האילוץ ל"בקש" מתא"ל (מיל)
גל הירש לוותר על מועמדותו לתפקיד מפכ"ל המשטרה הוא ניצחון נוסף ל"מאפיה" השלטת במדינה ומורכבת בעיקר משתי "כנופיות". "כנופיית" התקשורת בהובלת
הארץ ו
ידיעות אחרונות (האחד דובר אש"ף והשני דובר מר"צ) ו"כנופיית" המשפטנים בהובלת שופטי בג"ץ. את "טביעות אצבעותיהם" של הכנופיות הנ"ל אפשר לזהות בעשרות מקרים, ובעיקר מינויים שהוצעו על-ידי הממשלה (כחוק) והושמו לעיל באמצעים שונים על-ידי שלוחי "המאפיה" הנ"ל.
נזכיר בהקשר זה את מינויו של האלוף גלנט כמועמד לרשת את הרמטכ"ל הקודם. אשכנזי אשר הושם לעיל במערכת של הפרחת רכילות ולשון הרע בתקשורת, שגררה חקירה מטעם
מבקר המדינה והיועץ המשפטי למדינה אשר, חוץ מעיכוב מינויו, לא העלתה דבר. עובדה שלא נפתחה חקירה, ולא הוגש כתב אישום ועתה מר גלנט הוא שר בממשלה כדת וכדין. העיכוב הכריח את שר הביטחון וראש הממשלה לחפש מועמד אחר. עקב קוצר הזמן, הם נאלצו לבחור מועמד שיתרונו היחיד היה זמינותו לתפקיד. האיוולת שבבדיקת המבקר והיועץ המשפטי בעניין הוא שאותם המקרים שהם בדקו כבר נחשפו בעבר, ונבדקו על-ידי גורמים משפטיים ולא נמצא מקום לתביעה כלשהי.
נזכיר בהקשר זה את הרצון של ראש הממשלה למנות לתפקיד נגיד בנק ישראל את הכלכלן הנודע פרנקל שכבר כיהן בתפקיד זה בעבר. כאן חשפה "המאפיה" פרשיה מעברו שבו, לכאורה, גנב פריט מחנות דיוטי-פרי בחו"ל. העובדה שהרשויות באותו נמל תעופה קיבלו את הסבריו של מר פרנקל, ונתנו לו להמשיך בדרכו לא השפיעה כלל וכלל על ראשי ה"מאפיה", הם תקפו את המינוי בעיקר בתקשורת, ובאיום לחקירת משטרה. מר פרנקל שכבר הכיר בכוחה של ה"כנופיה" ויתר, וממשיך להרוויח הרבה כסף בחו"ל. במקומו זכינו בנגידה, כלכלנית שהייתה זמינה לתפקיד, אך לא נמצאה מתאימה על-ידי ראש הממשלה ואחרים. מה שקורה מאז המינוי שלה, הוא חוסר השפעה טוטאלי של בנק ישראל על הנעשה בכלכלת המדינה. הנגידה הורידה את הריבית לכמעט אפס, אך בפועל הציבור משלם ריבית גבוהה מאשר שילם בעבר.
מערכת הבנקאות, הנמצאת בפיקוחה של הנגידה, בהובלת
בנק לאומי ביצעה מעשי הונאה פליליים בינלאומיים בממדים של מאות מיליוני דולרים. בחו"ל הבנק שילם קנסות אסטרונומיים בכדי לחלץ את עצמו ואת מנהליו מדין פלילי, אך בארץ כאילו כלום לא קרה. זה מזכיר במידה רבה את פרשת הרצת "מניות הבנקים" בשנות ה-80 של המאה הקודמת, שעד שהחליטו לחקור פלילית את "המריצים", חלקם הגדול כבר עבר מן העולם. שיא האטימות הוא שהממונה החדשה בבנק ישראל על פעילות הבנקים, נבחרה מאותו בנק שביצע את ההונאה הגדולה. האם מישהו בדק את מעורבותה בפרשת ההונאה בדומה לבדיקות שעברו הירש ואחרים? לא דובים ולא יער. לנגידה הזו אין כל משמעות במדינה. ככה זה כשבוחרים מועמד של פשרה בלחץ זמן.
הירש, גלנט ופרנקל כמייצגים של שלל מינויים שלא יצאו אל הפועל, היו אנשים שלא חבו דבר למערכת המשפטית או שלא היו קשורים אליה כלל.
