מה שמתרחש בימים האחרונים בירושלים ובשטחי הגדה והרצועה מזכיר את האווירה שהייתה בשטחים ערב פרוץ האינתיפאדה השנייה, המתיחות סביב הנעשה בהר-הבית, אז בעקבות עלייתו של מנהיג הליכוד דאז אריאל שרון ז"ל למקום, ואווירת התסכול בעקבות המבוי הסתום בתהליך המדיני, אז בעקבות כשלון פסגת קמפ דיויד בין ראש הממשלה דאז אהוד ברק לבין ראש אש"ף יאסר ערפאת. המתיחות הזו מתרחשת בתקופה רגישה ליהודים ולמוסלמים כאחד, תקופת החגים היהודים וחג הקורבן המוסלמי (עיד אל-אצ'חאא'). פלשתינים רבים שואלים את עצמם האם ההיסטוריה תחזור על עצמה והאם האירועים בהר-הבית מהווים את הניצוץ שיצית את חבית חומר הנפץ ויבא לתבערה גדולה בשטחים. לכך יש להוסיף את אלמנט ההמתנה לנאומו של יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס בסוף החודש בעצרת הכללית של האו"ם בניו-יורק. עבאס הצליח לנטוע בקרב הפלשתינים תחושה כי קצה נפשו מהמבוי הסתום במגעים עם ישראל וכי בכוונתו להטיל "פצצה" שתביא לשינוי ביחסים ובהתנהלות של הרש"פ מול ישראל. התחושה בקרב הפלשתינים היא שישראל מנצלת את חולשתם המדינית ואת חולשתו של העולם הערבי והמוסלמי העסוק בבעיותיו הפנימיות בין הסונה לשיעה, בעקבות תופעת "האביב הערבי", כדי לכפות מציאות חדשה בהר-הבית שתשנה את הסטטוס קוו הקבוע במקום עשרות שנים. בשטח יש סימנים מדאיגים, בשכונות הערביות בירושלים מתרחשים אירועי אלימות של ידויי אבנים ובקבוקי תבערה, ברצועת עזה מתקשה תנועת חמאס לאכוף את הסכם הפסקת האש וארגונים סלפים סוררים "מטפטפים" ירי רקטות לעבר ישראל ובשטחי הגדה מתנהלות הפגנות ותהלוכות נגד ישראל ונגד שלטונו של מחמוד עבאס, כוחות הביטחון של הרש"פ נאלצו לפזר השבוע, באלימות, הפגנה בעיר בית לחם שכוונה נגד מחמוד עבאס. המצב כרגע, שעלול להשתנות בהתאם לאינטרסים של הצדדים, הוא שלשלושת השחקנים הראשיים אין אינטרס בהסלמת המצב הביטחוני בשטחים. ישראל, הרש"פ וחמאס אינם מעוניינים בכניסה לעימות כולל, הם מבינים שהתוצאות של עימות כולל כזה עלולות להיות קשות ביותר והן לא ישנו את המצב המדיני והביטחוני. תנועת חמאס מבינה כי לאחר שלושה סבבים של לחימה נגד ישראל ברצועת עזה היא לא השיגה דבר, היא עדיין מלקקת את פצעיה ממבצע צוק איתן ומתקשה לשקם את רצועת עזה ואת יכולותיה הצבאיות. ברצועה שורר מצב מוזר, אין רגיעה אך אין גם מלחמה, תנועת חמאס מנסה להכיל את המצב הקיים ולהפגין אחריות לנעשה וכרגע אינה מסלימה את המצב מול ישראל. בשטחי הגדה מנסים מנגנוני הביטחון של הרש"פ לשלוט על המצב ולמנוע התדרדרות של המצב הביטחוני. יו"ר הרש"פ חי עדיין את הטראומה של הנזקים שנגרמו לפלשתינים באינתיפאדה השנייה, הוא נגד אינתיפאדה מזויינת ובעד, מה שהוא מגדיר, "התנגדות עממית בדרכי שלום". מחמוד עבאס מעדיף כרגע להילחם מדינית נגד ישראל בזירת האו"ם, במוסדות הבינלאומיים ובבית הדין הפלילי בהאג. צריך לזכור כי גם הפיצול בין הגדה והרצועה וחוסר היכולת להגיע לפיוס לאומי מקשה על הפלשתינים לתאם עמדות ואסטרטגיה אלימה נגד ישראל, אך אין לסמוך על כך מכיוון שהניסיון ההיסטורי מוכיח כי השנאה לישראל גוברת על חילוקי הדעות והסכסוכים בין הפלשתינים והם מסוגלים להתאחד נגד ישראל, לכן ישראל צריכה לנהוג בחוכמה ולהימנע מצעדים שיאחדו את הפלשתינים נגדה. המתיחות והזעם הקשים בקרב הפלשתינים, שמלובים בפעולות הסתה של האיסלאם הקיצוני והרש"פ, עלולים להיות מתועלים לאפיק של טרור יחידים באמצעות פיגועי דקירה או פיגועי דריסה נגד אזרחים ישראלים כפי שראינו בעבר. המצב הוא נפיץ ועלול לצאת מידי שליטתם של שלושת השחקנים הראשיים שאינם מעוניינים כרגע בהסלמה, מה שדרוש הוא שישראל תנקוט בצעדים מדודים כלפי הירי המתרחש מרצועת עזה ובירושלים תנקוט במדיניות תקיפה נקודתית נגד מוקדי האלימות וההסתה. מה שחשוב כרגע הוא לעבור את תקופת החגים היהודים והמוסלמים במינימום מתיחות ולצמצם כמה שניתן את החיכוך בין כוחות הביטחון לפלשתינים כדי למנוע אירועים שעלולים לצאת מכלל שליטה ולהסלים את המצב.