הרוצחים והנרצחים נמצאים משני צידי אותה מטבע. המטבע הוא ארץ ישראל. חבל יהודה ושומרון (נעזוב לצורך הדיון את עזה) הוא מדינת הרוצחים, קרי פלשתין. פלשתין נתונה תחת כיבוש, והם לוחמים כדי להרע לאויב הכובש. האם בכלל קיימים המושגים הכאילו נרכשים "פלשתין" ו/או "פלשתינים"? נושא לויכוח במסגרת אינסוף ויכוחי הסכסוך.
הנרצחים, אזרחי מדינת ישראל, שליחי המדינה לחיות באזור הנתון בויכוח, חיו חיים תמימים, גידלו ילדים וסמכו על אלוהים כמו גם על צה"ל שישמור עליהם. רצח בני הזוג הוא פשע נתעב שאין לו מחילה, ולא רלוונטי העניין אם יש סכסוך על האדמה שם, אם לאו.
ככה "חיים" להם שני עמים, שתי תרבויות שונות, ושני אויבים השונאים איש את רעהו עד מוות.
מצב שכזה אסור שיימשך כל כך הרבה זמן, ואפילו אין לו פתרון – דבר לא מוכח בעליל. כל מה שנאמר ועוד ייאמר כמו "הרי נתנו להם את כל מבוקשם, ועדיין לא הצליחו להגיע להסכמה עם ישראל" – איננו יכול לשמש תירוץ למצב בו זוג צעיר נרצח כך סתם, והתוגה הזו מתווספת לסאגה איומה ובלתי נגמרת.
אל תוך העימות הזה בין שתי שאיפות הנוגדות זו את זו בכמעט כל דבר ועניין, אסור לשכוח ולו לרגע את הדם הרב של חיילינו/בנינו הנשפך גם הוא ללא כל תועלת. וכך זה יימשך כל עוד לא יצליחו לפתור את מה שנקרא "הסכסוך".
זה הרגע שבו עמנו, כמו העם הקורא לעצמו העם פלשתיני מנגד, יחבקו הזה את זה אם לא מאהבה בלתי אפשרית, אז לפחות יתאחדו בדעות למען המטרה שכל צד רואה בה את תקוותו ואופציית קיומו ע"פ האדמה: שהמנהיגים יפתרו את התסבוכת הלא פשוטה וההורגת אפילו בהם, ראו רצח רבין וסאדאת.
משהו בלתי נקלט חבוי ב"עובדת החיים" שככה נדונו לחיות בישראל: דם, דם, דם, מוות, מוות, מוות, רצח, רצח, רצח ואין גבולות (תרתי משמע).
