נדמה שהאוריינטציה של מנהיגינו היא כאילו אנו עדיין חיים כיום תחת המנדט הבריטי; השימוש בנשק חם כנגד רוצחינו אסור, והמנטרה ש"אסור לנו להדליק את המדורה כדי שלא תגדל" היא איוולת חמורה. קולות המיעוט החוזרים ומכריזים הכרזות ממין זה - הם הממריצים את מבעירי האש להגדילה.
מי שאחראי להדלקת התבערה ועורך כנגדנו מלחמת חורמה בכל כלי הנשק שבידיו - הוא הערבים, חלקם כביכול "בלשתינאים" וחלקם אזרחי ישראל, אלה שהצביעו לכנסת עבור המפלגה הערבית הגדולה מאי פעם. ההסתה המונחית מפי ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, המלמדת בכל בית ספר בשומרון, ביהודה ובעזה שנאת ישראל ומטפחת את הטרוף לרצוח יהודים, כי זו המטרה הנעלה ביותר שלהם - הסתה זו פשתה בכל השטחים מהירדן ועד הים, מהצפון ועד הדרום, ומרכזה בירושלים ה"מאוחדת". הסתה זו היא האש שפשתה כמו בשדה קוצים בכל שכבות הצעירים והצעירים מאוד הערבים, והיא שמזינה את המלחמה שאנו נתונים בה.
אלא שמדינת ישראל, משום בטחונם העצמי הרם של מפקדיה הצבאיים, לא העזה להשתמש בנשק חם כנגד הרוצחים. ואלה - מקבלים זריקות עידוד מהתנהלותם ותגובתם הרכה של השלטונות הישראלים הפוליטיקלי-קורקט מולם.
וכי איזה עונש זה להרוס בית של מחבל אחד מתוך עשרים רוצחים ובהשהייה של כמה שנים? האם זוהי תגובה הולמת למעשי רצח פרועים ונבזיים? איןזה דומה לפשע הנגרם בשל קנאת בעל לאשתו, מריבות במשפחה, או שוד שמסתיים ברצח. אלה מעשי רצח מתוכננים היטב, מוסתים מגבוה, וחודרים לכל ראש בשטיפות מוח שהם עושים במיסגדים ובבתי הספר. שום התנהגות אצילית ומאופקת של ישראל כלפי הטרוריסטים לא תרגיעם אלא להפך, תמריץ אותם לעוד ועוד מעשים כאלה.
חבל מאוד שההוראה לאסור כניסה לעיר העתיקה, (מלבד אלה שגרים בה - יהודים או ערבים, או מתפללים יהודים), הוראה זו ניתנה רק ליומיים. האם חשבו שם למעלה, שביומיים הכל יחזור לשקוט, ודמם של הרוצחים בפוטנציה לא יסער ויתכונן להמשך הפיגועים? מה זאת התמימות המטופשת הזו?
הפתרון: הערבים מבינים רק כוח. רק יד חזקה ובוטחת על ההדק, כמו של כל שוטר אנגלי או אמריקני, שיורים תוך שניה אל מי שמהווה סיכון עבורם, כמו תוך הכנסת יד לכיס לשלוף נשק, או השמעת דברי נאצה - התגובה של השוטרים בעולם מהירה וקולעת. השימוש ב"צפרדע" הסניטרית לאיסוף זבל כבריקדה כנגד השוטרים הישראלים היא רק סמל לחוסר האיזון בין יחס מתון ושקט של שוטרינו מול חוצפתם של הערבים ואי חששם להשליך סלעים ובקבוקי תבערה על שוטרים, אזרחים ומכוניות, ולרצוח בסכינים יהודים כאוות נפשם.
עלינו להעניש במלוא החומרה את אותם הסוחרים הערבים שעמדו וצפו בנעשה כשראו מול חנותם את הרצח של שני היהודים והנסיון לרצוח את האישה ואת בנה התינוק, צחקו, קיללוה ואיחלו לה למות . וכך היא רצה כשהסכין עוצה עדיין בגבה או צווארה, עד לשער שכם, ושם ביקשה את עזרת אנשי הביטחון. ונשאלת השאלה: מדוע אין השוטרים מפטרלים כל העת בתפזורת לאורך הרחוב הראשי המוביל לכותל, אלא עומדים בקבוצה ליד השער?
כשנטבחו כמה עשרות יהודים בפוגרום בעיר קישינייב בתחילת המאה ה-20, התגובה הייתה עליית היהודים הגדולה לארץ ישראל. לעומת זאת - כיום נרצחים כאן עשרות יהודים מדי שנה, אך התגובות מאופקות ורפות מדי. למרות שהמצב אינו כאז. איננו בגולה. אנו במדינה עצמאית ובעלת כוח להשיב מלחמה שערה. מה גם, שאין לחשוש שדווקא כעת, כשאירופה עומדת בפני משבר ענק עם גל הכיבוש/ההגירה ההמונית האיסלאמית, וכשכל המזרח התיכון מבעבע, והגבולות בו של הסכם סייקס-פיקו היטשטשו ונעלמו, אין לחשוש שמי מהשכנים ייהיה מסוגל בכלל להתערב בנעשה כאן, ולכן שומה עלינו לעשות את הנדרש: לגרש מהארץ כל פוצה פה כנגד המדינה. כל מי שרק ניסה לרצוח או לתכנן פיגוע. כל מי שנוסע לארצות אויב ונפגש עם מרצחי-העל ומהנדסי תוכניות השמד של ישראל. כולם - החוצה. ובמקום כוח העבודה של הפועלים הערבים הבלשתינאים - נייבא כמו פעם פועלים תאילנדים לחקלאות, ולבנין - מפולניה, סין ומרומניה. כי ברור שלאלה לא תהיינה שאיפות טריטוריאליות על אדמתנו.
זוהי מלחמה, וגם אם אין אנו ניצבים מול מדינה רשמית, הרי הכוח הערבי מאוחד היטב - מבפנים ומחוץ לקו הירוק כאחד, בשנאתו לישראל וברצון העז ובשאיפה המתממשת שלהם, להקים מדינה אחת בין הירדן לים. מדינת בלשתין. אם מישהו עוד לא קלט שהסיבה שעראפת ואבו מאזן ברחו מכל משא-ומתן על שתי מדינות וטפלו זאת על הישראלים - זוהי התשובה:
לא תהיינה כאן לעולם שתי מדינות. רק אחת והיא - מדינת ישראל. וככל שנמשיך להיות ג'נטלמנים מאופקים, כך נגיר דם ונאפשר לרציחות להמשך.
בנושא זה בל נשכח את תורתו-מורשתו שהשאיר לנו זאב ז'בוטינסקי המסתכמת בשתי מילים: קיר הברזל.