היא האי הגדול ביותר באגן הים התיכון. האי הוא גם המחוז הגדול ביותר באיטליה, אבל משום מה זוכה לפחות תיירים משאר אזוריה, בעיקר טוסקנה, אומבריה ואזור האגמים שבצפון.
שבוע בסיציליה מלמד כי האי מציע לתיירים מגוון של אטרקציות ופעילויות - חופים זהובים, ים כחול, נופים מרהיבים, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים, מוזיקה וכמובן יין ואוכל טוב. וכן, אפשר להיות שבוע בסיציליה מבלי להזכיר שהיא מולדת המאפיה.
את הסיור בסיציליה אפשר לחלק לשני עוגנים ראשיים: האחד הוא העיר פלרמו, עיר הבירה וגם העיר הגדולה באי. העוגן השני הוא האזור הצפון-מזרחי, בו נמצאת טאורמינה, פנינה תיירותית ששווה חופשה בת שבוע לפחות, בה גם נפגשנו עם ראש העיר וסגנו, במפגש ידידותי במיוחד לקרוב לבבות בין סיציליה למדינת ישראל.
טאורמינה
כנסייה עם נוף להר געש
את הסיור בטאורמינה כדאי להתחיל לאחר ארוחת בוקר טובה. מהמלון לכו לשדרת נאציונלה, ושם, בבית מספר 27-25 תמצאו מדרגות המובילות, אחרי כשעה של טיפוס תלול במעלה הר הטאורו, לכנסיית מדונה דה לה רוקה (מדונה של הסלע), שנבנתה בשנת 1640 ונקראת על שם הפטרונית של יורדי הים.
ביום ראשון בשבוע השלישי של ספטמבר נערך לכבודה פסטיבל ססגוני בו נוטלים חלק תושבי העיר ורבבות תיירים. אבל לא הכנסיה ולא המדונה הן הסיבה לטיפוס על ההר, אלא הנוף. כשתגיעו לכנסיה, ותסתובבו, תרגישו איך נשימתכם נעתקת. מצד מערב תראו את הר אתנה, הר הגעש הפעיל המפורסם ביותר בעולם. מצד מזרח בולט התיאטרון היווני העתיק ולמטה העיירה הססגונית טאורמינה, בגובה 250 מטר מעל פני הים, ומתחתיה הים הכחול, עם איים קטנים, מפרצונים וסירות דייגים.
מדרגות ומסעדות
בדרך חזרה מההר, לאחר שהתאפסתם על המקום שבו תבלו את הימים הקרובים, רדו בויה סאליטה דה גראצ'י, רחוב מדרגות צר ויפהפה שיוביל אתכם לקורסו אומברטו, המדרחוב הארוך והעתיק של טאורמינה, בו נמצאות כיום מסעדות ובתי קפה לצד חנויות מזכרות וחנויות יוקרה שלא היו מביישות את השדרה החמישית בניו-יורק.
ממש ליד מגדל השעון ברחוב אומברטו נמצאת הדומו - הקתדרלה של טאורמינה, שהוקמה על-ידי הנורמנים בסביבות שנת 1400 לספירה ושופצה מספר פעמים. בקתדרלה, על שם ניקולס הקדוש, יש עבודות אמנות רבות וכן עבודות שיש שנעשו, על-פי הידוע, מלוחות שנגנבו מהתיאטרון היווני.
מול הכנסיה, בכיכר ה-9 באפריל, נמצאת מרפסת נוף ממנה אפשר שוב לספוג מהמראה הפנורמי של האזור. מכאן נמשיך לתיאטרון היווני. זה נבנה במאה השלישית לפני הספירה והוצגו בו מיטב ההצגות. אבל במאה השנייה לפני הספירה, כשהרומאים כבשו את האזור, הם הרסו חלק ממנו והסבו אותו לזירה למופעי גלדיאטורים. הרומאים שינו את תבנית הבמה, כמו גם את האזור המיועד למקהלה, והוסיפו יציעים עליונים. במשך השנים נהרסו חלקים של התיאטרון, והיום, בשל נפילת חלק גדול מאחד הקירות, ניתן לראות דרכו את הים ואת הר אתנה.
"סיציליה היא הקולנוע"
סיציליה שימשה רקע להרבה סרטי קולנוע, וכך גם האיים האאוליים, שיופים ובידודם השתלב עם אופי הדמויות. מבט פואטי עם נימות פוליטיות מציג הסרט "הדוור" (מייקל רדפורד, 1995), שצולם באי סאלינה המושך תיירים לבקתה הציורית, שבה גר המשורר הגולה נרודה, המקבל את מכתביו מדוור מקומי.
האי סטרומבולי - הרחוק והעצוב מבין האיים, שכולו הר געש, שימש רקע לסרט בשם זה מ-1948. כאן נרקם הרומן המתוקשר בין הבמאי רוברטו רוסליני לשחקנית אינגריד ברגמן, והמבקר באי יוכל לראות את לוח ההנצחה על הבית שבו גרו. במאים רבים מהצפון עושים דרכם אל הדרום הנחשל, רובם בעלי תודעה חברתית, מרקסיסטים, המגלים חיבה מיוחדת לפרולטריון. לסרטיהם הם מלהקים את בני המקום ומציגים ריאליזם אותנטי של איכרים ופועלים.
עם במאים אלו נמנים האחים טביאני שלקחו אותנו למסע בסיציליה הכפרית של סוף המאה ה-19 בסרטם "כאוס", על-פי סיפורי פירנדלו, מגדולי הסופרים הסיציליאנים וזוכה פרס נובל.
הם מתארים את סיציליה במבט ריאליסטי - מציאות חושנית של פחד, מוות, שיגעון ומסתורין, אך גם הומור ואהבה - תמצית הסיציליאניות. מקומות רבים בסיציליה נראים עדיין כאילו יצאו מסרט זה.
