יורם גבאי, מהדמויות הכלכליות הבולטות במשק הישראלי, כיהן כממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר. שימש כנציג ישראל בשיחות השלום לאורך השנים, חבר במספר רב של ועדות ציבוריות לאורך השנים כיום משמש ככלכלן ראשי ויועץ של "פעילים ניהול תיקי השקעות". לרגל צאת ספרו החדש "מערכת המיסים של מדינת ישראל 2015" ( ניתוח מקרו ומיקרו של מערכת המיסוי בישראל בדור האחרון), ניאות מר גבאי לענות על עשר שאלות המטרידות היום כל אזרח בישראל. צמיחה והאטה חד וחלק. האם המשק הישראלי צועד לקראת מיתון. הרי בוקר וערב אנחנו שומעים ידיעות פסימיות על הצמיחה המדשדשת ופרמטרים כלכליים ירודים נוחתים עלינו בלי הפסקה. חשוב לדעת. צמיחה כלכלית מתאפשרת במידה וקיים מקום למימוש פוטנציאל שלא מומש בעבר. לדוגמה: הגדלת שיעור המשתתפים בשוק התעסוקה, הגדלת הפריון, הגדלת הייצוא, שינוי גיאו פוליטי, הפחתת הריבית. המשק הישראלי במגמת האטה כבר קרוב לארבע שנים ומימוש פוטנציאל של אחד מאלו שתוארו צפוי להיתקל בקושי בשנה הקרובה. הרווחיות הקמעונאית נמוכה, הצריכה הציבורית במגמת צמצום עקב הרצון לשמור על יעד הגירעון, היצוא מתמודד עם האטה כלכלית עולמית המשולבת בחרם הולך וגובר על תוצרת ישראלית, שוק העבודה כבר מקסם את יכולותיו וקצב כניסת המגזר החרדי והערבי לשוק העבודה עדיין איטי, גם יכולת המערכת המוניטארית להסתייע בכלי הריבית או בשער החליפין מוגבלת ולא צפוי בפתח גל של השקעות פיננסיות בין לאומיות במשק המקומי. הממשלה אומנם מפחיתה במיסים אולם זאת העלאת הגירעון התקציבי לשנת 2016. ומצד שני? כי הרי תמיד יש צד חיובי לסיפור. מצד שני, רוב המדדים העיקריים במשק יציבים לאורך השנים האחרונות ובכלל זה: שיעור אבטלה, תל"ג, חוב לאומי, מאזן התשלומים. כך שפעילות ממשלתית נמרצת שתאפשר למדדים אלו להמשיך לשמור על יציבות, בהחלט אמורה למנוע מהמשק התדרדרות למיתון כלכלי. שוק הנדל"ן האם אנו צפויים לירידה משמעותית במחירי הנדל"ן בשנה הקרובה. הסיכוי לכך הוא נמוך ביותר. סביבת הריבית הנמוכה עדיין קורצת לזוגות צעירים, משפרי דיור ומשקיעים. מהלכי הממשלה להגדיל את הצע יחידות הדיור מבורכים, אבל גם אם תצליח הממשלה במהלכים אלו ואפילו מעבר למצופה, עדיין מדובר בצמצום פערים אל מול הביקוש ההולך וגדל לאורך השנים. ואולי בכלל קיימת קונספירציה בשוק הדיור. יותר מדי גורמים פשוט אינם מעוניים בירידת מחירי הדיור. הבנקים רוצים למנוע מצב של ירידת ערך בטחונות, הקבלנים רוצים למקסם רווחים, המדינה רוצה למקסם הכנסות ממסים וכך הלאה והלאה.ומי שמשלם את המחיר זה האזרח. אין כאן שום קונספירציה, אבל בהחלט יש גופים בעלי אינטרסים מנוגדים המעכבים את פתרון הבעיה. לדוגמה: רשויות מקומיות מעוניינות באוכלוסייה ממעמד סוציו אקונומי גבוה ולכן מאשרות רק בניית דירות של 4 ו 5 חדרים. ארגוני הסביבה פועלים למנוע בנייה ליד חופי ים ובצמוד לשטחים ירוקים. וכך הלאה, לועדות מחוזיות אינטרסים משלהם ולמינהל מקרקעי ישראל אינטרסים משלו, לגורמי התכנון, לקבלנים וכך הלאה והלאה. המבחן