שירותי בריאות כללית הוקמה לפני הקמת המדינה מתוך התפישה הסוציאלית - כי העובד צריך שירותי רפואה מתקדמים וזמינים. לאור זאת הוקמו גם בתי-החולים הציבוריים של הקופה.
עם הקמת המדינה, הוכר הצורך במערך בתי-חולים ציבוריים הפתוחים בפני הכלל, ובפני כל חברי קופות-החולים. בתי-חולים אלו עלו ושגשגו, והיו לחלק מהשירותים של המדינה. הם פרושים בכל אזורי המדינה, למרות שבית-החולים הדרומי ביותר הוא בית-החולים יוספטל של שירותי בריאות כללית.
התומך תקציבית בבתי-החולים הציבוריים של המדינה הוא - משרד הבריאות והוא זה שמבטיח שבית-חולים זה או אחר, לא ייפול ולא יפשוט רגל. בה במידה שירותי בריאות היא זו שמחזיקה בבתי-החולים שלה ומאפשרת את קיומם הבריא.
עם חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, למעשה כל מקורות ההכנסה של הקופות בא מהגבייה של ביטוח לאומי. במסגרת חוק זה בוטלו מערכי הגבייה הפרטיים של קופות-החולים, ניתק הקשר שבין ההסתדרויות השונות לקופות-החולים, והן אמורות להתקיים מהכנסותיהן בלבד.
לצורך ההמחשה - בעבר מי שלא היה חבר בהסתדרות הכללית, לא יכול היה להיות חבר בקופת-חולים הכללית. יתר על כן, כספים שהגיעו בדין לקופת-החולים ממשרד האוצר, הגיעו לגזבר ההסתדרות, והוא קבע מי יקבל וכמה. כאמור, הקשר הגורדי הזה נותק עם חקיקת חוק ביטוח בריאות, וכיום הקשר הוא ישיר בין משרד הבריאות לקופות.
מס הבריאות המוטל על כל העובדים במשק, מימן שירותי בריאות גם לכאלה שאינם עובדים, ואינם משלמים את המס. המס הזה צריך לכסות את מכלול השירותים, לרבות אשפוז בבתי-חולים. אלא שבעוד שמשרד הבריאות תומך כספית ופיזית בבתי-החולים הציבוריים שלו, אין אותו יחס לבתי-החולים של שירותי בריאות.
כלומר, בעוד שאנו מקבלים את מכלול השירות במסגרת החוק מהקופה בה אנחנו חברים, הרי שמשרד הבריאות גוזר קופון למען בתי-החולים הציבוריים הממשלתיים, שנותנים את שירותיהם לכל, ומקבלים את התמורה מקופות-החולים ומתגבר ונותן יחס מועדף לבתי-החולים שלו.
כך קורה שבתי-החולים של שירותי בריאות אינם יכולים להתפתח באותו קצב בו מתפתחים בתי-החולים של משרד הבריאות וקיימת כאן אפליה מכוונת כלפי ציבור שלם המקבל את שירותיו מבתי-החולים של שירותי בריאות.
הגיע הזמן לנתק את בתי-החולים שהם בתי חרושת לכל דבר, מהעטין של משרד הבריאות וקופות-החולים שיעבדו כמשק סגור, יתנו שירות לקהל שיוגדר להם ויקבלו בגין זה תשלום בקפיטציה - כלומר סכום קבוע עבור כל אדם שמקבל אצלם שירות. בדברים שהם אינם יכולים לספק, הם יקנו את השירות מבית-חולים שיכול לספק את השירות בעבור המבוטח אצלם.
דוגמה הממחישה את היחס השונה, ניתן לראות בכך שעמותה עם הרבה רצון טוב, החליטה לקחת כפרויקט את נושא הזיהומים בבתי-החולים - הגורמים לאובדן בנפש של כ-5,000 אנשים מדי שנה. כפיילוט הם לקחו שלושה בתי-חולים ממשלתיים ואף אחד משירותי בריאות כללית, למה?
דוגמה נוספת היא בית-חולים שניידר לילדים, שלפני שנות דור הוצע לבתי-החולים הממשלתיים להקימו במסגרתם בתרומה מלאה של שניידר, אבל הם ראו בכך פיל לבן וסירבו, ובלית ברירה הוא הוצע לשירותי בריאות שקיבלו אותו בזרועות פתוחות ואיך ניתן לתאר היום את המערכת ללא בית חולים זה?
במסגרת הזאת ניתן יהיה לספק שירותי שב"ן (שרפ) בעבור תשלום מיוחד מביטוח הבריאות הנוסף, כך גם ייקטנו התורים ולבית-החולים יהיה תמריץ לעשות זאת.
משרד הבריאות יקיים רשות אשפוז ארצית שיהיה לה את הכוח והאמצעים לפיתוח נוסף של בתי-החולים, וזה יחולק על-פי קריטריונים ברורים ושווים לכל בתי-החולים. משרד הבריאות יהיה גורם על כמו המשרד לכלכלה על החברות הממשלתיות, שיוכל לכוון מקצועית וייתן תמיכה ממשלתית לשירותי האשפוז. אם בחקיקה, אם באיגוד אמצעים ועוד.