אחד מסרטי הפולחן המפורסמים שנעשו בסיציליה הוא "נואובו סינמה פרדיסו" (1988) של הבמאי הסיציליאני ג'וזפה טורנטורה. הסרט הוא הצהרת אהבה לקולנוע וגם נגיעה בנשמתה של סיציליה. הסרט צולם בעיירה המבודדת פלצו אדריאנו המאוכלסת באלבנים, שבכיכר הגדולה שלה עם הבאר, יושבים פרלמנטים מקומיים. המסע בסיציליה הוא גם מסע הקולנוע, כפי שאמר ליאונרדו שאשא, גדול סופריה של: "סיציליה היא הקולנוע".
הסנדק" הוא ספר מאת מריו פוזו, שהפך בשנת 1972 לסרט קולנוע בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. "הסנדק" נחשב לאחד מסרטי הפשע הטובים והמשפיעים של כל הזמנים, ומדורג באופן קבוע ברשימות כלליות של טובי הסרטים. הסרט הצליח קופתית ובימתית, וזכה בשלושה פרסי אוסקר, ביניהם על הסרט הטוב ביותר. לסרט הופקו שני סרטי המשך - הסנדק 2 (1974) והסנדק 3 (1990), גם הם סרטים מצליחים אשר גרפו שלל מועמדויות וזכיות בפרס האוסקר.
"הסנדק", פורסם ב-1969 אחרי ששמע אנקדוטות על ארגון המאפיה כאשר בילה את זמנו בעיתונות. בנוסף לכתיבת התסריט יחד עם קופולה, פוזו הוזמן כדי לכתוב את התסריט לסרט האסונות "רעידת אדמה" ול"סופרמן: הסרט" משנת 1978. הוא אף כתב ספר "הדון האחרון" ששימש בסיס לסדרת טלוויזיה. פוזו תכנן לכתוב תסריט לסרט אודות גיבורי הסנדק האחים קורליאונה, אך נפטר בטרם התחיל ליצור אותו.
המסע לרומניה
בחודש אוגוסט נסענו לבוקובינה לפסטיבל: "מולדת המשוררים", בין החברים היו המשורר ומתרגם האנתולוגיה, מנחם פאלק, אביבה גולן, ואנוכי. בין המשוררים הישראלים ממוצא רומני אפשר למצוא את ד"ר אביב עקרוני, חווה נתן, אביגדור גונן, אביבה גולן, מנפרד וינקלר ז"ל, מנחם פאלק, חדווה בכרך רובינזון ולאה טרן.
האירוח החם כלל פגישות באזור בוקובינה, לא רחוק מהעיר סוצ'בה. הופענו מדי יום בקריאת שירים, בשיחות עם יוצרים, ובקירוב לבבות בין ישראלים לרומנים. בתקופה שבה מצבה של ישראל בעולם אינו בכי טוב, בגלל בידודה, חשוב להרבות באירועי תרבות שהם גשר חם ללבות האנשים. בכל כפר או עיירה קטנה, קיבלו את פנינו באהדה ובשמחה, גם בסקרנות גדולה. יש לציין שהרומנים על-אף היותם לא עשירים, הם מתעניינים בספרות ובמוזיקה, וסקרנים לגבי זרים. המפגש הדו-לשוני דרך האנתולוגיה, מאפשר הצצה עכשווית לנושאי שירה קלאסיים, כמו, זהות, משפחה, אהבה, הגירה, נופי מולדת ועוד.
הרוח החיה ומארגן הפסטיבל היה יון דרגושנו, שדאג, ליווה וארח אותנו באהבה רבה.
שיא הפסטיבל היה בחלוקת תעודות ופרסים למשתתפים הישראלים, בטקס חגיגי, בו זכיתי לפרס ע"ש המשורר הרומני-ישראלי דן פגיס. אזכיר כאן גם את היוצרים היהודים הרומנים פאול צלאן, מנפרד וינקלר ויבדל לחיים ארוכים, הסופר הנפלא אהרון אפלפלד.
לילות קיץ ארוכים
ספר חדש לאהרון אפלפלד הוא חגיגה לאוהבי הסיפור והספר, וחגיגה כפולה ומכופלת עבורי, שלעולם לא אשכח בוקר מושלג וחורפי אחד בעיירה בארנהיים, בסמינר לספרות בשנת 1967-8 צעדתי לצידו יחד עם
נתן זך והוא סיפר את סיפור בריחתו מרומניה, נער צעיר, והימים ימי שואה וגירוש.
אפלפלד יודע לספר סיפור. לרתק את שומעיו בבהירות המילים, המשפטים המדויקים, ובתיאורים הפלסטיים של נופי טבע, ההופכים לנופי נפש האדם. אפלפלד מתבונן בנעשה סביבו, וכותב במדויק את שהוא רואה ומרגיש. כך בספר החדש שלו,המחולק במספרים לשערים קצרים.
גיבורי "לילות קיץ" הם סב ונכדו, שאביו של הילד מפקיד בידי אביו העיוור. וזאת לרגל מצוקת חייו הכלכליים והאישיים. הסבא סרגי ונכדו מתניידים מאזור לאיזור, על פני שדות ויערות.הסב מלמד את נכדו אורחות וסודות חיים, הוא בעל נסיון חיים עשיר, חייל ומפקד מצטיין ביחידה מובחרת. יאנק הנכד מוליך את הסבא בדרכים ויחד נוצר שיתוף פעולה רגשי, תובנתי ואף מטאפיזי בין שתי נשמות קרובות ומשלימות הזו את זו.
זהו ספרו ה-45 של הסופר, חתן פרס ישראל, אהרון אפלפלד.