של הממשלה הוא ביכולת שלה ליצור סינרגיה בין כל הגופים האלו בכדי לאפשר את פתרון הבעיה. כי אין ספק שיש בעיה. זו גם הסיבה ששר האוצר משה כחלון לא הסתיר מהרגע הראשון שהוא מעוניין בכמה שיותר סמכויות תחת ידיו בכדי למנוע את המצב אותו אתה מתאר. ליברליזם וסוציאליזם איפה אנחנו אמורים למצב את עצמנו בין גורמים באוצר ובאקדמיה המושכים למדיניות ניאו ליברלית הקוראת להפרטה כמעט מוחלטת של המשק לבין גורמים כגון שלי יחימוביץ' ואולי אפילו שר האוצר עצמו המטיפים להחזרת מעורבות המדינה בכמעט כל תחום אפשרי. מדובר בויכוח הקלאסי בין שתי אסכולות המתנהל כבר למעלה ממאה שנים. עם זאת לאור ניסיון מדיניות המערב בעשורים האחרונים הוא שיש להתקבע על שתי הנחות יסוד. הראשונה היא שמדינה לא יודעת לנהל עסקים והשנייה שעסקים לא יודעים לנהל מדינה. ולמה הכוונה. פעילות עסקית כגון: תעשיה, מסחר וחקלאות חייבת להיות מנוהלת על-ידי הסקטור העסקי. גורמים פרטיים הפועלים ביעילות מתוך מטרה לספק מוצרים איכותיים לציבור במחירים תחרותיים. פעילות עסקית המהווה את עיקר כוח העבודה במשק, מהווה את הבסיס לייצוא ולמאזן תשלומים חיובי במשק. פעילות המאפשרת למקסם הכנסות ממיסים. פעילות העומדת בבסיס הצמיחה של משק מודרני. לעומת זאת פעילות ציבורית כגון: שירותי בריאות, תחבורה, חינוך, ביטחון לא יכולים להתנהל תחת השוק הפרטי. וההוכחה היא כישלון חוזר של ניסיונות כאלו בכלל מדינות המערב בשנים האחרונות ובעיקר בארה"ב בתחום הבריאות. מדובר בשירותים החייבים להיות שווים לכל נפש ובמחיר סביר והפרטתם או העברתם לאחריות הסקטור הפרטי תפגע בעיקרון קדוש זה. יוקר המחיה אתה כתבת את הספר "כלכלה פוליטית 2009" - התנהלות הכלכלה הישראלית והשפעת הפוליטיקאים עליה לאורך שנות דור. נדמה שהיום התקווה מהפוליטיקאים שלנו היא להוריד את יוקר המחיה בישראל. כולנו יודעים שהיו ניסיונות של הממשלה לבצע מהלכים בכדי לתת מענה לבעיה, אבל נדמה שהמהלכים לא נתנו מענה הולם. הממשלה אינה פועלת די להטמעת רגולציה מעודדת תחרות. רוב המהלכים של הממשלה בשנים האחרונות ממוקדים ביצירת הגבלות, הוספת מגנוני פיקוח על המחירים מחירים הגורמים לבלימת יזמות והשקעות ולזה מתווספת חקיקה אין סופית. הורדת מחירים יכולה להתבצע אך ורק באמצעות הגברת התחרות ומתן עדיפות לאינטרסים של הצרכן. קח למשל את ענף החקלאות. רבות דובר על כך שהפער בין החקלאי לצרכן עומד על מאות אחוזים. ובענף המזון דובר על כך שהמילקי בישראל יקר פי שתיים מהמילקי בברלין. פתרון הכשל יכול להתבצע והורדת מחירים של מוצרי הצריכה יכולה להתבצע אך ורק באמצעות הורדת מכסים, הפחתת מיסים, גריעת מתווכים. ובזה הממשלה נכשלת פעם אחר פעם היות שלא השכילה להתמודד עם קבוצות אינטרסים חזקות הרואות רק את טובתן. אבל אם המצב בענף המוצרים עדיין נסבל, אז בענף השירותים הוא בלתי נסבל בעליל. האזרח צורך המון שירותים מגופים ציבוריים ובכלל זה: משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות, מוסדות פיננסים . המחירים של שירותים אלו בשנים האחרונות לא יורד