בכניסה לבית הכנסת הרפורמי בלוס אנג'לס, אליו הזדמנתי בראש השנה, שומרים במדים שחורים עם מתקנים לגילוי חפצים חשודים. בארץ, באתי לבית כנסת נכנסתי ואיש לא שאל מי אני ומה אני. אינני חשוד ובכניסה לבתי הכנסת, איש אינו בודק. אבל כאן זה חו"ל. גם צריך להזמין מקום מראש ולשלם, כי מי שלא מזמין, נשאר בחוץ. בארץ, כשרציתי לתרום אחרי ראש השנה, התקשיתי לאתר את הגבאי בביתו...
בתוך הבניין, אולם גדול, צח וקר. אינני רואה רואים סימנים של בית תפילה יהודי וגם ארון הקודש נחבא מעיני. כמו נעלם. אז אמרו לי, שפה בית כנסת קבוע עם קהילה גדולה. יש כאן הרבּה מאוד כסאות עץ פשוטים, לבנים, כמו כסאות פלסטיק. כל המקומות תפוסים והאולם מלא. קהל חביב, מאיר עיניים. אנשים מחייכים. לכל הגברים כיפות קטנות. לי משונה לראות שגם רוב הנשים בכיפות. חלקן עם טליתות. עוד יותר מוזר לראות נשים אחדות חשופות חזה למדי. זה לא מפריע לעטות טלית שאינה מכסה דבר. אחרות, בעיקר צעירות, באו לתפילה בשמלניות קצרצרות. עניין של אופנה.
העיניים מתחילות להתרגל, ואז שמתי לב לתפילה. המחזורים, כמובן בעברית עם תרגום באתו דף, אבל המנגינות מוזרות. אף אחת מהתפילות לא נשמעה לי מוכרת. אף אחת!
הקהל דווקא הכיר את כל המנגינות. שרו עם החזן ורקדו עד כדי אקסטזה עם תפילותיו. אז שמתי לב, שליד הבמה יש שלושה מתופפים וגם אקורדיוניסט אחד ושלוש בנות שרו במקהלה אל המיקרופונים של בית הכנסת. אמת לומר, לא ראיתי מיקרופון בבית כנסת, לא בארץ ולא בחו"ל, כשהזדמנתי אליהם.
הרבּה הייתה עטויה טלית ועל שער ראשה כיפה קטנה. היא ניהלה את הטקס בקול גדול וברמקול. וכך הגיע מועד התקיעה ואז נתגלה שופר גדול ומרשים. שמתי לב, שהתוקעת היא אישה מבוגרת: "זאת אמה של הרבּה" - לחשו באוזני.
כתבתי, שהגברים עטויי כיפות, לא הייתי בטוח שגם החזן כך. מרחוק, זה לא נראה. התקרבתי וראיתי שכיפתו חומה, כמו שערו, כאילו כדי שלא יבחינו בכיסוי הראש. במהלך התפילה שרו וגם רקדו ולפעמים קצת עינטזו. לא הייתי בטוח אם אני בתפילת ראש השנה או במסיבת חתונה. לקראת צהריים מישהו נתן סימן וכל המתפללים השתטחו על הריצפה, רובם הגדול במצב של השתחוות. מימי לא ראיתי יהודים משתחווים בבית כנסת בשעת תפילה. מיהרתי לצאת מן המקום.
מכיוון שאינני שומר מצוות ואינני יודע על מנהג זה, שאלתי שני בקיאים והנה תשובותיהם: אמר רבי מנחם: "אין זה נכון, שיהודים אינם משתטחים ארצה בתפילתם. בשני ימי ראש השנה משתטח היהודי בתפילתו פעם אחת (בתפילת מוסף, בעת אמירת הפסוקים: 'ואנחנו כורעים, משתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה') ובתפילת מוסף של יום הכיפורים, מספר פעמים, כשמשחזרים בתפילה את עבודת כהן הגדול בבית המקדש, בקודש הקדשים".
השיב רבי ישראל: "דעתי אינה נוחה ממנהג זה. דומני שהוא קיים שנים לא רבות, ומקורו בעדות הספרדיות".
משיבון אוטומטי
אם המשיבון אומר "שיחתכם חשובה לנו" - משמע הוא מודיע ש"לא איכפת לנו מכם"...