המערכת המשפטית בארץ, בעיקר אותם שופטים המכהנים בראש הפירמידה הזו חרדים מאוד לכוחם ולהשפעתם. מאז ש
אהרן ברק, כיועץ משפטי צעיר הצליח ל"כופף" את ראש הממשלה רבין בכהונתו הראשונה, ולאחר מכן כשופט ונשיא בבית המשפט העליון הביא פרשנות מופרכת לחוק "
כבוד האדם", ובכך "כופף" למרותו את כל מוסדות המדינה בטענה שעל בית המשפט העליון לבדוק את סבירותם של כל ההחלטות השלטוניות, כל המערכת שירשה אותו עושה מאמצים כבירים לשמור על הכוח הזה, שזכתה בו בזכות הרפיסות של ראשי הממשלה מאז ועד היום. זה מתחיל מכך שהשופטים בוחרים את עצמם, ומי שאינו מזוהה עם דרכם נשאר בחוץ (ע"ע גביזון). זה ממשיך בכך שכל זב-חוטם יכול להגיש עתירה לבג"ץ בכל דבר ועניין שכלל אינו נוגע לו, ובכך להשעות לחודשים ויותר כל מהלך שלטוני. ויש גופים שחיים ומתפרנסים מזה בכבוד (כספי) רב.
חשוב לשוב ולהזכיר את דבריה של ראש ענף החקירות במשטרה דאז, גולן, לחיילת הצעירה שהתנשקה עם השר רמון כי היא
חייבת להגיש תלונה נגד השר, בגלל שהוא התכוון שלא למנות את השופטת
דורית ביניש לנשיאת בית המשפט העליון. אז הוגשה תלונה, השר התפטר, נשפט, הורשע, נענש והשופטת ביניש מונתה לנשיאת בית המשפט העליון, והמשיכה בקפדנות רבה את דרכו של מורה ורבה, תאב השררה והכוח, אהרן ברק.
עוד ניצחון ל"מאפיה".
המערכת המשפטית שואבת את כוחה ממערך היועצים המשפטיים "הסר למרותה", מהמשטרה שחלק מעובדיה הם עורכי-דין הממשיכים את דרכם במערכת המשפט ומהתקשורת שבזכות תמיכתה הרבה בכל מהלך של "כנופיה" זו היא מקבלת, אם בכלל, עונשים מצחיקים על עבירות על החוק שהיא מבצעת מדי יום. הציבור אינו טורח להגיש תביעות "לשון הרע" המתבקשות מכתבות מלעיזות ושקריות בעיתונים, ברדיו או בטלוויזיה, כי התוצאה במקרה הטוב היא כמה אלפי שקלים בלבד. די אם נזכיר את המקרה של העיתונאית,
אילנה דיין שבית המשפט בערכאה ראשונה קנס אותה (ואת שולחיה) ב-5 מיליון שקלים ובית המשפט העליון זיכה אותה בטענה מצחיקה של "נכון לשעתו". הרי בטענה זו ניתן לפרסם כל שטות.
המינויים שציינתי לעיל, ואשר לא התבצעו בסופו של דבר, עשויים היו לקצץ בכוחה של "המאפיה". אדם כמו גל הירש שכלל אינו קשור ל"כנופיה" עשוי היה להוציא מהשפעתה את המשטרה, ובכך לקצץ בכוחה באופן משמעותי ביותר. לכן נשלחו חוקרים לכל מקום שהמועמד עשה שם עסקה בכדי למצוא משהו ולו הקלוש ביותר. היועץ המשפטי הפעיל שוב את נשק "הבדיקה" הבלתי נגמרת (ע"ע
אביגדור ליברמן), עד שהשר לביטחון פנים וראש הממשלה לא יכלו "למשוך" יותר את המצב, ושוב מינו אדם שיתכן שהוא ראוי אך יתרונו הגדול הוא זמינותו. האיש אושר מיד על-ידי היועץ המשפטי. ברור למה, הוא, במסגרת תפקידו הנוכחי, הוא חלק מהקליקה המשפטית ולכן, יש להניח שאינו מאיים עליה.
ה"מאפיה" לא אהבה את ראש הממשלה נתניהו מראשית דרכו. הוא היה זר לה והם חששו ממנו מאוד. מאחר שהוא תמיד זכה באהדה גדולה בציבור היה קשה לפעול נגדו ישירות, לכן אנו רואים שוב ושוב את ההיטפלות לאשתו ולבני משפחה אחרים. נתניהו מצידו ניסה שוב ושוב לדחוק את רגליה של "הכנופיה" באמצעות חוקים ומינויים, אך נכון להיום הדבר לא צלח בידו. המשפטנים והעיתונאים יחדיו חזקים ממנו, והם בפועל הקובעים בענייני הפנים.
חבל.
השבוע ראינו ש"המאפיה" מנסה להרחיב את תחום פעילותה לארצות אחרות. הם כבר מנסים לקבוע מי יהיו שגרירי ישראל בחו"ל. לא מייצגי הציבוריות הישראלית, אלא נבחרי השמאל הקיצוני. ראה זה פלא. הם הצליחו, ברזיל דוחה את המינוי של דיין. כוחנות כזו, תמיד, מייצרת שחיתות וזה יצוף ויעלה בזמן כלשהו, ואז יגיע סופה של "המאפיה".