וזאת עקב הימנעות ממהלכים אמיצים האמורים לפתוח שירותים אלו לתחרות. ומה צופן לנו העולם ? האם משם תבוא הבשורה למשק הישראלי . בשנים האחרונות נרשמת מגמה של ירידה במתאם בין השווקים הפיננסים השונים. ההשפעות ההדדיות בין השווקים פוחתת. כך שיש לבחון עד כמה השאלה בכלל רלוונטית. בכל מקרה, הסיכוי למשבר פיננסי עולמי פחת מאוד בשנתיים האחרונות. הסיבה המרכזית לכך היא בעיקר ההתייצבות הפיננסית של כלכלת ארה"ב. המשק האמריקני מתחיל להתאושש לאט-לאט ובהדרגה ממשבר הסאב פרייים וזאת בעיקר בסיוע ירידת מחירי האנרגיה. בכל הקשור לאירופה, הבנק המרכזי ימנע בכל דרך מגלישה למשבר פיננסי, או במילים אחרות ראשי הוגש ישמרו בשיניים על היציבות. בכל הקשור לסין, הרי שכאן הנבואה באמת קשה. אבל אפשר להניח שקצב הצמיחה ימשיך לרדת במקביל לניסיונות של הממשל הסיני להאט את הקצב ובל נשכח שהשוק הסיני עדיין רחוק ממשבר עמוק או מיתון. לסיכום כל השווקים צפויים לשמור על יציבות ולא צפויה השפעה מהותית מצד העולם על המשק המקומי. רגולציה האם המשק זקוק לרגולציה נוספת. ומי צודק - האם אלו הטוענים לעודף רגולציה הגורמת לחוסר כדאיות ביצירת סביבה עסקית, סרבול בירוקראטי ושחיתות שלטונית או אלו הטוענים לחוסר רגולציה הגורמת לבעלי הון לנצל משאבים לאומיים תוך פגיעה באינטרסים של התושבים. הבעיה היא רגולציה המשתנה תדירות. הבעיה היא לא ברגולציה כזו או אחרת. לכל רגולציה יש יתרונות וחסרונות ואין מציאות כלכלית בה רגולציה מוטמעת ומשיגה את כל מטרותיה או לא יוצרת תופעות לוואי. אבל המינוח הנכון והדגש חייב להיות מ"מציאת והטמעת רגולציה אופטימאלית" ל"השגת יציבות רגולטורית" ולמה הכוונה? עודף הרגולציות עימו המשק מתמודד בשנים האחרונות מסב יותר נזק מאשר תועלת. שים לב כמה ועדות קמו בשנים האחרונות בניסיון לפתור בעיות במשק בישראל. רפורמה בשוק הנדל"ן, במערכת הבריאות, במערכת החינוך, בשוק ההון, במערכת המס, בתחבורה, במערכת הבנקאית, בשוק התקשורת, בתעשיה, בחקלאות. לפעמים נדמה שכל בוקר אתה קם לרפורמה חדשה, שיזם שר חדש, ממשלה חדשה, ועדה ציבורית חדשה. וכמובן לכולם כוונות טובות וכולם מעוניינים בהטבת חייהם של תושבי ישראל אולם בפועל לא כך. ולא רק זאת, לאחר שהציבור והסקטור העסקי נערך ליישום הרפורמה מתברר שמרביתה כלל לא תיושם, או שמיד לאחר יישומה היא תוחלף ברפורמה חדשה. מדובר במציאות הרסנית לכלכלה מודרנית היות שאחר העקרונות הבסיסים עליהם כלכלה צריכה לעמוד הוא יציבות. אפילוג במידה והיה לך שקל, על כל פעם שנבחר ציבור היה מתדפק על דלתך ומבקש ממך לסייע לו בכתיבת מדיניות כלכלית. בהצטרפות לנבחרת הפוליטית שהוא מקים, בחזרה לתפקיד בכיר במשרד האוצר, הרי יכולת להיות אחד מעשירי תבל. השאלה שלך מעלה על פניי חיוך. אכן יש המתדפקים על דלתי בבקשות אותן תיארת. אולם אני מרוצה בתפקידי ככלכלן ראשי של בית השקעות מוביל וכמרצה באקדמיה. כל נבחר ואיש ציבור מוזמן לקבל עצה כלכלית בתחומי התמחותי, מתוך כוונה שזו תיושם ותשפר את רווחתם של תושבי מדינת ישראל. זו שליחות עבורי.