נראה כי ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו אוהב לכנס דיונים מדיניים וביטחוניים שבהם דנים, בדרך כלל בדיעבד, בסוגיות המדיניות והביטחוניות הבוערות כדי להפיק לקחים ולתקן את הניתן לתיקון. דובריו של ראש הממשלה טרחו להודיע מניו-יורק כי ראש הממשלה ישוב ארצה ויכנס בערב החג דיון ביטחוני, ואחר-כך במוצאי החג יכונס הקבינט הביטחוני. ההודעות האלה מזכירות את הדרך שבה פעל בזמנו שר הביטחון לשעבר
יצחק מרדכי. כל אימת שהייתה צצה בעיה ביטחונית חשובה, היה מודיע דוברו הנאמן לעיתונאים כי "השר מכנס דיון הערכת מצב". כאילו שהתשובה הניצחת לבעיות הביטחוניות הינה הדיונים והערכות המצב.
השאלה שהממשלה צריכה להשיב עליה לציבור היא: מה היא עשתה עד עכשיו כדי למנוע את גל הטרור הזה. ומדוע היא עושה עכשיו, לאחר שנרצחו יהודים חפים מפשע בידי טרוריסטים בני עוולה. הרי הכתובת הייתה על הקיר באופן הברור ביותר. ראש הממשלה נתניהו בוודאי זוכר את ביקורו החשאי בירדן לפני כמה חודשים ופגישתו עם המלך עבדאללה בעקבות המיני-אינתיפאדה שפרצה בירושלים לאחר נהירת חברי כנסת ישראלים להר-הבית. היינו כבר בסרט הזה, אך הממשלה לא הפיקה שום לקחים ממה שקרה. נתניהו מנע אומנם את עלייתם של חברי כנסת להר-הבית, אך התיר לשר
אורי אריאל להמשיך לעלות לשם וגם לחברי הכנסת הערביים, כמו
ג'מאל זחאלקה, שמחפשים פרובוקציות וכותרות בתקשורת.
הצעדים שעליהם הודיע נתניהו לאחר שכינס את הצמרת הביטחונית בשובו ארצה, כמו זירוז הריסת בתי מחבלים, הרחבת המעצרים המנהליים, תגבור נוסף של כוחות הביטחון בירושלים וביו"ש, והרחקת מסיתים מהעיר העתיקה ומהר-הבית, באו באיחור רב מאוד ואין בהם די. הממשלה הייתה צריכה לנקוט בהם כבר לפני כמה חודשים, כשההסלמה החלה בירושלים, כדי למנוע את גל הטרור הנוכחי.
עכשיו צריך להמתין לדיון הקבינט הביטחוני, כאילו שמשם תבוא הישועה. שר החינוך
נפתלי בנט הודיע כי יציג בדיון הזה תוכנית משלו למלחמה בטרור, כמו: כניסה מסיבית לתוך השכונות הערביות, שינוי ההנחיות לפתיחה באש, החזרת המחבלים ששוחררו בעסקת שליט לכלא ועוד. היכן היה נפתלי בנט עד עכשיו? מדוע לא נלחם על רעיונותיו ודחף אותם להחלטה בקבינט כבר לפני כמה חודשים?
העימות בין נתניהו לבין שרי "
הבית היהודי" החריף על-רקע ההתדרדרות במצב הביטחוני. השרים נפתלי בנט,
איילת שקד ואורי אריאל תקפו את מדיניות הממשלה שבה הם חברים, בכל הקשור למדיניות הביטחון שלה ועל תמיכתה ב"פתרון שתי המדינות" כאילו היו מן האופוזיציה. זו צביעות גדולה. הם ממשיכים לשבת בממשלה שהם חברים בה ומתנגדים למדיניותה כדי ליהנות ממנעמי השלטון. מדוע נזכרו עכשיו לצאת נגד המדיניות שלה? האם זה בגלל לחץ המתנחלים או שהם חוששים מהמגעים המתקדמים בין נתניהו לבין ראש "
המחנה הציוני", יצחק בוז'י הרצוג, על הקמת ממשלת אחדות שתבעט החוצה את מפלגת "הבית היהודי"? האם הם מתכננים משבר פוליטי בממשלה כדי להקדים תרופה למכה ולפרוש על-רקע מחלוקות בתחום המדיני-ביטחוני?
המשבר בין ראש הממשלה ל"בית היהודי" הוא כנראה רק עניין של זמן. על-פי גורמים פוליטיים, נתניהו כבר הציע לתת ל"מחנה הציוני" את תיק החוץ, תיק הביטחון, וגם את תיק המשפטים שאותו אמורה לקבל
ציפי לבני.
מה שמעכב את העסקה עם
יצחק הרצוג הוא חוסר היכולת להבטיח שהוא לא יוחלף בפריימריז בעבודה והתנגדותה העזה של ח"כ
שלי יחימוביץ' לכל המרקחת הפוליטית הזו. הרצוג מנסה עכשיו לרבע את המעגל כדי שיוכל להצטרף לממשלה.
אם נחזור לנושא הביטחוני, הרי שמה שמתחייב הוא שינוי יסודי במדיניות של הממשלה בנושא הר-הבית וירושלים. שכן, הנושא הזה משליך על כל המצב בשטחים וממנו יצא ניצוץ התבערה שהדליק את גל הטרור הנוכחי.
עד שהממשלה תגיע למסקנה הזו, היא צריכה לנקוט באופן מיידי במבצע צבאי גדול בשכונות הערביות של ירושלים ובמוקדי הטרור בשטחים כדי לעצור את המסיתים ולפרק את תשתיות הטרור. יש לפעול במהירות, וללא דיחוי, לפני שגל הפרות-הסדר יתרחב ויתפוס תאוצה. הניסיון מלמד כי הגל הזה "מדביק" בדרך כלל גם את הישובים הערביים בתוך תחומי הקו הירוק ואף מעודד ירי רקטות מרצועת עזה.
גם הקהילה הבינלאומית צפויה להתעורר ולהפעיל לחצים כבדים על הממשלה להימנע מצעדים כאלה. יו"ר הרשות הפלשתינית כבר פנה לאו"ם כדי לבקש הגנה בינלאומית לתושבי הרצועה בשל ההסלמה. שרי החוץ של מדינות ערב נערכים לבקש החלטה של מועצת הביטחון בנושא.
